[כג, א]
משא צר -
נשא משאו, איך אחר שנפלה צור ביד נבוכדנצר ברחו פלטים לארץ כתים והודיעו שם השמועה בראשונה, ובעת עברו אניות של עיר תרשיש שהלכו לצור לסחורה דרך ארץ כתים, נגלה להם ע"י בני כתים מפלת צור.
ושיעור הכתוב מארץ כתים נגלה למו (לאניות תרשיש) אלה הדברים, בני כתים אמרו להם, הילילו אתם אניות תרשיש, כי שודד מבית שלא תמצאו בית אכסניא ללון, ואף גם מבוא שלא תמצאו אף חוף שיבאו האניות שם, כי אחר שכבש נבוכדנצר את צור והרס כל הבתים, עלה הים והציף הכל עד שנחרב גם החוף שהיה שם לאניות.

[כג, ב]
דמו, צידון -
היתה סמוכה אל צור, ובעת שלות צור לא היתה נחשבת לכלום, ואחר מפלתה הוסב כל המסחר אל צידון ונתעשרה מאד, עד שנחרבה אח"כ גם היא ע"י נבוכדנצר, ומצייר כי צידון מתאבלת על צור, כי היה לאנשי צידון אז היזק רב, כי היה להם בצור רכוש ומרכולת, והנביא אומר להם, דמו אתם ישבי אי למה תבכו על חורבן צור, בפרטות אתה סחר צידון למה תבכה, הלא מעתה עבר ים ימלאוך בסחורה, כי יסוב המסחור אליך, וחסרונך בצור יתמלא עתה כפלים.

[כג, ג]
ובמים רבים זרע שיחור -
גם תתמלא עתה בזרע שיחור הוא יאור מצרים ששולחים אותו על מים רבים לאיים רחוקים לסחורה, כי מצרים היתה מגדלת תבואות רבות, והיתה מספקת למדינות רבות. זרע קציר תבואתה, רצה לומר בין הזרע בין קציר יאור, בין תבואתה של היאור, כי היו מוציאין ממצרים תבואה מיוחדת לזרע שיצא דוגמתה, וגם היו מוכרים אותה כמו שהיא עם הקשין והשבולת וזה נקרא קציר יאור, וגם היו מוכרים תבואה שנתמרחה בכרי שזה נקרא תבואה, ובכל אלה המינים העומדים למסחר עובר ים ימלאוך, עד כי ותהי סחר גוים, תהיה עתה עיר מסחר לגוים רבים, ולכן אין לכם להצטער על מפלת צור.

[כג, ד]
בושי צידון -
אבל ישוב המליץ מדבריו, אומר אל תדמי, לחנם התחלת לשמוח על מפלת צור ועל שהוסב מסחרה אליך, בושי על שמחתך זאת, כי זה גרם גם חורבנך וע"י הצלחתך עתה בא האויב גם להחריבך.

כי אמר ים - רצה לומר הים, ובפרטות מעוז הים המקום החזק של הים שבו נעשה אי ומבצר לישוב בני אדם תוך הים, הוא אמר, הלואי לא חלתי הלואי לא היה לי חבלי יולדה כלל, אחר שכולם נאבדו, ואם היה לי חבלי יולדה הלואי ולא ילדתי והיו הבנים מתים ברחם, ואם ילדתי הלואי ולא גדלתי בחורים והיו מתים בקטנותם, והלואי ולא רוממתי בתולות, במעלה וחשיבות, כי ע"י שמתו בגדלותם גדול הצער כפלים, כמו שכתוב בקללת עלי (ש"א ג') וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, והוא משל נמרץ על צידון, כי על המת בזקנותו, או על היונק והנפל אין מתעצבין עליו כ"כ, אבל על בחור שנקטף במבחר שנותיו האבל גדול מאד, וכן אם היתה צידון מארכת בשלותה כצור לא היה העצב גדול כ"כ, אבל אחר שלא האריכה ימים היה טוב יותר אם לא נולדה והיתה נפל, והיינו אם לא היתה מתחלת להצליח כלל.

[כג, ה]
כאשר שמע למצרים -
בעת שיגיע השמועה למצרים מן מפלת צידון אז יחילו אנשי מצרים על שמועה זאת כאשר חלו על שמע צור, בעת באה להם שמועת צור, כמו שהפסידו אנשי מצרים ברכושם במפלת צור שהיתה סחורתם שמה, כן הפסידו עתה בצידון.

[כג, ו]
עברו -
בזה מסיים מאמרו נגד שאמר תחלה דומו יושבי אי, שלא יתאבלו, ושוב חזר מדבריו שיתאבלו על צור, מסיים לאמר א"כ אחר שלא תרויח בהצלחה זאת שלא תאריך ימים, איעצכם עברו תיכף לברוח לתרשיש, והלילו ישבי אי, הלילי צידון על מפלת צור, ואל תדומי, וכל שכן שאל תשמחי.

[כג, ז]
הזאת -
עתה ישים פניו על צור, מסב דבריו אל בני תבל, כמתפלא לאמר, השמעתם מעולם כי עיר עליזה תעזוב מקומה לנוע אל ארץ מרחק, ומי יעץ זאת לצור, אין זה כי אם אלהים.

הזאת לכם עליזה -
יאמר מה שעזבה צור מקום מולדתה הוא דבר זר מאד משתי פנים:
א) בהשקף על המקום שיצאה משם.
ב) בהשקף על המקום אשר לשם תנוע. בהשקף על המקום שיצאה משם, הן יקרה כזה משני פנים:
א) אם הוא מקום רע בלתי משמח יושביו, לעומת זה אמר הזאת לכם עליזה.
ב) אם שבתם במקום זה לא ארך לו הימים ונקל להם לעזוב אותו לעומת זה אמר הלא מימי קדם קדמתה, קדימה שלה היא מימי קדם, שגם מימי קדם כבר היתה עיר קדומה וישנה. בהשקף על המקום שהולכים לשם,
א) הממיר מקומו בהכרח ידע לאן הולך, לא שילך לאשר יובילוהו רגליו, מבלי מקום מכוון ועל זה אמר איך יובילוה רגליה, כי אינה יודעת לאן תלך.

ב) יקרה שילך מבלי לדעת איזה מקום, אל מקום קרוב במדינה עצמה שיודע עכ"פ מהות המדינה, לעומת זה אמר: מרחוק.

ג) יקרה לפעמים שילך גם מרחוק לבקש מקום, אבל לא ישא אתו ביתו וכלי תשמישו לדור שם, רק לתור מקום, לעומת זה אמר לגור, שכבר עקרו דירתם מן המקום הראשון ואם כך א"א שתהיה יצירתם צאת מרצונם, ואם כן יתפלא לנו.

[כג, ח]
מי יעץ זאת -
מי המשגיב בכחו לגזור עצה כזאת על צור אשר גדלה מאד -
א) במלכות וממשלה שלא לבד שהיא לובשת עטרת מלוכה עוד היא המעטירה הנותנת כתר על ראש מלכים.
ב) בעושר אשר סחריה הגדולים הם שרים ומושלים מרוב עשרם, וגם כנעניה הקטנים הם גם כן נכבדי ארץ שאף הרוכלים שלה המחזירים בעיירות שהם מבוזים בכל מקום, הם מכובדים מרוב עשרם, ומי יעץ עליהם כזאת?!

[כג, ט]
ה' -
משיב אין זאת כי אם ה' יעץ עליה זאת.

ואם תשאל:
לאיזה תכלית גזר זאת עליהם?
משיב: מפני שנמצאו בה שני דברים שנואים בעיני ה':
א) חמדת הממון והרכוש שרדפו אחריו כ"כ, עד שיחסו גאון ועוז לכל צבי ודבר חמדה ורצה ה' ע"י מפלת צור לחלל גאון כל צבי ולהראות שאין בו ממש.
ב) מפני שרדפו אחר הכבוד והמשרה, וה' רצה להקל כל נכבדי ארץ, ולהשפיל גאים.

[כג, י]
עברו -
מסב פניו אל צור בנכח, אחר שעלה הים עליה והציף אותה, אומר את צור עברי ארצך הדומה כיאור אל בת תרשיש, ברחי מארצך שעלתה כיאור כולה לתרשיש אחר שאין מזח וחגור עוד, שיחגור בעד הים ויעכבהו מלעבור אל היבשה כי הים פרץ גבולו ושטף ועבר.

[כג, יא]
ידו נטה -
שיעור הכתוב, הרגיז ממלכות נטה ידו על הים, נבוכדנצר אחר שהרגיז ממלכות היבשה נטה ידו גם על יושבי הים, (ומי הוא המרגיז יבאר בפסוק י"ג) אבל המרגיז הזה לא מדעת עצמו עשה זה רק ה' צוהו זאת אל ובעבור כנען, כי צור וצידון יוצאי ירך כנען היו כדי להשמיד עוזם ותקפם.

[כג, יב]
ויאמר -
מוסב על הרגיז ממלכות, המרגיז הזה הוא אמר לצידון, לא תוסיפי עוד לעלוז, מה ששמחת על מפלת צור והסב המסחר עליך, לא תעלוזי עוד, את המעשקה בתולת בת צידון, לא תוסיפי עוד לעלוז, (וקרא בת צידון המעושקה, נגד מה שצור לא נעשק רכושה כי נאבד כולו ע"י הים כמו שכתוב נבוכדנצר מלך בבל העביד את כל חילו עבודה גדולה אל צור ושכר לא היה לו ולחילו (יחזקאל כ"ח), אבל מצידון עשקו את רכושה).

כתים קומי עברי -
ברחי לארץ כתים, ואל תחשבי כי משם תשובי לארצך, לא כי גם שם לא ינוח לך כי אח"כ כבש נבוכדנצר גם ארץ כתים.

[כג, יג]
הן ארץ כשדים -
מוסב אל פסוק י"א, שאמר שם ידו נטה אל הים הרגיז ממלכות, שואל עתה מי הוא המרגיז ממלכות, אשר נטה ידו על הים, משיב הן הוא ארץ כשדים, הם עשו זאת, זה העם, כלא היה נחשב בימי קדם, ורצה לומר היה לא, היה כלא וכאין, רק אשור שמלך על הארץ ההיא הרים אותה מאשפה, ולמדם לעבור בציים ואניות, עתה הכשדים ההם, הקימו בחוניו הם הקימו מבחן גבורתו של מלך אשור והם הראו למבחן תוקף הציים שיסד להם אשור, עוררו, ע"י הציים הם הרחיבו ארמנותיה של צור. לשום אותה למפלה.

[כג, יד]
הילילו -
לכן אחר שצור גם צידון נפלה, אתם אניות תרשיש הלילו, כי נחרבו ערי המסחר.

[כג, טו]
והיה -
צור תהיה שפלה שבעים שנה. כימי מלכות אחד, שהיא מלכות בבל שנמשכה שבעים שנה, כי בימי כורש התרוממה מעט, כשירת הזונה מדמה במליצתו עיר הסוחרת גוים רבים לזונה, אשר בעבור זנותה תקבל אתנן, כן בעבור סחורתה תקבל אתנן ומחיר מעת הנכרים הבאים שעריה, ומדמה את צור בחורבנה לזונה ששכחוה מעגביה ימים רבים, אשר ישירו עליה בדרך היתול וצחוק, שתקח כנור ותסבב בשוקים וברחובות למען יזכרו בה עוגביה, כן בעת תרצה לשוב לאיתנה תשלח ספרים אל כל העמים סביבותיה, להזכיר אותם שיבואו אליה למסחר, ואנשי לצון ומושלי משל ישירו עליה אז שירת הזונה.

ומה הוא השיר שישירו עליה?

[כג, טז]
"קחי, את זונה נשכחה! קחי כנור וסבי עמו את העיר וצריכה את להיטיב נגן בקול נעים גם להרבות שירים הרבה אולי ע"י תזכרי".

[כג, יז]
והיה -
בימי כורש הרימה צור את ראשה והיתה סחר גוים ולקחה אתנן שנית מאת כל משפחות האדמה שבאו אליה מסחר.

[כג, יח]
והיה סחרה -
רצה לומר בין המסחר שלה שהם הדברים אשר במדינה מתבואות ומיני מתכות שמוכרים לארצות אחרות, ובין אתננה שהוא המעות והכסף והזהב שמקבלים בעד המסחר שניהם יהיו קודש לה', שישלחו משני אלה מנחה אל בית ה', שהיה להם בימי בית שני שלום עם ישראל, אבל לא יאצר (מוסב על סחרה), המסחר שלהם לא יובא אל אוצר בית המקדש, להקריב ממנו עולות וזבחים מן הבהמות והסולת והיין שישלחו, ולא יחסן (מוסב על ואתננה) הכסף וזהב שישלחו לירושלים לא יעשו ממנו איזה דבר חזק להיכל ה' רק יחלקוה ליושבים לפני ה', שהכהנים העובדים במקדש יחלקו אותה ביניהם, ומבאר את סחרה יקחו לאכל לשבעה, הבשר והסולת שישלחו יהיה מאכל לכהנים, ואת אתננה שהוא המעות יקחו הכהנים למכסה עתיק לקנות מהם לעצמם מלבושים חשובים ויקרים.