[כה, א]
ה' אלהי אתה -
הוא השיר שיאמרו הזקנים לעתיד לבא.

ארוממך –
השם יתברך ניכר משני דברים:
א) מצד עצמו שמצד זה נקרא בשם הויה, היה הוה ויהיה והוא המהוה והמחדש את כל,
ב) מצד הנפלאות שעושה כנגד הטבע שמצד זה יכירו כל באי עולם כי לו העוז לשדד המערכה ולפעול בכל ההויה כחפצו, מה שאין כן השגתו מצד עצמותו לא יושג לבני בשר, והוא מתרומם מכל השגה ורעיון, ועל זה מורה שם אלהי בכינוי לישראל, שהנפלאות האלה עשה ויעשה מצד שהוא אלהי ישראל, ולתועלת עם קרובו, והוא מאמר מגביל, ה' ארוממך, מצד שאתה ה' ארוממך מכל השגה ורעיון מכל ברכה והודאה, אלהי אתה אודה שמך כי עשית פלא, ומצד שאתה אלהי וגלית לי אלהותך בעשותך נוראות ונפלאות גדולות מצד זה אוכל להודות שמך יען כי עשית נפלאות למעלה מן טבע ההויה, עצות מרחוק, הנפלאות האלה עשית למען עצות שיעצת מזמן רחוק ע"י נביאיך למען אומן אמונה לחזק את האמונה ע"י שתראה כי תוכל להרס הטבע כרצונך.

[כה, ב]
כי -
מפרש הנפלאות שעשה להם ה', מעיר שמת לגל שפתאום בעת שהיה עיר נהפך ונעשה גל כרגע, ויותר מזה כי גם קריה בצורה המוקפת חומה (שמת) למפלה פתאום, גם בהפך ארמון זרים (שמת למפלה) מעיר שמערי ישראל הסירות ארמונות שיסדו שם הזרים ושמת אותם למפלה באופן אשר לא יבנה לעולם, ואלה הן הנפלאות, שחלו בם ידך כרגע, (שמת למפלה נמשך גם לסוף המקרא ארמון זרים שמת למפלה מעיר).

[כה, ג]
על כן -
לעומת שני מיני מעשים שחשב שעשה ה':
א) שהשחית ערי עובדי האליל, לנקום מהם נקם.
ב) שהסיר ארמנותיהם מערי ישראל כדי להושיע את ישראל.
אומר לעומת מה שהסירות ארמון זרים מערי ישראל להושיע את ישראל, על כן יכבדוך עם עז, ישראל שיהיו אז עם עז יכבדו אותך, ולעומת מה שהחרבת ערי עכו"ם לנקום מהם, לכן קרית גוים עריצים ייראוך כי מי שפועל רק השחתה ונקמה מתיראים ממנו אבל לא יכבדוהו, והפועל ישועות ורחמים יכבדוהו אבל לא יתיראו ממנו, ואתה שעשית נקמה בגוים ותשועה לישראל, תשיג הכבוד גם המורא.

[כה, ד]
כי היית -
מבאר יותר איך עשה ישועה לישראל, על ידי שהפיל ערי עובדי האליל, כי היית מעוז לדל וגם מעוז לאביון שגרוע יותר מדל, בעת צר לו (שזה יגדיל מעלת העושה חסד אם עוזר בעת המצור) (היית) מחסה מזרם, העי היושב בלי מחסה, אתה היית לו בין מחסה מזרם, ובין צל מחורב, (שהם שני יסודות ההפכים החום והלחות המריעים להדל והוא משל שהושעת לו מכל צרותיו), כי מפרש מה שאמר מחסה מזרם, הוא כי רוח עריצים הוא דומה כזרם המשחית ומכלה, (היית) קיר לחוץ בפני הזרם, (היית נמשך גם לסוף המקרא היית קיר).

[כה, ה]
כחרב -
אומר כמו שהחורב בעת הציון והיובש תכניע שאון זרים מים שע"י החורב יתיבשו המים ויכלה הזרם, וכמו שהחורב (יכנע) בצל עב, שע"י צל של עב וענן יכנע החורב, כן זמיר עריצים יענה, כן יכניע זמיר ושיר של הרשעים המשוררים ושמחים על נצחונם וגבורתם (ורצה לומר שטבע הקדושה להכניע הרשעה כמו שטבע הליחות להכניע היבשת ובהפך), ע"כ דברי השיר שישוררו אז.
מעתה יתחיל הנביא את דבריו.

[כה, ו]
ועשה ה' -
חוזר לראש דבריו שהתחיל לנבא בקאפיטל הקודם (בפסוק כ"א) איך יתקבצו העכו"ם אל ירושלים בימי המשיח ושם ישפטו, אומר ה' יעשה שם לכל העכו"ם משתה שמנים דמה אותם בבואם שם כקרואים אל המשתה שעשה ה' להם, אמנם למקצת יהיה משתה שמנים משתה של דברים שמנים וטובים, והוא לאותם שיכירו את דת האמת וישובו לאלהי ישראל, ולמקצתם יעשה משתה שמרים לאותם שיקשו עורף מלכת באור ה', ומפרש השמנים יהיו שמנים ממחיים מלאים מוח ושמן, וכן השמרים יהיו שמרים מזוקקים מכל משקה רק שמרים עבים הרעים ומזיקים, רצה לומר לא יהיה אז דבר אמצעי, רק או לחיי עולם או לחרפות ולדראון עולם.

[כה, ז]
ובלע -
יען שקודם ביאת המשיח יתחלקו האומות לשתי מחנות:
א) עמים שיש להם אמונה ואינם עובדי אליל, רק שלא הכירו דת האמת, והאמונה הכוזבת תשים מסוה על פניהם ותליט פניהם מהביט אל אור האמת, הגם שנקל להם להכיר את האמונה האמתיית אחר שכבר מאמינים בהרבה עקרים מפנות הדת כשכר ועונש והשגחה וכדומה, ואלה קרא עמים שהיא מדרגה גדולה מגוים, ועליהם אמר שאז יבלע ה' ויסיר את המסוה העוטה ומכסה על פניהם, היינו שיסיר מהם את האמונה הכוזבת וממילא יראו אור בהיר בשחקים ויכירו דת האמת מעצמם.

ב) גוים שאין להם עדיין שום אמונה כלל, והם עדיין עובדי אלילים כגוים הקדמונים, כמו אנשי חינא יאפאן וכדומה, והם קרא גוים שהם מדרגה שפלה, עליהם אומר שיסיר המסכה שהיא הע"ז הנסוכה עליהם להיות להם לאלהים ולזנות אחריהם.

[כה, ח]
בלע המות -
מפרש מי יבלע את האמונות הכוזבות האלה, המות, שימותו אנשי גוג הצובאים אז על הר ציון, הוא יבלע את האמונה הכוזבת לנצח, שע"י שיראו מפלת גוג והמגפה אשר יגוף ה' אז את צוררי ירושלים ישובו לאמונת ה' ויכירו דת האמת, ומחה, שלא יבכו אז על הנופלים במלחמת גוג ומגוג ועל הנגפים מה' כי יכירו שהיה זה לטובתם למען יכירו דת האמת, וחרפת עמו יסיר מה שעתה כל הארץ מחרפים את עם ה' לאמר מדוע אתם מקוים לישועה הלא אבדה תקותכם ואין ישועתה לכם באלהים סלה, אז יסיר את החרפה הזאת.

[כה, ט]
ואמר -
מפרש איך יסיר חרפת עמו כי אז יאמר (עמו) אל העכו"ם שחרפוהו תחלה לאמר:
איה אלהיכם?
יאמר עמו אז:
הנה אלהינו זה אשר קוינו לו בכל זמן הגלות ויושיענו באמת, ולא קוינו לחנם, ומוסיפים לאמר זה ה' קוינו לו הלא האלהים אשר קוינו לו הוא ה' אשר ברא כל המציאות הנקרא בשם ה' הנצחי ומהוה את כל, וממילא לא תהיה ישועתו דומה כישועה אשר תעשה ע"י הטבע, או כחות אחרות, אשר לא תגדל תפארתה ולא תתמיד לנצח, וממילא נגילה ונשמחה בישועתו כי תהיה תשועה נפלאה באופן נשגב המעורר גיל להשומע נשגבות כאלה וגם תהיה מתמדת לנצח, באופן שנשמח בה לעולם.

[כה, י]
כי תנוח -
אומר נגד מואב ואדום שהם העתידים להנתן תחת יד ישראל באחרית הימים, כמו שכתוב: אדום ומואב משלוח ידם.

וכמו שאמרו חז"ל בקבלתם:

ששני המלכים אדום ומואב שסבבו ישראל את גבול ארצם בעלותם ממצרים, וצוה ה' אז בל ילחמו בם עתידים ישראל לכבשם בעתיד. אומר הנה על מואב שיבואו להר ציון להלחם בישראל יניח ה' את ידו ונדוש מואב תחת ההר כמי שדש תבן לעשות ממנו דומן, שנרמס ונשחק ונשתנה לדומן ואשפה.

[כה, יא]
ופרש -
זאת יהיה רק בהנחת היד מלמעלה למטה, אחר זה יפרוש ידיו הנה והנה כאשר יפרש השחה ושט על פני המים, והשפיל ע"י מארב ידיו ותחבולותם כל גאות מואב, רצה לומר תחלה יכניע הצבא שיבואו להר ציון וזה מצייר בהנחת היד במקום אחד, ואחר זה ילכו ישראל אל ארץ מואב וישפילום ויכניעום למס, וזה מדמה במליצתו שיפרש וישוט בידיו למרחוק, הנה והנה, ויהיה זה אצל השם בקלות גדולה כשוחה השט במים שלא יעשה בידיו מאומה רק להציפם למעלה.

[כה, יב]
ומבצר -
עתה שב אל אדום, אומר אתה מבצר שהיא עיר בצר ובצרה אשר באדום, גם אתה אל תתגאה כי משגב חומתיך השח ואח"כ השפיל לגמרי, עד שיגיענה לארץ מטה מטה ואח"כ יגיענה עד עפר שיהיו דומים כעפר הארץ שלא יוכר רושם כלל אם היה פה איזה משגב וחומה:.