ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלוני אלמוני תחנותי -
מלמד שעשו פטשיין לומר: כשיבאו ישראל להלחם יפלו לתוך הפטשין.

וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבור המקום הזה כי שם ארם נחתים -
ואין הקב"ה עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו, הרגיש מלך ארם ויאמר לעבדיו: הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל ויאמר אחד מעבדיו לא וגו' כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך ויאמר לכו וראו איפה הוא וגו' וישלח שמה סוסים ורכב.

מיד עמד נער אלישע בלילה וראה סוסים ורכב שהקיפו את העיר ויצעק ויאמר: אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם.

מיד נתפלל אלישע לשמו של הקב"ה, שנאמר: ויאמר (אלישע) ה' פקח נא עיניו (הנער) ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע - מיד עמד אלישע וקלל את הארמים.

ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע -
ולא הזכיר את השם וכשחזר והתפלל עליהם שיפקחו עיניהם, אמר: ה' פקח נא, הוי שאין שמו של הקדוש ב"ה נזכר על הרעה.

ויאמר אלישע ה' פקח (נא) את עיני אלה -
זה שאמר הכתוב: כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

אמר ר' יוחנן:
אין אתה גורר אחר הרעה ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך.

ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן אמר:
אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, דכתיב: ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא קרא לילה.

וכן אתה מוצא, כשברך אדם וחוה הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ויברך אותם אלהים, וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם, שנאמר: ולאדם אמר, אל האשה אמר.

וא"ת אל הנחש הזכיר שמו?
כך שנו רבותינו:
על שלשה דברים הזכיר שמו אע"פ שהוא לרעה:
על המסית הוא הנחש שהסית את האשה ואמר: כי יודע אלהים.
ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר: כה אמר ה' ארור האיש אשר לא ישמע.
ועל העושה בטחונו בשר ודם, שנאמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם.

וכן אתה מוצא בנח כשברך את בניו, שנאמר: ברוך ה' אלהי שם יפת אלהים ליפת, אבל כשקילל את כנען, ויאמר ארור כנען.

וכן אתה מוצא באלישע, דכתיב: ויאמר אלישע ה' פקח (נא) את עיני אלה.
וכשקילל אותם אמר: הך נא את הגוי הזה בסנורים - ולא הזכיר את השם.

וכן אתה מוצא, כשהחריב את ירושלים א"ל הקב"ה לגבריאל: מלא חפניך גחלי אש, שלח את הרעה ע"י מלאך, אבל לעתיד לבא הטובה עושה ע"י עצמו, שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים.

וכן ישראל חלק להם הקב"ה כבוד ולא הזכירן ברעה, כשבא אצל הקורבנות אומר: אדם כי יקריב מכם, אבל כשבא להזהיר על הנגעים, כתיב: אדם כי יהיה בעור בשרו ולא כתיב מכם. וכן בכל מקום, חוץ משני דברים שהקב"ה מייחד שמו עליהם, ואלו הם:
וישקוד ה' על הרעה כי צדיק ה' אלהינו
משום דצדיק ה' אלוהינו וישקוד ה' על הרעה?
אלא צדקה עשה הקב"ה שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר וכל גבורי התורה וירדו לבבל ועשו תרביץ לתורה, שאילולא כן הייתה התורה משתכחת מישראל.

ועוד עשה צדקה שהגלה אותם בקיץ ולא מתו בצינה.
כיצד?
בטבת היו ראויים לגלות מירושלים שכן הוא אומר: בן אדם כתוב לך את שם היום וגו' והמתין להם עד הקיץ הוא שהנביא אומר: אסוף אסיפם נאם ה', ואין אסוף אלא גלות, שנאמר: אסוף אאסוף וגו'.

והשניה ויאמר ה' אלי עבור (לפני) [בתוך] העיר.
(שאר קיטעא כתוב ביחזקאל ברמז ש"נ).

ויכרה להם כרה גדולה -
הרי הוא אומר: טובה חכמה מכלי קרב גדולה פסקין שעשה אלישע יותר מכל כלי מלחמות שעשה יורם בן אחאב, שנאמר: ויאמר לא תכה וגו'.

ויכרה להם כרה גדולה -
אין כרה אלא לשון שלום כאדם שאומר לחברו שלום עליך כירי כירי.

ויהי רעב גדול בשומרון -
רעב שהיה בימי אלישע רעב של מהומה הייתה, שנאמר: עד (כי היה) [היות] ראש חמור בשמונים כסף - (שאר קיטעא כתוב בשמואל בפסוק ויהי רעב בימי דוד ברמז קה"ד).

ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו -
מי שהוא שומע סבור שהטמינה אותו.

אמר ר' יוחנן:
שחוט ומבושל היה.

תני את בנך ונשחטנו אין כתיב כאן, אלא ונאכלנו - מכלל שהיה שחוט ומבושל, וכן בירושלים: ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן.