[יח, א]
הוי -
עתה מפרש המשל, מי הם המון עמים רבים, אומר הוא ארץ החמה אשר מעבר נהרי כוש, שהוא ארץ אשור.

[יח, ב]
השלח -
הוא שלח שלוחים אל ישראל ונתן אתם כלי גומא שילכו בקלות ובמהירות.

לכו -
אלה הדברים אשר שם בפי הצירים שיאמרו לישראל, ושיעור הכתוב אתם גוי קו קו ומבוסה לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט, הצירים יאמרו להם, אתם ישראל שאתם גוי שחלקו ארצכם בקו ובססו נחלתכם, אשר בזאו נהרים ארצכם, אין לכם עצה להמלט רק שתלכו מלאכים קלים במהירות אל גוי אשור שהוא גוי ממושך ומורט, היינו שהוא גוי גדול ומדינתו משוכה למרחוק וחרבו מורטה וחדה, והוא עם נורא מן הוא והלאה, רצה לומר שמתיראים ממנו ממקום אשר שוכן שם והלאה עד קצה הארץ, ותמסרו אל אשור לעשות עמכם כרצונו (כמו שכתוב לקמן ל"ו ט"ז).

[יח, ג]
כל ישבי -
גם זה מדברי הצירים של אשור אומרים, לא לבד ישראל מוכרחים להמסר אליו, אבל גם כל יושבי תבל בקצות הישוב, ואפילו שכני ארץ הבלתי מיושב, לא תמלטו מידו, רק כולכם תראו בעת ישאו נס על ההרים לבא אליכם למלחמה, ואח"כ תשמעו גם קול תרועת המלחמה בעצמו.

[יח, ד]
משיב לו הנביא, לא כמחשבותיך אשור! מחשבות ה' צבאות, כי כה אמר ה' אלי תחלה אשקטה, ואניח לך להחריב עמים רבים, אבל בכל זאת. ואביטה במכוני, שהוא ירושלים ובהמ"ק עליו אביט שלא יעבור רעתך שם.

כחם -
אהיה דומה שם כחום המיבש אחרי המטר שהוא משבית רעת המטר ושטיפתו, וגורם שיהיה בו ברכה. וכעב טל המשבית פעולת חם הקציר ורעתו, כן אשבית רעתך ואהפכנו לברכה ושיהיה לישראל לשם עולם.
(ותפס שני דברים מתנגדים, איך היובש משבית הליחות, ואיך הליחות משבית היבושת, שהוא הפך טבעו, כן אעשה פעולות מתנגדות, אחר שאכין אותך ליסר גוים ולהאבידם, תהיה זאת בעצמו סבה להגדלת שם חזקיהו ולתפארת ישראל).

[יח, ה]
כי לפני קציר -
מוסב על המליצה שזכר בסימן הקודם, שזרעו זמורות זר ונד קציר ביום נחל מים, ולא קצרו קציר הזר הזה, כי שבולת מי מחנה אשור שטפתהו, לעומת זה אמר טרם שיתבשל הקציר מן ההרכבה הזרה שהרכיבו ישראל בנטיעתם, מה שהתערבו בעמי הארץ.

כתם הפרח -
שכבר פרח, וגם הציץ ציץ שהוא אחרי הפרח, והנצה גדלה ועשתה פרי עד שהפרי היה בוסר ולא נתבשלה לגמרי. אז וכרת הזלזלים שהם הזמורות זר שזללו מן הנטע הקדוש, שהם האומות שסמכו ישראל עליהם והתחברו להם כרתם במזמרות.

ואת הנטישות -
הענפים של הנטע עצמה שנתפשטו מאד, שהם עשרת השבטים שקלטו ההרכבה והתערבו בגוים, הסיר ממקומה, והתז אותה אל ארץ אחרת, והגלם לגולה.

[יח, ו]
יעזבו יחדו -
להיות הפקר לעופות וחיות, בקיץ ובחורף למאכלם, ושתהיה נבלתם מושלכת כל השנה למאכל עוף ובהמה.

[יח, ז]
בעת ההיא -
ואחרי זאת אחרי שיכרתו הרשעים מישראל, אז יובל שי לה' צבאות,

ומי יוביל את השי?
עם ממשך ומורט, שהוא אשור בעצמו,

ומאין יובל השי?
מעם נורא, מארץ אשור יובילו שי לה'.

ומה יהיה השי?
גוי קו קו ומבוסה, שאשור יביא את ישראל מנחה לה'.

אל מקום שם ה' צבאות אל הר ציון –
שבימי חזקיהו שבו הרבה מעשרת השבטים לירושלים להסתופף בצל חזקיהו.

(והנה דעת חז"ל:

שנבואה זו עתידה, וכן פי' המפרשים,

אולם גם לאשר נטיתי מדרכם לפי הפשט, בכל זאת כבר הזכרתי בתחלת סימן י"א, כי הנבואות העתידות התחילו מימי חזקיהו וכמו שהודיע זאת הנביא עצמו בתחילת קאפיטל מ"ח, עיין בפירושי שם).