אמר רבי מנא:
אלולא זכות אשתו של עובדיה כבר היו ישראל אבודין ח"ו, באותה שעה שנאמר: ואשה אחת מנשי בני הנביאים וגו'.

ויעמוד השמן -
שהוקיר ובאת לשאול לו אם תמכור אם לא תמכור, והברכה האחרונה הייתה גדולה מן הראשונה, שנאמר: ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים.

ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם -
ר' יהושע בן קרחה אומר:
מכח הצדקה המתים עתידין להחיות.

בא וראה מאלישע בן שפט שלא הייתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות והיה מהלך מהר אל הר וממערה למערה והלך לשונם וקבלתו שם אשה גדולה בכבוד גדול, אחותה של אבישג השונמית אמו של עדו הנביא.
אמרה האשה לבעלה: הנה איש האלהים הזה אין אשה יכולה להסתכל בדמותו שלא תמות, אלא נעשה נא עלית קיר קטנה וכל פעם שהוא עובר כאן יסור שמה אל העליה, ובנו והכינו והתקינו, ולאחר ימים היה עובר אל שונם, ויסר אל העליה וישכב שמה - קרא לשונמית.

ולמה עמדה בפתח?
אלא שלא הייתה יכולה להסתכל בפניו.
אמר לה: למועד הזה כעת חיה את חובקת בן.
אמרה לו: אדוני זקן מאד וחדל ממני ארח נשים, אל תכזב בשפחתך.

ר' זכריה אומר:
רצון יראיו יעשה

והרת וילדה וגדל הנער ויצא לפוגת נפש לראות בקוצרים וקרהו אסון ומת, שנאמר: ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים וגו', הלכה אל הר הכרמל ונפלה לפני אלישע על פניה, אמרה לו: הלואי נשאר כלי ריקם, אלא שנתמלא ונשפך.
אמר הנביא: כל דבר הקב"ה מגיד לי וזה לא הגיד לי.
מיד לקח המשענת ונתן לגחזי ואמר לו: אל תדבר בפיך כל דבר מאומה רע או טוב, עד שתלך ותתן המשענת על פני הנער.
וגחזי היה הדבר כשחוק בעיניו וכל אדם שהיה פוגע בו היה מדבר עמו ואומר לו: התאמין שהמטה הזה מחיה את המתים?
לפיכך לא עלתה בידו, עד שהלך הוא בעצמו ונתן פיו על פיו והתחיל מתפלל לפני הקב"ה ואומר: ריבון העולמים כשם שעשית נסים על ידי אדוני אליהו והחיה את המת, כן יחיה הנער הזה ויפקח הנער את עיניו.

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא -
אמר ר' יהודה בן פזי:
מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים תהיו?
ללמדך כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ואית לן קריין סגיין: אשה זונה וחללה וגו' וקדשתו כי את לחם וגו' איש איש אל כל שאר בשרו.
וכתיב: ואמרת אליהם קדושים תהיו.

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי:
מייתי לה מן השונמית.

ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא -
אמר ר' יוסי בר חנינא:
מכאן שאשה מכרת באורחין יותר מן האיש.

איש אלהים קדוש -
מנא ידעה?
רב ושמואל
חד אמר:
שלא עבר זבוב על שלחונו.

וחד אמר:
סדינין של פשתן הייתה מצעת לו ולא ראתה עליהן קרי מעולם.

קדוש הוא -
אמר ר' יוסי בר חנינא:
הוא קדוש ואין משרתו קדוש.

עובר עלינו תמיד -
אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב:
כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב תמידין.

נעשה נא עלית קיר קטנה -
רב ושמואל
חד אמר:
עליה פרוצה הייתה וקירוה.

וחד אמר:
אכסדרה גדולה הייתה וחלקוה לשנים.

בשלמא למאן דאמר אכסדרה, היינו דכתיב: קיר.
אלא למאן דאמר עליה הייתה, מאי קיר?
שקירוה בתקרה ומעזיבה.

בשלמא למאן דאמר עליה, היינו דכתיב: עלית.
אלא למאן דאמר אכסדרה, מאי עלית?
מקום המעולה שבבית.

ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה -
אמר רבה אמר ר' יוחנן:
כל מקום שהלך שם ביתו עמו.

למועד הזה כעת חיה את חובקת בן -
אותם מלאכים שבשרו את שרה אמרו: למועד אשוב אליך, אבל אלישע לא אמר אשוב.

המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם, אמרו: למועד אשוב אליך, אבל אני, שאני בשר ודם היום כאן ומחר בקבר, בין חי בין מת, כעת חיה את חובקת בו.

ויאמר אל אביו ראשי ראשי -
אמר ר' מנא :
בקציר אונסא שכיח, שכן חמה קופחת על ראשו של אדם, הה"ד: ויגדל הילד וגו' ויאמר אל אביו ראשי ראשי.

ורבנן אמרין:
(ג) דרחשין שכיח.

מדוע את הולכת אליו היום וכו' -
שנו רבותינו:
מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל את פני ר' אליעזר רבו בלוד.
א"ל: אלעאי אינך משובתי הרגל?
שהיה ר' אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאינם יוצאים מבתיהם ברגל, שנאמר: ושמחת בחגך.

איני והא אמר ר' יצחק:
מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל?
שנאמר: מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת.
מכלל דבחדש ושבת מיחייב אינש לאקבולי?

אמר רבא:
לא קשיא, הא דאזיל ואתי ביומיה, הא דלא אזיל ואתי ביומיה.

ויגש גיחזי להדפה -
מלמד שאחזה בהוד יפיה.

ויצא אחד (מן) [אל] השדה ללקט אורות -
מאי אורות?
תנא משום ר' מאיר:
זה גרגיר.

אמר ר' יוחנן:
מפני מה נקרא שמו אורות?
מפני שמאיר את העיניים.

אמר ר' הונא:
המוצא גרגיר בשוק אם יבא לאכלו אוכלו ואם לאו מוללו ומעבירו על גבי עיניו.

אמר ר' ששת:
גרגרא אף לדידי מעלי.

ואיש בא מבעל שלישה -
תניא היה ר' מאיר אומר:
אין קלה בארץ ישראל לבכר יותר מבעל שליש, אעפ"כ לא בכרה אלא מין אחד.

ושמא תאמר חטים?
ת"ל: שעורים.

ושמא תאמר לפני העומר?
ת"ל: [תן לעם] ויאכלו - אחר העומר היה.
אמור מעתה ראויה הייתה אותה שנה שתתעבר ומפני מה לא עברה אלישע?
מפני ששנת בצורת הייתה והכל רצים לבית הגרנות.

ויבא לאיש האלהים לחם בכורים -
וכי אלישע אוכל בכורים היה?!
אלא לומר לך, כל המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים.

ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש -
מאי לפני מאה איש?
אילימא כלהו לפני מאה איש, בשנת בצורת טובא הוו?!
אלא דכל חדא וחדא לפני מאה איש.

בשני דרב יוסף הוה ריתחא בעלמא.
אמרו ליה: ליבעי מר רחמי!
א"ל: השתא אלישע דכי הוו מפטרי רבנן מקמיה הוו פיישו תרי אלפא ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, ואנא איבעי רחמי. כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן, מבי רב הונא תמני מאה.

ר' הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן מקמיה הוו מנפצי גלימייהו וסליק אבקא וכסי ליומא, ואמרי במערבא: קמה לי' מתיבתא דהונא בבלאה.
מבי רבה ורב יוסף ארבע מאה וקרו נפשייהו יתמי, מבי אביי ורבא ורב פפא ורב אשי מאתן, וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.

לחם שעורים וכרמל בצקלונו -
כרמל רך ומלא, בצקלונו בא ויצק לנו ואכלנו.

דבי ר' ישמעאל תאנא:
כרמל כר מלא.