שנו רבותינו:

המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם.

אמר ר' יהושע:
בכל יום דנין את העדים בכינוי: יכה יוסי את יוסי, נגמר הדין לא היו הורגין בכנוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ ומשיירין הגדול שבהם, ואומרים לו: אמור מה שמעת בפירוש!
והוא אומר והדיינין עומדין על רגליהם וקורעין ולא מאחין.

עומדין מנא לן?
אמר ר' יצחק דבי רבי אמי:
דאמר קרא: ואהוד בא אליו והוא יושב בעלית המקרה וגו'.

והלא דברים ק"ו:
ומה עגלון מלך מואב שהוא עו"א ולא ידע אלא בכנוי עמד, ישראל בשם המפורש על אחת כמה וכמה.

קורעין מנא לן?
דכתיב: ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הסופר וגו' קרועי בגדים.

ולא מאחין מנלן?
אמר ר' אבהו:
אתיא קריעה קריעה.
כתיב הכא: קרועי בגדים.
וכתוב התם: ואלישע רואה והוא מצעק וגו'.
ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהם שני קרעים?!
אלא מלמד, שהם קרועים לעולם.

שנו רבותינו:
אחד השומע ברכת ה' ואחד השומע מפי השומע חייב לקרוע ועדים אינם חייבים לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו, שנאמר: ויהי כשמוע המלך חזקיהו (דברי רבשקה) ויקרע את בגדיו - המלך קרע והם לא קרעו.

אמר ר' יהודה אמר שמואל:
השומע אזכרה מפי העו"א אינו חייב לקרוע.
וא"ת רבשקה ישראל מומר היה.

ואמר ר' יהודה אמר שמואל:
אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי בכנוי.

ופליגא דר' חייא בתרוייהו:
דאמר ר' חייא:
(אחד) השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבגד כולו קרעים.
ממאן?
אילימא מישראל.

מי פקרי להו כולי האי?
אלא פשיטא מעו"א.

ושם המיוחד מי גמירי?
אלא לאו בכנוי. ושמע מנה בזמן הזה הוא דלא הא מעיקרא חייב, שמע מנה.

ביד מלאכיך חרפת
תאנא משום רבי יהושע בן קרחה:
פרעה שחרף בעצמו להקב"ה, שנאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו - נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, שנאמר: וינער ה' את מצרים.
ואומר: דרכת בים סוסיך.

סנחריב שחרף על ידי שליח, שנאמר: ביד מלאכיך חרפת - נפרע ממנו הקב"ה על ידי שליח, שנאמר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף.
אמרו: הגדול שבהם היה ממונה על קפ"ה אלף והקטן שבהם אין פחות משני אלפים, שנאמר: ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני המלך ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת רוכבים עליהם.

ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור -
במה הכם?
ר' אליעזר אומר:
ביד הכם, שנאמר: וירא ישראל את היד הגדולה - היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע.

ר' יהושע אומר:
באצבע הכם, שנאמר: ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא - היא אצבע שעתידה להיפרע מסנחריב הרשע.

ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
אמר לו הקב"ה לגבריאל: כלום מגלך נטושה?
אמר לפניו: רבש"ע, כבר היא נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר: מפני חרבות נדרו (עמים) מפני חרב נטושה.

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
אותו הזמן זמן בישול פירות היה.
אמר לו הקב"ה לגבריאל: כשאתה יוצא לבשל את הפירות הזקק להם, שנאמר: מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה.

אמר רב פפא:
היינו דאמרי אינשי: אגב ארחך לבעל דבבך אשתמע.

ויש מפרשים:
בחוטמו נשף להם ומתו, שנאמר: וגם נשף בהם ויבשו.

ר' ירמיה בר אבא אמר:
כפים ספק להם, שנאמר: וגם אנכי אכה כפי אל כפי.

ר' יצחק אמר:
אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו, שנאמר: מקול המון נדרו עמים מרוממותיך נפצו גוים.

כמה נשתיירו מהם?
אמר רב:
עשרה, שנאמר: ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם.

כמה נער כותב?
יו"ד.

ושמואל אמר:
תשעה, שנאמר: כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פוריה.

ר' יהושע בן לוי אמר:
ארבעה עשר, שנאמר: שנים ושלשה וארבעה וחמשה.

ר' יוחנן אמר:
חמישה:
סנחריב
ושני בניו
נבוכדנאצר
ונבוזראדן.
נבוזראדן גמרא.

נבוכדנאצר, דכתיב: ורויה דרביעאה דמה לבר אלהין - ואי לאו דחזה ליה מנא הוה ידע. סנחריב ושני בניו, שנאמר: ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב.

ר' אליעזר אומר:
ששה, שכן דרכו של נער להיות שורט שריטה.
הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראין את ההלל, ואמר לסנחריב: חזור לאחוריך כי נסים נעשים להם בזה הלילה והיה מבזה את הדבר, שנאמר: ינופף ידו הר בת ציון.

ויהי הוא משתחוה בית נסרוך -
אזל אשכח דפא דתיבותא דנח, אמר: איהו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא, אמר: אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקריב לתרין בנוי קמיה.
שמעו בניה, אמרו ליה: כולי האי סליק בך ולא הדרת בתשובה, מיד קטלוהו, שנאמר: ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב.