[לד, א]
קרבו גוים -
הגוים הם העמים שאין להם דת, והלאומים חשובים מהם שיש להם דת, ובכל זה ידבר אל הגוים והלאמים ישמעו מעצמם, כי דבריו כוללים כלם, תשמע הארץ הוא החלק הבלתי מיושב ותבל הוא החלק המיושב, ודרך הוא שתחלה תבא הגזרה אל החלק המיושב ומשם תתפשט גם על החלק הבלתי מיושב, אבל הוא אומר שתחלה תשמע הארץ ואחר כך תבל, כמו שתחלה ישמעו הגוים ואח"כ הלאומים כי הגזרה תתפשט על כלל הכדור ויושביה בפעם אחד.

[לד, ב]
כי קצף -
שהשם קוצף על העובדי אלילים שהחריבו ירושלים ובית קדשו, וידוע שחמה גדולה מקצף, כי חמה היא החמה הפנימית ונטירת שנאה, לזה אמר על הגוים עכו"ם ששלחו להחריב ירושלים יש לומר רק קצף, על צבאם וגדודיהם שהם היו המחריבים יש לומר חמה, ועי"כ החרימם הוא הגזרה שגזר עליהם ונתנם לטבח כי כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, ולא לבד שנתנם לטבח כי גם -

[לד, ג]
וחלליהם ישלכו
בלא קבורה, ולא לבד חלליהם שהם הנופלים בשדה ע"י חרב מלחמה, כי גם ופגריהם המתים בעיר יעלה באשם באין קובר, הגם ששם לא ימצא אויב שימחה בידם מלקברם, ולא שיהיו המתים מועטים, כי ההרים ימסו מדמם מרוב הדם, וגם מצייר שיהיה הדם רב כ"כ עד שיעלה על ראשי ההרים, וכל זה בהגזמת המליצה.

[לד, ד]
ונמקו -
מצייר שכל עם ועם יש לו שורש בשמים שממנו מושך שפעו כחו וקיומו, ואלה הם הנקראים שרי העמים ההם, ואם העם נופל למטה ושרשו קיים בשמים דומה כעץ שנקטע ושרשו נשאר, שעוד ישוב ומתחתיו יצמח, לזה אמר שגם צבא השמים ששם כחם השרשי ימקו כבשר הנימוק בהעדר החיות, ונגלו כספר העמים הקדמונים היה להם השמים כספר, בו היו מביטים בחכמת האצטגנינות אשר היה להם בעת ההיא, כל העתיד לבא עליהם, והיו מיחסים כל מדינה ומדינה לכוכב מיוחד, ובספר הזה לפי האותות והסימנים שהיה להם היו קוראים כל העתיד. עתה כי יסור צילם, יגלל הספר הזה והקוראים לא יוכלו לפתחו עוד ולקרות בו, כי לא יפעלו כחות כאלה עוד על הארץ מתחת. ועי"כ וכל צבאם הם צבא מטה המתיחסים אל צבא השמים תחת ממשלתם יבולו כעץ אשר יבולו עליו עת ימק שרשו.

כנבל עלה מגפן -
העלה שבגפן יבול קודם לכל, אם יפסק מעט כח הליחות בהשורש יבולו העלים שכחם חלש, וכן יפלו העכו"ם תיכף בלי איחור, וכנבלת מתאנה התאנה הנובלת גרוע מן העלה הנובל במה שנמאסת תיכף מרוב דובשה ואינה ראויה כלל (כמו שכתוב במעשרות פ"ג מ"ד), לא כן העלה הנובלת שאינו נמאס וגם ראוי אח"כ למאכל קצת (כמו שכתוב במשנה דשביעית פ"ט מ"ו) לכן אמר שאחר שיפלו יהיה כפגר מובס ונמאס.

[לד, ה]
כי רותה -
יען מדמה במליצתו חרב ה' לגוף טורף ואוכל דם הרוגים וחלבם, אומר בל תחשבו כי אעשה כ"ז בלא משפט, לא כן, כי אחר שתשבע חרבי בשמים, (כי עם השרים למעלה לא אבא במשפט רק בדרך נקמה), הנה אח"כ אז על אדום תרד למשפט, כמו שכתוב: ונשפטתי אתו (יחזקאל ל"ט), והנה אדום קורא העם הידוע שהיו עובדי פסילים וכוכבים, ובצרה היה ראש עיר אמונתם ששם יושב הכהן הראש, ואותם קורא עם חרמי, שהיא בצרה שיש לו אתה ריב אמונה, ועם אדום ובצרה יבא למשפט.

[לד, ו]
חרב לה' -
רצה לומר על אדום יבא מחמת נקמה שהחריבו בית קדשו, ועל בצרה יבא רק בעבור האמונה שיכירו את האל יתברך, כמו שכתוב לקמן (ס"ג) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו, ועל פי זה יאמר פה כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.
הזבח - הוא לאכילה,
והטבח - הוא להנקם,
וכן בארץ אדום יהיה טבח להנקם,
ובבצרה יהיה זבח סעודה שיש לו בה הנאה לבטל דעות הנפסדות ולערוך שולחן האמונה והחכמה.
ועל זה אמר נגד הטבח שהחרב לה' מלאה דם, ומפרש אח"כ מדם פרים ועתודים משל על הגבורים והשרים, ונגד הזבח אמר הדשנה מחלב, מחלב כליות אילים, שאינו לצורך נקמה רק להדשן בתענוגים, ותפש במשלו חלב כליות היועצות לרע, אשר ישיבם לאמונת האמת, ומבאר כי זבח, וטבח, כנ"ל.

[לד, ז]
וירדו ראמים עמם -
כי שאר עכו"ם ומלכיהם גבוריהם ושלטוניהם יתחברו אל אדום וירדו עם מפלתם, ורותה ארצם, ידוע כי הארץ השמנה מחלב לא יבלע בה דם, אבל תחלה תרוה מדם ואחר זה ידושן עפרה שלמעלה מחלב.

(והנמשל: תחלה יהרוג אדום שזה הדם חרב לה' מלאה דם, ואח"כ יכבוש בצרה שהוא משל החלב הדשנה מחלב).

[לד, ח]
כי יום נקמה -
ה' יעשה כ"ז בעבור שני דברים:
א) בעבור כי יום נקם לה' על כבוד עצמו שכופרים בו ועובדים אלילים, וזה יהיה בבצרה.
ב) כי הוא שנת שלומים לריב ריב ציון שהחריבוהו, וזה יעשה באדום.

[לד, ט]
ונהפכו -
מצייר חורבנם, הנחלים יתהפכו לזפת, והעפר שלמעלה יהפך לגפרית שהוא מתלהב בקל, וגם ארצם בפנים תהיה זפת בוער.

[לד, י]
לילה ויומם לא תכבה -
המוקד העשוי לבשל אצלו יכבוהו בלילה, והעשוי להאיר יכבוהו ביום, אבל מוקד זה לא יכבה לא לילה ולא יומם, כי תכלית המוקד יהיה לבעבור שלעולם יעלה עשנה, ואל תחשוב כי יקום דור שיבננו, אומר כי תחרב מדור לדור, ויותר מזה שלא ימצא לעולם איש עבר בה אף דרך עראי, ועל לב מי יעלה לבנותה, אחר שאין עובר שם לנצח.

[לד, יא]
וירשוה קאת וקפוד -
שהם עופות מדבריים להם יהיה ירושת נחלה, והינשוף והעורב שמצויים גם בישוב הם לא ירשוה רק ישכנו בה לפעמים דרך עראי, כי שם לא ישכנו בקביעות רק מדבריים, ונטה עליה, מצייר כי הבונים האלה מיסדי המדינה שהם הקאת והקפוד, הקו שיטו עליה למדוד ארך ורחב הבנין יהיה התהו, והאבנים שבו יבנו הבנין יהיה הבהו, התהו והבהו הם יהיו מדה ואבני גזית לבנין הזה.

[לד, יב]
חריה -
החורים הם היוצאים מגזע המלוכה שמהם יבחרו מלך (כמו שכתוב: אשריך ארץ שמלכך בן חורים, היינו בן פרתמים מגזע מלכות).
אומר החרים יעמדו שם, אבל בין העם היושבים שם עתה במדינה, שהם הקאת והקפוד לא ימצא מהם מי שמלוכה יקראו, שיבקשו להקים עליהם מלך, והשרים יהיו אפס אחר שלא ימצאו שם על מי ישתררו, כי החורים הוא שם בלתי מצטרף, שנקראו כן על שם חפשיותם וגדולתם העצמי ואף שלא ימצאו פה מכבדים אינם אפס בעצמם, אבל השררה שהיא רק שם מצטרף, אם אין עם אין שר.

[לד, יג]
ועלתה -
הנה בעת שלום ידורו בארמון, ובעת מלחמה במבצר, אבל עתה בין הארמונות בין המבצרים יהיו מלאים קוצים, והיתה נוה תנים הנוה הוא מקום רבץ צאן, אבל העשבים שיגדלו שם שהם הקוצים יעשוהו לנוה של תנים, החציר הגדל שם יהיה לבנות יענה, כי הם אוכלים אף שברי זכוכית וגחלת וכן תאכל הדרדרים שם.

[לד, יד]
ופגשו ציים -
הם חיות הבאים ממרחק עם הציות, יפגשו שם עם איים שהם ג"כ ממרחק מאיי הים, כעיר רוכלת העמים שיפגשו שם אנשים מארץ מרחק וימצאו שם בני מדינתם. ושעיר שדים שוכני המדבר יקראו שם על רעיהם, אך שם הרגיעה לילית עוף הבוכה ומקונן כל הלילה, ממליץ כי העוף הזה שנראה שבישוב אין לו מנוחה כי לכן יזעק מרה בכל לילה, אבל שם ירגיע מנוחת הנפש וגם ימצא מנוח לגופו, ולא יבכה עוד.

[לד, טו]
שמה קננה קפוז -
הוא העוף הנקרא (פאראדיזפאגעל) היפה מאד בצבע נוצותיו והיו מהבילים עליו מקדם כי אין לו רגלים ולא יקנן על מקום, רק יטיל ביצים ויוציא אפרוחים באויר ע"י הזכר שיקנן עליהם ושלא יתראו לבני אדם, וכדומה הבלים הרבה, (ומאמרים אלה באו להם ממיעוט מציאות העוף ההוא המקנן בראשי עצים גבוהים הרחק מאד מאדם) על פי זה ימליץ כי העוף הזה אשר מפני התרחקו מבני אדם מהבילים עליו כי שוכן הוא באויר, הן שם קננה קפוז על הארץ כי לא יירא מבני אדם הרחוקים משם, ותמלט הביצים בארץ, ובקעה בעצמה הביצים לא ע"י הזכר, ודגרה את האפרוחים לשבת בצלה, לא בין הארץ והשמים, והיא מליצה להגדיל ציור השממון, אך שם, הדיה היא מכמה מינים גדולים וקטנים, ותקנן בארצות החמים על שיני הסלעים הגבוהים במקום שרגל אדם לא תעבור שם. אומר אך שם נקבצו דיות רק שם לא על שיני הסלעים יעלו אך שם בעמק הארץ, וגם שם יקבצו אשה את רעותה עד שימצאו שם כל המינים.

[לד, טז]
דרשו מעל ספר ה' -
תפס המשל, כמו שמורגל שראשי הצבא כותבים להם על ספר שמות אנשי החיל, ובעת שמתקבצים ורוצים לדעת אם לא נפקד מהם איש, קוראים את שמותם מתוך הספר ויודעים מי הנפקד, וכן ה' שר הצבא הזאת, של החיות והעופות האלה, אשר כתב שמות אנשי החיל האלה על ספר, דרשו נא מעל ספר ה' וקראו לאיש ואיש בשמו, ותראו כי אחת מהנה לא נעדרה, ולא תחשוב שהזמינו אחד לחברו שיבא, על זה אמר אשה את רעותה לא פקדו וצוו שיבואו, כי פי ה' הוא צוה שיבואו לפה, ורוחו של פיו הרוח היוצא מן הפה בעת הדבור, הרוח הזה כבר קבצם, עד שלא הוצרך לדבור מיוחד בעבור הקיבוץ הזה, כי רוח צרר אותם בכנפיהם ויקבצם אל המקום אשר צוה ה'.

[לד, יז]
והוא -
ה' הפיל לכל אחד חלקו עפ"י גורל עד שכ"א יש לומר שם אחיזת נחלה. וגם חלק להם בקו את גבולו כמחלק הארץ לצמיתות בסימניו ומצריו, עד עולם יירשוה שיהיה שלהם לעולם, ולא תחשוב כי הגם שיהיה שלהם לא ישכנו שם. כאיש שיש לו נחלה במדינה זו. והוא שוכן בארץ אחרת, כי לדור ודור ישכנו בה.