ותבקע העיר -
שנו רבותינו:
חמשה דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז:
נשתברו הלחות,
ובטל התמיד,
והובקעה העיר,
ושרף אפוסטמוס את התורה,
והעמיד צלם בהיכל.

בטל התמיד - גמרא, הובקעה העיר, והא כתיב: ברביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר?!
אמר רבא:
לא קשיא, כאן בראשונה כאן בשניה.

דתנא:
בתשעה לחדש הובקעה העיר בראשונה, ובשניה בי"ז בתמוז.

שרף אפוסטומוס את התורה - גמרא.
העמיד צלם בהיכל - מנא לן?
דכתיב: ומעת הוסר התמיד ולתת שקץ שומם.

וחד הוה, והא כתיב :שקוצים משומם?!
אמר רבא:
תרי הוו ונפל חד על חבריה וקטעיה לידיה, ואשתבח דהוה כתוב עילויה: אנת צבית לאיחרובי ביתא וידך אושלית לי.
כתיב: בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמרת בי"ז בתמוז?!
אמר ר' תנחום בר חנילאי:
קלקול חשבונות יש כאן.

ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירשלים האח -
אין תימר באחד באב, עדיין לא נשרף הבית.
אין תאמר באחד באלול, ביום ולילה בלדרא נפיק מירושלים ואתי לצור, אלא (ט) קלקול חשבונות יש כאן.

ר' יוחנן וריש לקיש אומרים:
משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו, באו ואמרו לו: נשבה בנך, נשרף ביתך ונתקלקלו חשבונות.
אמר: יעשה ראש בכל החשבונות.

ר' מנא בעי:
ניחא נתקלקלו לעבר שמא להבא?!
כן, כמאן דאמר: בתשעה לחדש שמא בשבעה עשר בו, מה ביניהון?
עשרין וחד יום מיום שהובקעה העיר עד יום שחרב הבית.

אמר ר' מנא:
וסימנא: מקל שקד אני רואה - מה לוז זה משמוציא נציו עד שגומר פירותיו כ"א יום, כך וכו'.

ואת עיני צדיקהו עור -
ענה צדקיה ואמר לנבוכדנאצר: הרגני ראשון שלא אראה בדם עשר בני.
ובניו אומרים לו: הרגנו תחלה שלא נראה דם אבינו שפוך על הארץ, וכן עשה להם שחטם לפניו ואחר כך חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה, והיה צווח צדקיה ואמר: בואו וראו כל בני אדם שהיה ירמיה מתנבא עלי: לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו ולא הייתי שומע לדבריו והריני הולך לבבל ועיני לא רואות ואתה.

ובחדש החמישי בשבעה לחדש -
וכתוב אחד אומר: בי' לחדש היא שנת י"ט למלך נבוכדנאצר.
וכתיב: וישרוף את בית ה' - אי אפשר לומר בשבעה שכבר נאמר בעשירי, הא כיצד?
בשבעה בחדש נכנסו איובים להיכל ואכלו בו ושתו בו וקלקלו בו ח' וט' עד שפנה היום, שנאמר: אוי לנו כי פנה היום - לעת הערב הציתו בו את האש ונשרף עד שקיעת החמה בעשור לחדש.

והיינו דאמר ר' יוחנן בן זכאי:
אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי, שרובו של היכל נשרף בו.

ורבנן?
אתחלתא דפורענותא עיקר.
כתוב אחד אומר: בא נבוזראדן רב טבחים.
וכתוב אחד אומר: עלה נבוכדנאצר.
ומי סליק נבוכדנאצר לירושלים, והכתיב: ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה.

ואמר ר' אבהו:
רבלתה - זו אנטוכיא.

ר' יצחק בר אבדימי אמר:
דמות דיוקנו הייתה חקוקה על מרכבתו.

וחד אמר:
אימה יתירה הייתה לו ודומה כמי שעומד לפניו.

אמר רבא:
תלת מאהכודניתא נרגי פרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכלהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים, שנאמר: ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון.
בעא למהדר, אמר: מסתפינא דיעבדו בי כדעבדו בסנחריב, נפקא בת קלא ואמרה ליה: שואר בר שואר (נבוכדנאצר) [נבוזראדן], מטא זמנא דמקדשא והיכל למקליא, פש בהדי חד נרגא, אתא מחייא בקופיה ומפתח, שנאמר: יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות.
הוה קא זיחא דעתיה, נפק בת קלא ואמרת: עמא קטילא קטלת, היכלא קלייא קלית, קימחא טחינא טחנת, שנאמר: קחי רחים וטחני קמח - חטים לא נאמר אלא קמח.

ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים וגו' -
תני רב יוסף:
כורמים אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתה.

יוגבים -
אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה.

ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל -
אמר עולא:
כל ששמו ושם אביו בנביאים בידוע שהוא נביא בן נביא, שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא.
כל ששמו ושם עירו מפורש בידוע שהוא מאותו העיר, שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים.

במתניתא תנא:
כל שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לגנאי, כגון: ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה - בידוע שהוא רשע בן רשע (שאר קיטעא כתיב ברמז קנ"ג וברמז קע"ב).

וארוחתו ארוחת תמיד -
כאן נתקיים וחסר לחם מיכניה.

וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו -
ימיו של מי?
נראין דברים ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקב"ה נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה עוד מהם, עד שהוא מכניסה עימהם לגן עדן.

וימרוד צדקיה במלך בבל -
מאי מרדותיה?
אשכחיה צדקיהו לנבוכדנאצר דקא אכיל ארנבא חייא.
א"ל: אשתבע לי דלא מגלית ולא תפיק מילתא, אשתבע ליה.
לסוף הוה קא מצער צדקיהו בגופיה אתשיל אשבועתיה ואמר. שמע נבוכדנאצר דקא מבזין ליה, שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו.
אמר ליה: חזיהון מאי קא עביד צדקיהו, לאו הכי אשתבע בשמא דשמיא דלא מגלינא.
אמרו ליה: איתשיל אשבועתיה.
אמר להם: ומי מתשלי אשבועתא?
אמרי ליה: אין.
אמר להם: בפניו או אפילו שלא בפניו?
אמרין ליה: בפניו.
ואתון מאי טעמא עבדתון?
ומאי טעמא לא אמריתון?
מיד, ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון.
אמר ר' יצחק:
ששמטו כרים מתחתיהם.

ואת עיני צדקיה עור -
זה משבעה שנדמו לאדם הראשון.
צדקיהו בעיניו ונעצו לעינו לונביות של ברזל ולא נתעוורו עיניו, עד ששחטו את בניו לעינו ובכה, שנאמר: (וישחט מלך בבל) ואת בני צדקיהו [שחטו] לעיניו.
וסמיך ליה: ואת עיני צדקיהו עור.

אמר ר' שמואל בר נחמני:
איפוסין גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש, שנאמר: תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך.