בימים ההם חלה חזקיהו למות -
זהו שאמר הכתוב: מי כהחכם ומי יודע פשר דבר.

אמר ר' המנונא:
מי כהקב"ה שעשה פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו.
חזקיה אמר:
ליתי ישעיהו גבאי, כי היכי דאזל אליהו לגבי אחאב.
ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי, כי היכי דאזל יהורם לגבי אלישע.

מה עשה הקב"ה?
הביא יסורין על חזקיהו ואמר לישעיהו: לך ובקר את החולה, שנאמר: בימים ההם חלה חזקיהו למות.
וכתיב: ויבא אליו ישעיהו.
א"ל: צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה - מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא.
א"ל: אמאי כולי האי?
א"ל: משום דלא עסקת בפריה ורביה.
א"ל: חזינא ברוח הקדש, דנפקי מנאי בנין דלא מעלי.
א"ל: את בהדי כבשי דרחמנא, למה לך?
מ"מ איבעי לך לאיעסוקי בפריה ורביה, ומאי דניחא קמי דקודשא בריך הוא ליעביד.
א"ל: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידך וזכותא דידי והויין לי בני מעליא.
א"ל: כבר נגזרה גזרה עליך. אמר לה: בן אמוץ כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

אמר ר' חנן:
אפילו בא בעל החלום וא"ל: למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: כי ברוב חלומות והבלים וגו'.

כה אמר ה' צו לביתך -
אמר ר' יצחק בר אבדימי משמיה דשמואל:
מנין למתנת שכיב מרע מן התורה?
שנאמר: צו לביתך בצואה בעלמא.

והלא דברים ק"ו:
ומה חזקיהו מלך יהודה שנאמר לו: צו לביתך, לא נמנע מלבקש רחמים לפני המקום, שהיה דורש אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.
ומה משה שנאמר לו: אל תוסף דבר אלי - לא נמנע מלבקש רחמים, ישראל על אחת כמה וכמה.

ויסב (חזקיהו) את פניו אל הקיר -
ר' יוחנן אמר:
שהתפלל מקירות לבו, שנאמר: מעי מעי אוחילה קירות לבי.

ריש לקיש אמר:
על עסקי קיר אחת קטנה לאלישע, החיה את בנה, אבי אבא שחיפה את כל ההיכל זהב על אחת כמה וכמה.

זכר נא' את אשר התהלכתי לפניך באמת וגו' והטוב בעיניך עשיתי -
מאי והטוב בעיניך עשיתי?
אמר רב:
שסמך גאולה לתפלה.

ר' לוי אמר:
שגנז ספר רפואות.

שנו רבותינו:
ששה דברים עשה חזקיהו, על שלושה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו:
גנז ספר רפואות והודו לו.
כתת נחש הנחשת שעשה משה והודו לו.
גרר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו.

ועל שלשה לא הודו לו:
סתם את מוצא מי גיחון ולא הודו לו.
קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו.
עבר ניסן בניסן ולא הודו לו.

ולית ליה לחזקיה, החדש הזה לכם ראש חדשים זה ניסן, ואין אחר ניסן?!
אלא טעה בדשמואל, דאמר שמואל:
אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקבעו ניסן, ואיהו סבר, הואיל וראוי לקבעו לא אמרינן.

ויסב (חזקיהו) את פניו אל הקיר -
באיזה קיר נשא עיניו?
רבי יהושע בן לוי אומר:
בקירה של רחב, כי ביתה בקיר החומה.
אמר לפניו: רבש"ע, רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך, ראה כמה נפשות הצלת לה, הה"ד: ויבאו המרגלים ויוציאו את רחב וגו'.

תני רשב"י:
אפילו היו במשפחתם מאתים אנשים והלכו ודבקו במאתים משפחות, כלם ניצולו בזכותם, אבותי שקרבו לך כל הגרים האלו על אחת כמה וכמה.

רבנן אמרין:
על קירות לבו, אמר: חזרתי על רמ"ח אברים שבי ולא הכעסתיך באחד מהם, על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי.

אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא:
כל התולה בזכות עצמו, תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים, תולין לו בזכות עצמו.
משה תלה בזכות אחרים, שנאמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך - לפיכך תלו לו בזכות עצמו, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו'.
חזקיהו תלה בזכות עצמו, שנאמר: זכר נא את אשר התהלכתי לפניך - לפיכך תלו לו בזכות אחרים, שנאמר: וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי.

והיינו, דאמר ר' יהושע בן לוי:
מאי דכתיב: הנה לשלום מר לי?
מר אפילו בשעה ששגר לו הקב"ה שלום, מר הוא לו.

ויהי ישעיה לא יצא (אל) חצר התיכונה -
כתיב: עיר וקרינן חצר, מכאן לאיסטרטיא של מלכים שהם כעיירות בינוניות.
וישעיה מאי בעי התם?
אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן:
מלמד, שחלה חזקיהו והלך ישעיהו להושיב ישיבה על פתחו.
מכאן לת"ח שחלה, שמושיבין ישיבה על פתחו, ולאו מילתא היא, דדילמא אתי לאגרויי ביה שטן.

(חנני יוסיף) [והוספתי] על ימיך חמש עשרה שנה -
ריש לקיש בשם בר קפרא אמר:
תוספתו של הקב"ה מרובה על העקר.
קין עקר, והבל על ידי שהוא תוספת נולד הוא ושתי תאומות עמו.
יוסף עקר, ובנימן על ידי שהוא תוספת העמיד עשרה בנים, דכתיב: בני בנימין בלע ובכר וגו'. ער עקר, ושלה על ידי שהוא תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינים, הה"ד: ובני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשא ומשפחות עבודת בית הבוץ לבית אשבע וגו'.

עקר שנותיו של איוב, לא היו אל ק"י שנים, ונתווספו לו מאה וארבעים שנה.
עקר מלכותו של חזקיה לא היו אלא י"ד שנה, ונתווספו לו חמש עשרה שנה, שנאמר: הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה.
ישמעאל עקר, ובני קטורה ע"י שהם תוספת ותלד לו את זמרן וגו'.

כיון שראו הנביאים שתוספת הקב"ה יתר על העקר, התחילו מברכין את ישראל בתוספת. משה אמר: יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים.
דוד אמר: יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם, אף לעולם הבא בלשון הזה הקב"ה מקבץ את גלויותיהם של ישראל, שנאמר: והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו.

ויאמר ישעיהו (ישאו) [קחו] דבלת תאנים -
והלא בשר חי כשאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד הוא נסרח?!
אלא הא כיצד?
נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל, כדי לעשות בו נס בתוך נס (שאר קיטעא כתוב בענין דאלישע ברמז רנ"ו).

מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו -
אמר ר' שמואל בר נחמני:
מכאן שהיה בין חולי לחולי חולי כבד משניהם.

אמר ר' לוי:
אברהם חדש זקנה, אמר לפני הקב"ה: רבש"ע, אדם ובנו נכנסים למקום אחד ואין אדם יודע את מי יכבד, ומתוך שאתה מעטרו בזקנה, אדם יודע למי יכבד.
אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל.
מתחילת הספר ועד כאן לא נכתב זקנה, וכיון שעמד אברהם אבינו ניתן לו זקנה, שנאמר: ואברהם זקן.

יצחק חדש יסורין, אמר לפניו: רבש"ע, אדם מת בלא ייסורין, מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו.
אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: ויאמר ליוסף הנה אביך חולה.

חזקיהו חדש עמידת חולי, אמר לפניו: רבש"ע, אלו העמדת אותו עד יום מותו אינו עושה תשובה, אבל מתוך שאדם חולה ועומד הוא עושה תשובה שלמה.
אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הה"ד: מכתב לחזקיהו.
חזקיהו (ד) לוה ישן ופרע נעור, כשעלה סנחריב עליו הפילו האלהים לפניו, הוה ליה למימר שירה על מפלתו ולא אמר.

ומה היה לו?
הפילו האלהים במטה וחלה, כדי שיאמר שירה, שנאמר: מכתב לחזקיהו.

בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו -
משום דחלה חזקיהו שלח ספרים ומנחה?
אין לדרוש את המופת שהיה בארץ?!

דאמר ר' יוחנן:
אותו היום שמת אחז שתי שעות היה, וכי חלש חזקיהו ואיתפח אהדרינהו קודשא בריך הוא ניהליה, שנאמר: הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש.

מרודך בן בלאדן היה למוד לאכול בשש שעות וישן עד תשע שעות, וכיון שחזר גלגל חמה ישן לו ועמד ומצאו שחרית, בקש להרוג את כל עבדיו, אמר: הנחתם אותי לישן כל היום וכל הלילה?!
אמרי ליה: מרי, יומא הוא דהדר ביה ואלוהו של חזקיהו החזירו.
אמר להם: איכא כי האי גברא בהדאי ואל משדרנא ליה שלמא, כתב ליה:

שלם למלכא חזקיהו, שלם לקרתא דירושלים, שלם לאלהא רבה.

נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה, ההאי שעתא לא הוה התם, כי אתא אמר להו: היכי כתביתו? אמרו: הכי כתבינן.
אמר להו: קריתו ליה אלהא רבה, וכתיבתו ליה לבסוף?!
אלא הכי איבעיא לכו למיכתב:

שלם לאלהא רבה, שלם לקרתא דירושלם, שלם למלכא חזקיה.

אמרי ליה: קריינא דאגרתא להוי פרוונקא, רהט בתריה, כי רהט שלש פסיעות אתא גבריאל אוקמיה.
אמר הקב"ה: אתה פסעת שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקטורין שליטין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הם:
נבוכדנאצר,
ואויל מרודך,
ובלשאאצר.
וכן הוא אומר: וחסד לאומים חטאת, שהוא מתוקן להם (ה) כארסא של עכנא.

אמר ר' יוחנן:
אלמלי לא בא גבריאל (וקירבו [והעמידו], לא היה תקנה לשונאיהם של ישראל.

מאי בלאדן בן בלאדן?
אמרי: בלאדן מלכא אישתני אפיה והיה ככלבא, והוה יתיב בריה אבבא. כי הוה כתיב, הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה, והיינו דכתיב: בן יכבד אב - זה בלאדן בן בלאדן.
ועבד אדוניו - זה נבוזראדן.
אמר הקב"ה: ומה בשכר פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמה, כשאני משלם שכר לאברהם ליצחק וליעקב שרצו לפני כסוסים, על אחת כמה וכמה.

ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו -
מכאן אמרו:

לא יהגה אדם מדברי תורה ויתגאה בהם, שמא עוקרין אותו.

שכן מצינו בחזקיהו שנתגאה ובקשו לעקרו מן העולם, ובשכר שאכל עם העו"א והראה לו הארון וגלה לו סוד עליונים, נתנו לו מנשה בנו.

ארבעה הם שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאן קנקן של מימי רגלים, ואלו הם:
אדם,
קין
בלעם,
חזקיהו.

אדם מנין?
שנאמר: ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי.

קין?
דכתיב: ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי.

בלעם הרשע?
דכתיב: מי האנשים האלה עמך ויאמר בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי

חזקיהו?
מאין באו האנשים ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו.

אבל יחזקאל בקי מכלם, שנאמר: בן אדם התחיינה העצמות האלה ויאמר ה' אלהים אתה ידעת.

אמר ר' יוחנן:
משל לצפור שהייתה ביד צייד, פגע בו אדם אחד, א"ל: זו שבידך מה היא חיה או מתה?
א"ל: אי בעית חיה אי בעית מתה.

וישמע עליהם חזקיהו -
אמר ר' חזקיהו:
כל המזמן כותי לתוך ביתו ומשמח עליו, גורם גלות לבניו, שנאמר: וישמח וגו' - וכתבי בתריה: מבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו.

והיו סריסים בהיכל מלך בבל -
ומאי סריסים?
רב אמר:
סריסים ממש.

ור' יוחנן אמר:
שנסתרסה ע"א בימיהם.
בשלמא למאן דאמר: שלא היו סריסים ניחא היינו דכתיב: וחבל לא איתי בהון.
אלא למאן דאמר: סריסים ממש, מאי דכתיב: וחבל לא איתי בהון?!
חבלא דנורא.

בשלמא למאן דאמר: שנסתרסה ע"א בימיהם, היינו דכתיב: כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי.
אלא למאן דאמר סריסים ממש, מי משתעי קרא בגנותן של צדיקים?
הא והא הויא בהו.

בשלמא למאן דאמר: סריסים ממש, היינו דכתיב: ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות.
אלא למאן דאמר: שנסתרסה ע"א בימיהם, מאי טוב מבנים ומבנות?
אמר ר' נחמן בר יצחק:
מבנים ובנות שהיו להם מבחרותם ומתו.

מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת?
אמר ר' תנחומא דרש בר קפרא בצפורי:
זה ספר דניאל שנקרא על שמו מופת השביעי, מיום שנבראו שמים וארץ לא עמד אדם מחליו, עד שבא חזקיהו מלך יהודה וחלה וחיה, שנאמר: מכתב לחזקיהו וגו'.
התחיל להתפלל לפני הקב"ה ואומר: רבש"ע, תן לי אות, שנאמר: ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות וגו' - אביך (כיבש) [כבד] מזלות והיה משתחווה לשמש וירד השמש וברח במערב עשר מעלות, אם רוצה אתה ירד עשר מעלות אחרונית.
אמר חזקיהו: לא, כי ישוב צל המעלות, ונעתר לו, שנאמר: (הנני משיב) [וישב] את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז.
ראו כל מלכי הארץ ותמהו, לפי שלא נהיה כך משנברא העולם ושלח מרודך לראות המופת, כשראה חזקיהו את שלוחי מלך בבל נתגאה בלבו למעלה למעלה והראה להם כל אוצרות מלכי יהודה ואוצרות בית קדשי הקדשים, ועוד פתח את הארון והראה להם את הלוחות, ואמר להם: בזה אנו עושים מלחמה ונוצחים. כעס עליו הקב"ה, אמר לו: לא דייך שהראית להם כל האוצרות, אלא שהראית להם את הלוחות מעשה ידי, חייך, הם יעלו ויקחו את כל האוצרות שנאמר: הנה ימים באים (נאם ה') ונשא כל אשר בביתך - ותחת הלוחות יקחו מבניך סריסים ואלו הם:
חנניה
מישאל
ועזריה
שנעשו סריסים ולא הולידו בנים, ועליהם הכתוב אומר: כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וגו'.

ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה -
אינו מדבר אלא בדברי תורה שנמשלו למים.