[יז, א]
הנה דמשק -
אומר ראה ההבדל בין דמשק ובין אפרים, דמשק אשר נחרבה הוסר לגמרי מלהחשב עוד בין חשבון הערים, רק יחשבוה מעתה בין חשבון של העיים הנעשים ע"י מפולת של הבתים, כי כל הבתים יפלו והיה שמם כ"כ שלא יוכל איש לבא שמה.

[יז, ב]
עזבות -
אבל ערי ערער מאפרים העזובות מכבר אינם שממות כ"כ רק לעדרים תהיינה, ירעו שם עדרי צאן ולא לבד שירעו שם לפרקים רק ורבצו בקביעות באין מחריד, כי לא ימצאו שם חיות רעות ומפולת בתים. ויען שארם ואפרים התחברו יחד להלחם על יהודה, ועי"ז נפלו שניהם ביד סנחריב כנ"ל (ז) לכן צרף מפלת שניהם יחד.

[יז, ג]
ונשבת -
ע"י מפלת דמשק ישבת מבצר מאפרים, כי דמשק היתה עיר מבצר ומשגב לאפרים, וממלכה (יושבת) מדמשק ומשאר ארם.

ככבוד -
ארם יהיו דומים ככבוד בני ישראל, אשר הושפל קודם להם-(ע"כ נבא המשא של דמשק, מעתה התחיל לנבאות על אפרים).

[יז, ד]
ידל כבוד יעקב -
כבוד עשרו. ואח"כ גם משמן בשרו ירזה, רצה לומר שימעטו אנשיו ויהיו מתי מספר.

[יז, ה]
והיה -
מצייר השלש גלויות שגלו ע"י סנחריב כנ"ל (א' ז' ח'. ח' כ"ג). והנה בגלות הראשונה היה דומה כאסוף קציר של קמה, כמי שאוסף קציר שדה העומדת מלאה בקמותיה מלאה ברכת ה', כן היתה הארץ מלאה יושבים שלוים וקופאים על שמריהם, בפעם השניה וזרועו שבלים יקצור, לא היה דומה רק כמי שקוצר שבלים מפוזרות לא קמה מלאה, כן היתה הארץ ריקה אז ע"י הגלות הראשונה.- ובפעם השלישית והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים, מקום רזה שלא היו גדלים שם רק שבלים מעטות, והבא לכנסן לא היה יכול לקצרן במגל וחרמש רק ללקט אחת אחת, כן לא מצא אז רק שרידים מפוזרים אשר לקטם והגלם לגולה.
(א)
[יז, ו]
ונשאר -
גם העוללות אשר דרכם להשאירם בכונה לעניים לא רבים יהיו, רק בראש האמיר המובחר לא יהיה רק שנים שלשה, ובסעיפים אשר פרים רבים יהיה ארבעה או חמשה, ורצה לומר גם המעט שישאיר סנחריב לכורמים וליוגבים יהיה מעט מזער.

[יז, ז]
ביום ההוא -
הנה בין עובדי האלילים היו שתי כתות, כת אחת הכחישו בורא שמים וארץ לגמרי, והיו מיחסים הכל אל האליל, וכת אחרת הודו כי נמצא יוצר כל, רק כפרו בהשגחתו ואמרו עזב ה' את הארץ לממשלת הכוכבים, וחשבו כי האליל יהיה האמצעי בינם לבין ה', ועל ידו יקבלו השפע מאת ה'. לעומת זה אמר כי ביום ההוא יסורו שתי הכתות.
נגד הכת הראשונה אמר: ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ויכיר כי יש אלוה שעשהו הוא הבורא כל ולא האליל עשהו, ולעומת שעדיין יש לטעות ככת השניה, שאף שה' עשהו, מכל מקום אינו משגיח עליו, ובזה אף שישעה בגופו אל עושהו, מכל מקום יעשה את האליל אמצעי בינו ובין ה', ויכון אליו בעבודתו להוריד על ידו השפע, שזה שאף שבגופו ישעה אל עושהו, מכל מקום עיניו יכונו אל הפסל לראותו בעת עבודתו ותפלתו אל ה' להשיג רצון על ידו, לזה אמר כי גם עיניו אל קדוש ישראל תראינה יאמין בהשגחת ה' שהוא לבדו משגיח עליו ולא אמצעי, (לזה אמר קדוש ישראל ששם זה מורה על השגחתו הפרטית המיוחדת שנתבררה ע"י הדיבוק שיש לומר עם ישראל, ע"י קדושתם, עד שקדושתו מתיחסת אליהם בשם מצטרף, כמו שכתוב למעלה (א, ד, ה' כד).

[יז, ח]
ולא ישעה -
שתי הדלתות של הכתוב הזה מגבילים עם שתי דלתות של הכתוב הקודם, ישעה האדם על עשהו ולא ישעה אל המזבחות (של) מעשה ידיו, כי הכת הראשונה שכפרו במציאות ה' וחשבו כי האליל הוא הבורא כל, בנו לו מזבחות ושעו אליו אך לו לבדו.

ועיניו אל קדוש ישראל תראינה -
ואת אשר עשו אצבעתיו לא יראה, כי הכת השניה שהודו במציאות ה' רק כפרו בהשגחה וחשבו את הפסל רק לאמצעי בינם לבין ה', הם לא בנו לו מזבחות, כי עבודתם העקרית היה לבורא שמים וארץ, כמו שכתוב: כי בכל מקום מוקטר מוגש לשמי (מלאכי ג'), רק העמידו את האליל והאשרות לפני עיניהם לראות אותו בעת עבודתם, ולהיות הוא הסרסר בינם לבין יוצרם, אבל אחר שיודו בהשגחה לא יציגוהו גם לנגד עיניהם לכוון עבודת ה' נגדם.

[יז, ט]
כעזובת החרש והאמיר -
הוא היער אשר היה בהר אפרים הנזכר בספר יהושע (יז) כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו וכו', כי תוריש את הכנעני כי רכב ברזל לי.

ופרש רש"י:

שהיושבים ביער היה להם רכב ברזל ע"ש.

והכנענים עזבו וחזקו בעת ההיא את היער והחורש הזה מפני בני ישראל שלא יוכלו לכבשו, ואעפ"כ נכבשה אז העזובה והחוזק הזה, והיתה שממה, היינו העזובה והחוזק הזה שהוא המבצר שעשו אז בהיער היתה שממה מיושביה, וכן יהיה ערי מעוזו שבצרו עתה וחזקו אותם מפני האויב שהיה ג"כ רובם בערי אפרים, (ששם היה שכם ורבים ערי מבצר ממלכות אפרים כי שם ישב ירבעם ראש ממלכות אפרים מקדם) יחרבו ג"כ. ויהיו שממה, רצה לומר מה שהיה להפריזי יושב ההר ההיא לפנים, יהיה עתה לבני אפרים:

[יז, י]
אלהי ישעך -
שהיה מושיעך מימות עולם, זאת שכחת לגמרי, וגם צור מעוזך, מה שגם עתה הוא הצור שבו תמצא מעוז, והצור והמבצר הזה הוא לנגד עיניך עד שאי אפשר לך שתשכחהו, מכל מקום לא זכרת, לא רצית לזכר בו ולהעלותו על לב.

על כן תטעי -
ממליץ במליצתו כמי שיש לו נטע נאמן היפה ונחמד מאד ומרכיב בו הרכבת זמורה ממין אחר פחות וגרוע, שמשחית בזה תמונת הנטע ומינו, וגם משחית יופיו והדרו, כן הם יש להם צור מעוז באלהי מרום, והם עצמם זרע קודש בני אל חי, והרכיבו זמורת זר, עזר שדרשו מעמים ואלהים אחרים, שבזה השחיתו התעיבו את גדרם ועצמותם וקדושתם.

[יז, יא]
ביום נטעך -
וזולת מה שהסכלת עשו שהרכבת בנטיעתך מין זר וגרוע, עוד השתדלת למהר גידול הרכבת הכלאים שזרעת עד שתראי לשגשג ולהשגיח ולגדל שיפרה תכף באותו היום אשר נטעת אותו ובבוקר שאחריו זרעך תפריחי, עסקת בו כ"כ עד שצמח ביום הנטיעה ויגדל, ובבקר שאחריו פרח ויוציא ציץ וזרע, אמנם תדעי כי בכל זאת לא תצליחי במעשיך ולא תקצור את הזרע אשר זרעת, כי נד נדד הקציר ממך ביום נחלה, ביום נחל מים כבירים שוטפים ששטפו כל הקציר, ועם השטף הזה בא ג"כ אליך כאב אנוש ומכה רבה.
והנמשל שבקשו עזר מעמים אחרים והשתדלו למהר ביאת העם העוזרם, אבל בעת שהיו צריכים לעזרו שטף גם אותו מלך ירב, ויגל את ארם קירה.

[יז, יב]
הוי -
עתה מבאר מהו הנחל שהזכיר בפסוק הקודם?
משיב כי הוא המון עמים רבים הדומה כהמות ימים, שהוא מחנה סנחריב, והוא הנחל אשר ישטוף את הקציר של הרכבת הכלאים.

ושאון –
רצה לומר מחנה זו היה לו -
א) ריבוי הכמות, שזה כולל בהמון מורגל של עמים רבים.
ב) ריבוי האיכות שזה כולל בשאון לאומים, (ועיין בבאור המלות).

[יז, יג]
לאמים -
עתה הסב פניו אל מחנה אשור כי בסוף יפול עם כל מחנהו. אומר הלאמים האלה ישאון (נא) ויהמון, אבל מקולות מים רבים אדירים אדיר במרום ה'.

וגער בו -
ה' יגער בו בהשאון הנזכר.

ממרחק -
משמי קדשו וינוס, וישוב בכלימה אל נינוה. ורדף, מגערת ה', וכגלגל, הגלגל של קוצים ירדף מן הרוח יותר מן המוץ, כי המוץ רק הרוח ישאהו, וגלגל חוץ מאשר יניעהו הרוח, יעוף גם הוא על כנפי הגלגל שלו המתגלגל והולך מעצמו ג"כ. ובפרט מפני סופה שהיא גדולה מרוח. ובזה מוסיף שחוץ ממה שיברח מלך אשור ממכת ה' בו, ירדף אח"כ גם מעמו ומבני מדינתו ולסוף בניו הכהו בחרב.

[יז, יד]
לעת ערב -
מדמהו במליצתו לפחד בלהות השדים שיהיה לעת ערב ולא ימשך פחד זה רק בעת החשך באמצע הלילה, אבל בטרם בקר איננו, ונתברר כי לא היה מאומה, כן בין לילה אבד כאילו לא היה. זה חלק הראוי לשוסינו ע"פ מדתם, וגם לבזזינו שהם המחנות שבאו עמו רק לשלול שלל ולהרויח יקחו ג"כ מנת חבלם עמו, (עי' באור המלות). (פה דבר במשל המון עמים רבים וכו', ובקאפיטל שאחרי זה יבאר הנמשל).