[כא, א]
משא מדבר ים -
נבואה זו נבא על בבל, וקראה מדבר ים, לפי שמדי ופרס היו במזרחית צפונית של בבל, וממילא בבל מערבית דרומית לפרס.
ואמר, מדבר - שבין בבל למדי ופרס היה מדבר, ודרך מדבר זה שבמערב של בבל באו האויבים, ועל ביאת האויב דרך המדבר נשא המשא.
(תוכן המשא הזאת, מצייר ענין מפלת בבל על צד המליצה בדבורים נשגבים, כי ידוע שבבל לחמה עם מדי ופרס וכבשה אותם ועשה בלשאצר לחם רב ומשתה ביום הכיבוש, ובו בלילה בעת המשתה, קשרו עבדי המלך עליו קשר בדבר ה' והרגוהו, והודיעו לחיל פרס שהיו עדיין בדרך, ושבו וכבשו והחריבו את בבל, על פי זה מצייר איך צופה אחד עומד בו בלילה על חומת בבל, ובבא מחנה פרס שנית על בבל, נדמה לו כאבק הנישא מפני רוח המדבר, ואחר זה נודע לו מן המרד, וכי הבאים הם האויבים השבים להחריב את בבל. ובזה מספר איך הצופה מצטער ומתחלחל על המראה בפלצות ורעדה-אחר זה מצייר שנית איך נביא אחד מבני ישראל המבקשים למלאות דבר ה' במפלת בבל, עומד ג"כ על החומה ומצפה על אחרית בבל, ורואה ג"כ הדבר הזה, וקורא בקול שמחה וששון כי יום בשורה הוא לו. עתה נבאר בפרטות.

כסופות -
הצופה אומר, נדמה לי כאילו סופות חולפים בנגב המדבר, במקום שהארץ נגובה ומעלים אבק גדול ועפר. משקיף יותר ואומר ממדבר בא הסופה והאבק הזה, רואה יותר-הנה זה בא מארץ נוראה, מארץ פרס הנוראה לבני בבל שמתפחדים ממנו.

[כא, ב]
חזות -
אומר אבל אין זה סופה ואבק, כי חזות קשה הוגד לי, שהוא כי הבוגד בוגד, שנעשה בגידה ומרד בין עבדי המלך שבגדו באדוניהם, ומתוך כך והשודד שודד.

עלי עילם -
הצופה מספר מה שהוגד לו כי הבוגד אומר עלי עילם על בבל, ואת מדי צורי עליה, אל תירא עוד מבלשאצר וגבורתו, כי כל אנחתה, כל האנחה ומורא שהיה מפני בני בבל השבתי, ע"י שהרגתי את בלשאצר, זאת דברי הבוגד.

[כא, ג]
זה מדברי השומר המדבר בשם בבל, כי נתחלחל מפני השמועה הפתאומית, ואח"כ צירים אחזוני וכאב גדול, ואח"כ בטלו גם חושיי, נעויתי ובטלו סדרי הכחות המנהיגים את הגוף עד שלא יכולתי לשמוע, ונבהלתי עד שלא יכולתי לראות.

[כא, ד]
אח"כ, נתבטל גופו בכלל כי תעה לבבי, ונתבטל כח החיים שלו ויותר מזה כי פלצות בעתתני, קונוואליסיאן, והרעדת כל הגידים וביטול כל הגוף ומיתריו ועורקיו, וזה הוא יען כי את נשף חשקי, מה ששף ונעתק החשק שלי זאת שם לי לחרדה, כי הרעדה והפחד הפתאומי המגיע בעת השמחה והששון, תכפיל השגעון והתמהון, ע"י העתקת הגוף וחושיו מן הששון אל הפחד הגדול, עד שהוא תועה בין השמחה והבהלה, ועיניו יחזו לו משאות שוא וחזיונות הגיל והשמחה עם מחזות ההרג והמלחמה אשר יוליכהו בתהומות מבהילות ומצולות שאון הנפש.

[כא, ה]
ערוך -
על פי זה יצייר המליץ את האיש המספר כאילו אחזהו השגעון וילפת מתמהון לב בין השמחה והחרדה, ושני הדמיונות מרגישים את נפשו, קורא הוא.

ערוך השלחן –
למשתה,

צפה הצפית -
לקראת המלחמה, חוזר וקורא אכל ושתה, ומתהפך בחזיונו.

קומו השרים משחו מגן -
למלחמה, כאיש משוגע ממראה עיניו.

[כא, ו]
כי כה אמר -
עתה יספר בחזיונו את הצופה השני שהעמיד בדבר ה'. הוא אשר קראו מצפה, שהוא עומד ומצפה על מפלת בבל למלאות דבר ה' ביד נביאיו.

[כא, ז]
וראה -
ציין איך המצפה הלז, אחר עמדו ימים רבים על המשמר, וצפה וקוה על מפלת בבל, בהגיע תור הבשורה שבא עתה שנפלה בבל, לא ראה רק רכב של צמד פרשים, הוא שני שרים שברחו מבבל בלילה ההוא שהרגו את בלשאצר, וברחו אל חיל פרס ומדי, וזו היתה מפלת בבל, ומציין שהמצפה הלז נתבהל כי ראה שאחרי שעמד ימים רבים על המצפה וחשב שעתה תפול בבל, לא ראה רק צמד רוכבים, שאחד רוכב על החמור ואחד על הגמל, כמנהג הבורחים שלא יכלו לברוח על הסוסים כי נחפזו להמלט ולא מצאו רק חמור וגמל.

והקשיב -
שאלה הבורחים השמיעו קול קשב כאילו מאתם תצא בשורת קץ בבל.

[כא, ח]
ויקרא –
ובחשבו כי נכזבה תוחלתו קרא בכח כאריה, הלא זה ימים רבים עמדתי על מצפה שיתקיים דבר ה' במפלת בבל.

[כא, ט]
והנה -
והלא הנה עתה לא בא רק רכב איש של צמד פרשים ומה יועילו אלה?
ההם יחריבו בבל צבי ממלכות? אולם בתוך צעקתו זאת הכיר, כי כבר נפלה בבל, וכי על ידי הרכב הלז נודע לו שהרגו את המלך, ושמרדו בבל, ובתוך כך ויען בקול ויאמר נפלה נפלה בבל. והוא ציור מכוון איך מפלת בבל היתה פתאום, על ידי שני שרים שהרגו את המלך, ואיש לא הרגיש ולא עלה זאת על לבו, עד בוא הדבר וראה כי דבר אלהים הוא.

[כא, י]
מדשתי -
הנה בנבואה הזאת לא נבא רק איך תתחיל מפלת בבל, וראשית הקשר שמרדו עבדי המלך באדוניהם, ולא הודיע פה ציור ההרג והאבדון שיעשו חיל פרס ומדי בבבל, כי על זאת כבר נשא משא מיוחד למעלה קאפיטל י"ג וי"ד, וקרא להמשא שנבא למעלה בשם מדושתי ובן גרני, רצה לומר המשא של הדישה שידוש ה' את בבל וישחיתנה, אשר שמעתי מאת ה' מכבר הגדתי לכם כבר זה ימים רבים כי נבואה שלמעלה נבא קודם לנבואה זאת.

[כא, יא]
משא -
דומה על מפלת אדום, לדעתי משא זו מיוסד על דבר החוזה עובדיה: אם גנבים באו לך וכו' עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך וכו'.
ובארתי בבאורי שם, כי אדום יצא מגבול ארצו להלחם עם האויב, ע"י מרמת יועצים שהתנכלו עליו והשיאוהו לכך, ובהיותו חוץ מגבול ארצו נכנסו אויביו לארצו והרגו הטף והנשים ושללו כל ממונו, ולכן מדמה אותם הנביא שם לגנבים ושודדי לילה, הנכנסים בערמה בהחבא בלי ידיעת בעל הבית, והם בזזו יותר מהגנבים שלא יקחו רק המונח בגלוי, ולא יוכלו לחפש אחר המטמוניות, והם חפשו גם אחר מטמוני מסתרים, כי שללו ביום ובלילה, ועל זה אמר שם: איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו. על פי זה נשא מליצתו פה, כי השומר שהניחו לשמור את ארצם, מספר, איך שואלים אותו מה נהיה שם בשעיר, והוא משיב מה לכם לבקש את האויב חוץ למדינתכם, שובו אל המדינה כי שם תמצאון אותו.

אלי -
(אמר שומר שב פסוק שאחרי זה נמשך גם לפסוק זה). אמר שומר אלי קרא משעיר, ושואלים אותי, שמר מה נהיה מלילה, מה נתהוה בליל הנורא בשעיר?!

[כא, יב]
אמר שמר -
משיב להם, אל תחשבו כי בא כגנב בלילה וברח לו באור הבוקר אבל כבר אתא בקר ועדיין הוא לילה וחשכה וצרה גדולה, שעוד האויב שולל ובוזז גם ביום.

אם תבעיון בעיו –
אם אתם מבקשים את האויב.

שבו אתיו -
לארצכם כי שם תמצאו אותו.
(א)

[כא, יג]
משא בערב -
על מפלת בני קדר נבא שנפלו ביד סנחריב.

ביער אשר בערב תלינו -
מעתה אתם ארחות ושיירות של בני דדן, שהיו נוסעים דרך ארץ קדר, ובני קדר היו מכניסי אורחים, שכן מנהג בני ערב עד היום, ולנו שם מעתה שחרבה קדר תלינו ביער באין מקום מושב.

[כא, יד]
לקראת -
אתם יושבי הארץ תימא, אשר דרך ארצכם יעברו פליטי קדר הבורחים מחרב אויב, קדמו אותו במים, (ואמר דרך מליצה כי בתימא היו המים מצויים, ששם היה בקעה ושפלה ונקוו המים לשם, כמו שכתוב: הביטו ארחות תימא (איוב ו') וא"כ נקל לכם להביא מים להגולים האלה), בלחמו הלא בני ארץ קדר היו תמיד מכניסי אורחים, וקדמו את כל נודד בלחם ומזון, ראוי שתקדמו אותם עכ"פ במים שהם בזול.

[כא, טו]
כי -
בפרט שלא הלכו מארצם ברצונם רק מפני חרב אויב, והחרב היתה נטושה על פני כל ארצם עד שלא יכלו לעמוד, וגם לא הועילה להם גבורתם שהיו מלומדי מלחמה בקשת, כי גם האויב בא בקשת דרוכה, ובכל זאת לא ברחו תיכף בהחל המלחמה רק ברחו מפני כובד מלחמה שלחמו בכל כחם, רק יד צורריהם גברה ותכבד ידו עליהם.

[כא,טז]
כשני שכיר -
שהן מצומצמים, וכלה כל כבוד קדר במחנהו הרב.

[כא, יז]
ושאר -
גם מספר הגבורים שישאיר האויב בכוונה להיות מבני מלחמתו גם הם ימעטו, כי כך גזר ה' עליהם מפני שהרעו לישראל.