מלבים לישעיה פרק כב
[כא א]
משא גיא חזיון -
נבואה זאת נבא על ירושלים שנפלה ביד נבוכדנצר, וקראה
גיא חזיון על שעל גיא הזה חזו כל החוזים חזיונות הרבה, ומשא זו נמשכת עד פסוק ט"ו.
מה לך איפוא -
במשא זו מצייר תחלה איך איש אחד וצופה על כל אשר נעשה בירושלים מתחלת המצור עד שנכבשה העיר. ורואה דברים זרים המורים כי לא נכבשה בדרך הטבע רק יד ה' היתה בם להומם ולאבדם, תחלה רואה איך בתחלת המצור עלו כולם על
הגגות להלחם משם, ומתמה על זאת, כי דרך הגבורים לצאת להלחם בשער לא לעלות על הגגות, שזאת לא יעשו רק הנשים והחלשים, ועל זה אמר למה עלית כולך לגגות? גם הגבורים?!
[כב, ב]
תשאות -
רואה שנית בעת המצור העיר מלאה מתי רעב, שואל מדוע לא יצאו למלחמה ומתו ברעב, והן יקרה שלא תוכל לעמוד במלחמה?!
א) עיר שהיא שקטה בטבעה ואנשיה לא נסו בזאת, על זה אמר הלא את
תשאות מלאה, שנשמע בך תמיד שאון ורעש כי אנשיך גבורי כח ומרי נפש!
ב) יקרה שלא תוכל להלחם עיר שאנשיה מועטים, על זה אמר הלא את
עיר הומיה תמיד מרוב עם וקהל גדול!
ג) יקרה שלא יצאו למלחמה יושבי ערים הפרזות העמלים תמיד להביא טרף לביתם, ונאנחים תמיד על לחמם ולא יריעו לקראת נשק, על זה אמר הלא את
קריה מוקפת חומה דלתים ובריח
ועליזה, ושמחה תמיד מרוב כל, ואנשים כאלה הלא המלחמה היא משוש דרכם.
וא"כ אשאלך:
מדוע חלליך לא חללי חרב וכו'?
כי הנופלים בעת המלחמה בשדי המערכה נקראים
מתי מלחמה, והנופלים בחרב אויב בעיר אחר הכיבוש נקראים
חללי חרב, ואתם לא במלחמה ולא בחרב נפלתם רק ברעב כי לא נלחמתם כלל!
[כב, ג]
כל קציניך -
רואה עוד איך בסוף ימי המצור ברחו השרים והקצינים מן העיר ורק דלת העם נשארו לעמוד על נפשם ולהלחם, וזה ג"כ הפך הרגיל, ובזה רואה עוד איך נתהוה הפך הרגיל. הקצינים נדדו יחד, מן העיר אבל לא הועילו מאומה, כי מקשת אסרו, מסבת רובי קשת אוסרו באזיקים והוליכום שבי לפני צר, כמוזכר (מ"א כ"ה, ירמיה נ"ב).
כל נמצאיך -
הם ההמון הם אסרו יחדיו, רצה לומר שנתקשרו בקשר אחד לעמוד על נפשם ולהלחם, ואח"כ כשגבר יד האויב
מרחוק ברחו.
[כב, ד]
על כן -
אחר שנכבשו שלא כדרך הרגיל וגדלה מפלתם כ"כ.
אמרר בבכי -
הגם שהרגיל הוא שע"י הבכי תשקוט הנפש מזעפה, אבל אני עוד אמרר את עצמי ע"י הבכי, וגם
אל תאיצו ותדחקו עצמכם
לנחמני, כי מאנה הנחם נפשי.
[כב, ה]
כי יום מהומה -
קודם הכיבוש המם אותם עד שנמסרו ביד האויב.
ומבוסה -
בעת שנכבשה העיר בסס ודרך אותם על חלליהם.
ומבוכה -
אחר סור האויב הלכו נבוכים לארצות שונות לגולה, וכ"ז היה להם מאת ה' צבאות וגזרתו.
מקרקר –
מספר איך לא השכילו במלחמתם ולא ידעו הנהגת המלחמה, שהלא בעת בא האויב בעוד שהחומה היתה חזקה ולא נפרצו בה פרצות אז היה להם לקחת את נשק בית היער ולהלחם מעל החומה, והם עשו בהפך, תחלה האויב קרקר ועקר את קיר החומה, והם לא עמדו נגדו רק
ושוע אל ההר, פנו לישועה אל ההר להשגב בהר ציון, והניחו את האויב להשחית החומה.
[כב, ו]
ועילם -
בתוך כך לכדו האויבים את החומה, ועילם נשא לשם אשפות החצים שהיו רבים כ"כ עד שהוצרכו לשאת אותם
ברכב ופרשים הנושאים את
האדם, שעל המרכבות והכרכרות נשאו את החצים אל מקום החומה שלכדו.
וקיר -
מצייר איך עילם רובה בחצים, ועם קיר אוחז המגן ומסיך בפני הרובה קשת כמו שיהיה כן בשרי הצבא שנעריהם יאחזו המגן והצנה לפניהם, כמו שכתוב (ש"א י"ו):
ונושא הצנה הולך לפניו.
[כב, ז]
ויהי -
רצה לומר עד עתה לא שמת לב להלחם, עד שראית שכבר נתמלאו
מבחר עמקיך ברכב, והפרשים כבר שמו פניהם ליכנס אל השער.
[כב, ח]
וגם -
כבר גלה את
מסך יהודה, שפרץ כל החומה הסוכך בעדם.
ותבט -
רצה לומר רק אז רק ביום ההוא התחלת להביט אל הנשק שהניחו המלכים הקדומים
בבית יער הלבנון ששם היה
בית נשק (צייגהויז) למלכי יהודה, והלא זה היה לך לעשות תיכף טרם נפרצה החומה.
[כב, ט]
ואת -
ויען שאז שמת על לבך כי רבו בקיעי החומה, וקבצתם את מי הברכה להיות מים מוכנים לעשות חומר לבנין הפרצות.
[כב, י]
ואת -
ספרתם הבתים שמי שהיה לו בית יתר, ונתצתם אותו לחזק
החומה.
[כב, יא]
ומקוה -
ובין שני החומות שמקיפים העיר קבצתם
מי הברכה הישנה להקוות שם המים שלא ימצא האויב מים לשתות. או להיות מזומנים למצור.
ולא הבטתם -
אומר למה לכם כל היגיעה הזאת והמלאכות האלה היה לכם להביט בהשקפת השכל כי לא האויב עשה כל זאת רק ה' עשה כל זאת, והוא הפיל אתכם לפני אויביכם, ולא לבד שלא שמתם על לב כי כל מעשה האויב ונצחונו אינו טבעי רק מעשי ה', גם
יצרה מרחוק לא ראיתם, הלא זאת היה לכם לראות עין בעין כי ה' יצר את הגזרה הזאת מרחוק, שהלא כבר נבאו לכם זאת הנביאים מקדם וראיתם כי לא נפל מדבריהם ארצה, והיה לכם לשוב לה' לבטל גזרתו, ואתם אל תחבולות מלחמה שמתם פניכם, ומה יועילו לכם, אם ה' אמר ותהי.
[כב, יב]
ויקרא -
הלא ה' קרא נבואה זו ע"י הנביאים טרם בואה כדי שיבכו ויספדו וישובו לפני ה' וינחם על הרעה, והם לא עשו כן, רק -
[כב, יג]
והנה ששון ושמחה, הרוג בקר -
למען
אכול בשר. והם אומרים:
אכול ושתו כי מחר נמות, וטוב שנתענג היום עכ"פ.
[כב, יד]
ה' צבאות -
נשבע ה' בשמו הגדול שלא יסלח להם זאת
עד ימותון באמת, (גם יש לומר פה
עד תמתון כמו לעד, רצה לומר תמותון מיתת עולם גם בעולם הבא).
[כב, טו]
כה -
מכאן עד סוף הקאפיטל מתחיל נבואה אחרת על שבנא שמרד במלכות חזקיה, וקשר קשר למרוד באדוניו ולצאת אל סנחריב בעת צר על ירושלים.
[כב, טז]
מה לך -
שבנא היה גר מעיר אחרת לכן שואל אותו היש לך פה נחלת שדה ובית אחוזת אבותיך, או מי לך פה ממשפחת בית אביך אשר תחשוב להקבר פה, רצה לומר שתחשוב שתהיה פה לאורך ימים.
חצבי -
רצה לומר לך אני אומר אתה הרשע החוצב
מרום קברו וכו', דע כי
הנה ה' מטלטלך וכו'. חצבי, דרכם היה לחצוב מערה גדולה לאחוזת קבר, ובתוך המערה היה מניח הכוך והארון שבו היה מונח הגוף הנקבר, ושבנא חצב קברו בהר גבוה ותלול, לכבוד ותפארת, שם חצב מערה, ובתוך המערה הניח
סלע שבו היה חקוק הארון והכוך להיות
משכן לו, והיא מליצה על שרצה למשול בירושלים תחת בית דוד.
[כב, יז]
הנה ה' -
ה' יטול וישא אותך לאויר השמים אתה הגבר ויעשה אותך כעיט ועוף הפורח באויר, והוא הנמשל על שיצא מירושלים אל מחנה סנחריב.
[כב, יח]
צנוף -
ואח"כ יסבב אותך במצנפת סביב סביב עד שידמה גופך לכדור שזורקים ומגלגלים אותו בארץ רחבת ידים כדרך המשחקים בכדור, רצה לומר תחלה תפרח ברצון כעוף הפורח, ואח"כ יגלגלו אותך בעל כרחך
ככדור. ושם
תמות, ושם יהיה
מרכבות כבודך, אתה העבד הרע שהיית
קלון בית אדוניך, שהיה קלון וחרפה לבית אדוניך שגדלו רשע כזה תוך ביתם.
[כב, יט]
והדפתיך -
תחלה אהדוף אותך
ממצבך החזק שהיית נצב ברום המעלה, שר ונכבד, ואח"כ גם
ממעמדך הפשוט
יהרסך שלא יהיה לך שום עמידה וקיום כלל.
[כב, כ]
וקראתי -
אתן בלב חזקיה שימנה את
אליקים לפקיד במקומך.
[כב, כא]
והלבשתיו -
היה דרכם להלבש הממונים מהמלך אבנט וכתונת יקרה לתפארת גדולתו, כמו:
וילבש אותו בגדי שש.
לאב -
ירחם עליהם כאב על בניו וידריכם בדרך ישרה.
[כב, כב]
מפתח בית דוד -
היה ממונה על בית ה' ובית המלך, ודרך השרים הממונים על בית המלך לישא המפתח על שכמם לאות, (קאממערהעררנשליססעל).
ופתח –
בלעדו לא ירים איש את ידו.
[כג, כג]
ותקעתיו -
גדולתו תהיה קבועה בל תמוט כיתד הקבוע במקום חזק.
[כב, כד]
ותלו -
לפי שמדמהו ליתד אומר הכל יתלו כבודם על היתד הזה גם הבנים הקטנים, וכל כליהם יתלו עליו, מליצה שכל צרכם ישיגו על ידו.
[כב, כה]
תמוש -
תסור גדולתו של שבנא, תחלה תמוש ממקומה, אח"כ תגדע ע"י שיוליכהו אסיר באזיקים, ומתדמה אל המליצה שבפסוק י"ט.