מצודות דוד, מלכים ב פרק א



פסוק א
ויפשע מואב. כי מאז היו עבדים לישראל, ואחרי מות אחאב מרדו:

פסוק ב
בעד השבכה. ארובה היתה ברצפת העליה, והיתה סתומה מעצים דקים עשויה כעין שבכה, ובעברו דרך עליה, נשברה ונפל דרך בה
ויחל.
נעשה חולה:

פסוק ג
המבלי אין. המלה כפול לתוספות ביאור, ורצה לומר, וכי בעבור שאין אלהים בישראל וגו', בתמיה, הלא יש אלהים בישראל, ומדוע לא דרשתם בנביאיו:

פסוק ד
וילך. הלך לדרכו:

פסוק ז
מה משפט האיש. מה תארו ומלבושיו:

פסוק ח
בעל שער. מגודל בשער הרבה, וחגור הוא בחגורה של עור:

פסוק ט
וחמשיו. עם חמשים האנשים אשר הוא שר עליהם
המלך דבר רדה.
כאומר רד במצות המלך, כי אקחך עם אנשי:

פסוק יג
תיקר נא נפשי. תהא נפשי יקרה וחשובה בעיניך, לבל תמית אותי:

פסוק יד
ותאכל וגו'. על שדברו בזדון
ועתה.
הואיל ואני באתי בהכנעה:

פסוק טו
רד אותו. רד עמו
וירד אותו.
וירד עמו:

פסוק יז
וימלוך יהורם. אחי אחזיה בן אחאב
בשנת שתים ליהורם בן יהושפט.
אמרו רבותינו ז"ל (תוספתא סוטה יב ב) מעת שהלך יהושפט אל רמות גלעד לעזור לאחאב, מונין המלכות גם לבנו, על כי היה ראוי ליהרג אז, על שעזר לרשע, והעת ההיא הם שתי שנים, כי אז נהרג אחאב, ומיד מלך בנו אחזיה, וימי מלכו שנתים ומת, ומיד מלך יהורם אחיו
כי לא וגו'.
שימלוך תחתיו, לזה מלך אחיו

הפרק הבא    הפרק הקודם