[לג, א]
הוי שודד -
מסב פניו אל סנחריב, הה אתה שודד גוים רבים, והלא אתה לא שדוד ומדוע שדדת אחרים, וגם אתה בוגד בעמים שכרתו אתך ברית, והלא לא בגדו בך ומדוע אתה בוגד בבריתך, אבל דע כי כי כהתמך לשוד אז תושד, כמו שכתוב (למעלה י'): כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ואז יבגדו בך כי בניו הכוהו בחרב.

[לג, ב]
ה' חננו -
מסב פניו אל השם, אתה ה' עשה אתנו חנינה הגם שאין אנו ראוים מצד מעשינו, הלא לך קוינו וראוי שנושע בעבור זה, היה זרועם ואורם של עשרת השבטים שחשך להם היום והלכו בגולה היה להם אור זרוע לבקרים בעת יבא הבקר, שהוא בעת הגאולה, אבל אנו ישועתנו תהיה בעת צרה, לנו לא תמתין על עת הבקר רק תושיע לנו בעת צרה בעוד ליל בעת שיצור על ירושלים.

[לג, ג]
מקול -
אם מקול המון של בני אדם שהם מחנה סנחריב נדדו עמים רבים ממקומם על ידו, כל שכן כי מרוממתך אתה ה' ינפצו גוים שהם מחנה של סנחריב.

[לג, ד] (תשובת ה')
ואסף -
השם משיב אל המתפלל, דעו כי הגם שיאסוף שללכם וממונכם כמו שאוספים את החסיל בעת אשר משק גבים של מים שוקק ומשקה בו בהחסיל, שבעת יהיה גשם והגבים ימלאו מים והחסיל יטבע בם וימות אוספים אותו בנקל, וכן אספו מחנה אשור את שללכם, מכל מקום לא הפסדתם בזה מאומה, כי -

[לג, ה]
נשגב ה' -
ה' הנשגב מצד ששכן מרום, הוא מלא את ציון, באוצרות אחרות יקרות ונשגבות מן השלל שאבדו, והם משפט וצדקה, שעי"ז שבו אל ה' והתחילו לעשות משפט וצדקה, וזה יקר מן השלל וכל כלי חמדה.

[לג, ו]
והיה -
תחת חוסן השלל שאבדתם הרוחתם חוסן אחר כי אמונת עתיך מה שהאמנתם בה' בעתים הרעים הללו ולא נסוג לבכם מאמונתו, זה היה לכם חסן והון חזק של ישועות של חכמת ודעת, חוסן זה של חכמה ודעת ה' הרוחתם.
ואם תשאלו: ולאן תניחו החוסן הזה לאצרו שמה?
משיב: יראת ה' היא אוצרו, היראה הוא האוצר ששם תאצרו את החכמה והדעת שהרוחתם לשמרו שם באוצר עד עולם, רצה לומר ע"י יראת ה' תתקיים החכמה והדעת בידכם, כמו שיתקיים החוסן אם יונח באוצר.

[לג, ז] (תשובת המתפלל)
הן אראלם -
גבוריהם של מחנה אשור צעקו חוצה חוץ לירושלים שהם רבשקה ואנשיו אשר קראו בקול גדול יהודית לחרף אלהים חי, וגם מלאכי שלום, המלאכים ששלח חזקיהו אל סנחריב לעשות שלום עמו מר יבכיון ובפיהם בשורה רעה לאמר הן כבר.

[לג, ח]
נשמו מסלות -
וגם אין עובר בצדי הדרכים כי שבת עבר ארח לגמרי, והאויב אשר הפר ברית שהיה לו עם חזקיהו הן מאס ערים ואינו רוצה כלל שישארו הערים על תלם להיות לו למס עובד, וגם לא חשב אנוש להשאיר עכ"פ מדלת עם הארץ לכורמים וליוגבים כי הוא משמיד ומכלה את הכל, עד שכבר -

[לג, ט]
אבל ואמללה ארץ -
יהודה בכלל, והחפיר לבנון כי החריב היער ואח"כ החריב גם השרון עד שהיה כערבה, ואח"כ נער גם בשן וכרמל, חושב כסדר שכבש והחריב.

(תשובת ה')
אולם עתה שהחריב את הכל.

[לג, י]
עתה אקום יאמר ה' -
להושיע, כמו שכתוב (למעלה י"ח) אשקטה ואביטה במכוני, עתה ארומם על אשור, ועתה אנשא בפי כל הבריות ע"י נפלאותי.

[לג, יא]
תהרו -
אתם מחנה אשור, הריתם חשש שהוא ראש השבולת. ובזה ילדתם קש, שהוא השבולת עצמה, ורוחכם הדבור שיצא מפיכם שהוא החירוף והגידוף אשר ביד מלאככם חרפתם ה', זה יהיה האש אשר תבער בקש שהיא פעולתכם ותאכל אתכם.

[לג, יב]
והיו עמים משרפות שיד -
הסיד שומר חומו ימים רבים אבל לא יתלהב מהר, והקוצים היבשים הם יצתו מהר אבל לא ישמרו האש בקרבם, אומר העמים יהיו דומים כמשרפות שיד השומרים להב האש ימים רבים, וגם כקוצים כסוחים אשר יצתו תיכף, רצה לומר שבקל תבער בם אש ה' ותאכל בקרבם ימים רבים.

[לג, יג]
שמעו רחוקים -
כי שמועה זו תתפשט למרחוק וגם ודעו קרובים גברתי, כי השמיעה הנפלאה תתפשט במרחק ביתר פליאות וספורים מבקרוב, אבל פה גם הקרובים ידעו גודל הנס.

[לג, יד]
פחדו -
הנה החוטאים שלא האמינו בה' פחדו בציון מפני סנחריב הנלחם על ציון. והחנפים הצבועים, שבושו מלאמר בפה שהם פוחדים ואין מאמינים בה' מכל מקום אחזה אותם רעדת הגוף עד שפחדם היה ניכר לכל ע"י הרעדה, כי אמרו מי יגור לנו פה בציון תוך אש אוכלה שהוא מחנה האויב, ומי יגור עם האויב הנורא הזה הלא הוא מוקדי עולם שכבר שרף רוב הישוב, ואיך נגור ונבטח בציון?

משיב ה' להם:
מה תיראו, הלא מי שהוא -

[לג, טו]
הולך צדקות -
שהוא חזקיהו הוא מרומים ישכן ולא יירא מפני האויב.
(הולך צדקות - במצות שבין אדם למקום,
ודבר מישרים - בדעות ואמונות,
מאס - בדברים שבין אדם לחברו הוא ממאס בריוח שיוכל לסבב מזה מעשקות והפסד לחברו, ונער כפיו - מצד שהיה מלך עושה משפט תמיד לא לקח מנחה משום אדם כמו שהיה אז דרך המלכים, מפני שהיה ירא פן יהיה אח"כ לאיש הזה דין אצלו ואף שיחזור לו אז המנחה מכל מקום תמך בשוחד לפי שעה, וגם לא קבל לשון הרע על שום אדם עד שאם בא מי לאמר לו שמרד אדם נגדו ונתחייב ראשו אטם אזנו משמע, וגם עצם עיניו שלא יראה ברע כלל בל יבא על ידו לידי חמדה ותאוה).

[לג, טז]
הוא, רצה לומר המלך חזקיה הזה אין לו להתירא מן האש האוכלה, כי מרומים ישכן ולא יוכל האויב לקרב אליו וגם במצדות סלעים ולא יוכל האויב לכבשו, ופן תחשוב שע"י שיצור עליו האויב ימים רבים לא ימצא לחם או מים ועי"ז יוכרח להמסר אליו, אומר כי לחמו נתן ומימיו נאמנים, ואין לכם להתירא עתה מסנחריב.

[לג, יז]
מלך -
לעומת מה שאמר שע"י צדקת חזקיהו המלך יש להם לבטוח ושלא להתירא מן מחנה אשור, אומר אבל באמת בעת שתחזינה עיניך מלך ביפיו, עת תביט על חזקיהו בעת יפיו, היינו בעת יתראה בהדרו הדרת מלך, תראינה ארץ מרחקים, רצה לומר (עיניך) אשר תראינה ג"כ (יופי מלך) ארץ מרחקים היינו מלך אשור ביפיו ברוב חיילותיו, אם אחר שראית בעיניך מלך אשור ביפיו, ברוב צבאותיו וגדודיו, אם אחר זה תראה ג"כ מלך חזקיהו ביפיו ותעריך זה מול זה, ידעתי כי אז -

[לג, יח]
לבך יהגה אימה -
ותירא מאד מפני סנחריב, כי אז תאמר בלבך איה ספר אם חזקיה רוצה להתערב ללחום נגד סנחריב איה הסופר שלו שיספור רוב מחנותיו וצבאיו כמו שהיה למלך אשור, ע"ז סופרים מיוחדים לספור ולמנות רובי מחנותיו, ואיה השקל המיוחד לשקול הכסף אל האוצרות כמו שצריך למלך גדול כזה, ואיה ספר מספר המגדלים אשר משם ילחמו עם האויב, ותפחד בלבך כי לא תראה אצל חזקיהו מכל הכבוד הזה מאומה, ואיך יצליח במלחמה, כן יהגה לבך אימה, אבל בכל זאת אני אומר לך, יבטח לבך, כי -

[לג, יט]
את עם נועז -
וחזק של סנחריב, לא תראה עוד כי יאבדו ויכרתו מפניך, העם אשר הם עמקי שפה לא תראה עוד, רק -

[לג, כ]
חזה ציון -
רק ציון תחזה איך שתהיה קרית מועדנו שילכו כולם אליה לרגל, (תחת שתחלה הושיבו מלכי ישראל שומרים על הדרכים שלא ילכו לרגל) ועיניך תראנה ירושלם, הגם שלא תוכל לצייר לך ירושלים כציור קרית מלך רב ונורא שיש לומר מחנות רבות וערי מבצר, הנה תצייר אותה בציור אחר יותר יפה, כאילו הוא נוה למרבץ צאן והוא שאנן ושקט ודבר אין לה עם אדם, ובתוכה תראה אהל של הרועה שהוא חזקיה, שהוא כציור רועה צאן, אשר אם האהל בל יצען ויתרגש בפנימותו (היינו אם ילך בדרכי ה' ויהיה לבבו שלם עם אלהיו) אז בל יסע יתדתיו, ואף חבליו הקושרים את האהל בל ינתקו.

[לג, כא]
כי -
מבאר מדוע בל יסע האהל הזה לנצח, כי אם ה' יהיה שם אדיר לנו באהל הזה, אם ה' האדיר יהיה לנו שם בנוה ובאהל הנזכר לאדיר ומשגב, אז גם אם יתהפך הנוה השאנן הזה להתהוות מקום נהרים יארים רחבי ידים שהוא ההפך מנוה שאנן, שיהיה המקום הזה מקום נהר גדול, עד שהאהל שבו, לא ידמה כאהל רועי העומד בנוה שאנן, רק כספינה המטורפת בים הגדול אשר סביבה, והמלך אשור ידמה במליצה לצי אדיר ההולך בנהר הזה לתפוס את הספינה המטורפת בים הגדול אשר סביבה, וללכדה, מכל מקום אם יהיה שם אדיר ה' לנו אז בל תלך בו אני שיט גם במקום יאורים שדרך אניה לעבור שם וכל שכן שלא תלך בנוה שאנן וגם צי אדיר לא יעברנו.

(והנמשל שהגם שירושלים שהיתה שאננה כמו שכתוב נשים שאננות, עברו בה מי הנהר העצומים והרבים מלך אשור ואת כל כבודו (למעלה ח') והמלך אשור נדמה כצי אדיר ההולך תוך ים מחנותיו, להטביע הספינה הקטנה מלכות יהודה תוך מימי מחנהו הרבים, ה' אדיר לנו, ולא יכול לעבור שמה).

[לג, כב]
כי ה' -
מבאר כי אחר שה' הוא השופט שלנו והוא המביא את מי הנהר עלינו בחטאינו, אבל הלא הוא גם מחקקנו שהוא המניח הדת והחקים ויכול לשנותם לפי רצונו, והוא מלכנו ג"כ ויכול למחול החטא כמלך שבידו להתחסד נגד המשפט, וא"כ הוא יושיענו.

[לג, כג]
נטשו -
במליצה זאת שדמה את ארץ יהודה איך נתהפכה למקום יאורים, והיא כספינה מטורפת בים, ובכ"ז צי אדיר א"א שתקרב אליה, מפני שה' הוא המושיע את הספינה הזאת, הולך במליצתו ומדמיה לספינה העומדת בלב הים הסוער שצריך שהרב החובל ינהיג אותה, וצריך שיחזק התורן בל יפול, ולפרוש הנס שהם היריעות סביב הספינה בל ישלוט בה הרוח וידחפנה ממקומה, אומר אם כל אלה יעשו לה, אז הספינה בטוחה בחמלת ה', אבל אם נטשו חבליך אם יעזבו את רב החובל שהוא מלכם חזקיה, או אם בל יחזקו כן תרנם, שלא יחזקו תורן שלהם כן והכן בחוזק, או אם בל יפרשו גם לסוכך בפני הרוח, אז בהכרח תמוש הספינה ממקומה, ואז חולק עד שלל, אז יחלקו האויבים הרבה שלל הספינה, וגם פסחים יכלו לבוזז בז הספינה.

הנמשל כי אם אדיר ה' לנו, והספינה שהיא המלכות והעם יהיו קשורים ודבוקים בה' ובמצותיו, וכן אם יחזיקו ברב החובל ובתורן הספינה והוא שיהיו העם נאמנים למלכם שהוא המנהיג הספינה, וכן אם יפרשו נס לסוכך מפני הרוח מבחוץ והוא שישמרו מלשאול עזר מעמים אחרים, אז צי אדיר של אשור לא יקרב בגבולם, אבל אם לא ישמרו תנאים אלה אז יחלק שלל הרבה שישלול מהם, כמו שהיה בתחלה שבזז רבים מערי יהודה, ולא ברוב כח יכבוש אותם כי אז אף פסחים וחלשים יבוזזו בז, כמו שבוזזים אניה שאין לה בעלים.

[לג, כד]
ובל יאמר -
ומכל מקום גם בעת שיבזז בז בתוכה ע"י שנטשו חובלי הספינה מכל מקום בל יאמר השכן בתוך הספינה כי נחלה ולא יוכל לעמוד לפני אשור הבא עליו, כי בכל זאת לא יבוז רק בארץ יהודה לא את השוכן בהספינה עצמה שהיא ירושלים, שאותה לא יכבוש בשום אופן, כי העם הישב בה בתוך ירושלים הם נשא עון, להם יכפר ה' עונותיהם ולא ישחית.