[לז, א]
ויקרע את בגדיו -
על חרופיהם, ויתכס בשק על הצרה, ויבא בית ה' להתפלל.

[לז, ג]
יום צרה -
הנה ישעיהו כבר נבא להם מקודם כי סנחריב יפול בהר ציון (למעלה י') ובאר בדבריו שם, כי מפלתו תהיה, אחר שיוקדם לה שני ענינים:
א) אם יחרף ויגדף ויתגדל על אל אלים (שם ח'-כ'). (שנית) עד תגיע ציון עד סוף הצרה וחשכת הלילה שאז תהיה הישועה (שם כ"ד עד סוף הקאפיטל) על זה אמר עתה נתקיימו התנאים שהגבלת בנבואתך:
א) כי יום זה יום צרה בתכלית כי בא האויב עד לפני ירושלים.
ב) ונאצה, שנאץ את ה' בחרופים וגדופים.
ג) ותוכחה, שבא להתוכח ולהוכיח בראיות שאין ביד ה' להושיע, ואם לא יושיע ה' יאמרו מאין יכולת, ומכל זה ידעתי כי באו בנים עד משבר שדומים כיולדה בעת שבתה על המשבר, שהגם שהחבלים גדולים מכל מקום זה סימן שהלידה קרובה, וכן ידענו שהישועה קרובה, אבל וכח אין ללידה שחסר להיולדת כח רצה לומר שחסר לנו המצות והמע"ט שהוא הכח שבה תדחה הטבע את העצמים אשר בבטן המלאה לחוץ, וחסר בין הכח האנושי הגבורה והחיל, בין האלהי ע"י צדקה ומעשים טובים. אך ע"י דבר אחד יצוייר לנו שתוקדם הלידה, והוא -

[לז, ד]
אולי ישמע ה' -
רצה לומר.
א) אולי ישמע ה' חרופי רבשקה, והוא לא חרף מדעת עצמו רק בשליחות אדוניו אשר שלחו לחרף אלהים חי, ויענש אותו בעבור עון החירוף.

ב) והוכיח בדברים, הלא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות, כמו שכתוב איה אלהי חמת וארפד, ואם לא יושיע ה' יתפאר כי נצח את יושב שמים.

ג) ונשאת תפלה, וזכות התפלה תועיל להציל השארית הנמצאה, שאחר שכר הגלה כל השבטים, ראוי שירחם ה' על השארית הנמצאה עוד.

[לז, ו]
אל תירא -
הודיע לו בל ירא מפני הדברים אשר שמע, כי בזה גדפו נערי מלך אשור אותי, לא את ישראל, ואני אעשה למען שמי, גם הודיע לו כי הדברים האלה לא היו בשליחות מלך אשור, כי בפעם הראשון גדפו הנערים מעצמם, ובכל זה בל ייראו כי יושיעם ה' למענם.

[לז, ז]
הנני נותן בו רוח -
זה היה נס, שנתן ה' ברוחו -
א) שיאמין לקול השמועה ששמע כי תרהקה מלך כוש נלחם עליו, כי שמע זאת דרך שמועה בעלמא ואעפי"כ האמין הדברים, וזה שאמר: ושמע שמועה, רצה לומר אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה.

ב) היה הנס כי שב אל ארצו, ולא נשאר פה להלחם על ירושלים, ולשלוח קצת ממחנותיו הרבים על תרהקה, והודיע לו כי הסוף יהיה שאפילהו בחרב בארצו, כי עתה לא היה עדיין עת מפלתו, כי לכל יש זמן, והיה צריך עוד שיכבוש כוש ומצרים לקיים הנבואה שנבא עליהם (למעלה כ') ושיביא שללם לא"י שירשנו חזקיה, כמו שנבא (לקמן מ"ה) לדעת המפרשים. לכן סבב שישוב עתה לביתו עד כי בעת שהגיע מפלתו חזר לירושלים ושם נפלה מחנהו, ואח"כ בשובו לביתו בניו הכוהו בחרב.

[לז, ט]
וישמע על תרהקה -
שמע זאת דרך ארעי מפי עוברים ושבים, כי היה השמועה לאמר יצא להלחם שעדן לא לחם עמו בפועל רק יצא ממדינתו על דעת להלחם אתו וכל זה הגם שלא היתה שמועה ברורה מכל מקום וישמע והאמין לשמועה, (כנ"ל), וישלח מלאכים מבואר שאחר שראה שמוכרח לשוב לארצו, ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו, ורצה עכ"פ שחזקיהו ישלים עמו ויתן לו מס ויהיה לו עבד, וע"כ שלח שלוחים זאת הפעם אל חזקיהו לבדו, (כי לולא זאת למה שלח עתה, הלא טוב שיתיאש חזקיהו בתוך כך בחשבו שלא ישוב עליו וירפה מהכין תכסיסי מלחמה).

[לז, י]
כה תאמרון -
הגם ששלח ספרים, ושם היה כתוב הכל בארך, מכל מקום מסר ביד השלוחים קיצור הדברים בעל פה, כי בהספרים היה כתובים חרופים וגדופים כנזכר בד"ה. אל ישיאך, אל חזקיהו עצמו לא יכול לאמר שלא יושיעהו ה' מפני שבטל הבמות, כי חזקיהו יודע האמת שעשה זאת בעבור מצות התורה, לכן אמר אליו רק שאין יכולת ביד ה' להושיע.

[לז, יג]
הנע ועוה -
הניעם ממקומם לגולה, ועוה את גבול ארצם לבל יוכר בעתיד כמו שכתוב (למעלה י'): ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי, כמו שפרשתי שם.

[לז, יד]
ויקח חזקיהו -
מבואר בד"ה כי בהספרים שנתן ביד השלוחים היו כתובים חרופים וגדופים על ה', ועתה ראה כי החרופים יצאו מן המלך בעצמו, וידע כי עתה יתקיים בו נבואת ישעיהו (למעלה י') לכן לא רצה להשלים ולהכנע רק לקחם אל בית ה' להתפלל.

[לז, טז]
ה' צבאות -
אמר הנה בצד אחד אתה מושל על כל הצבאות עליונים ותחתונים, ואתה אלהי ישראל שאלהותך נודע על ישראל שהם עובדים אותך, וכן אתה ישב הכרבים, כי שם השגחתך ביחוד, עד שראוי לך לריב ריבם מצד קדושת שמך, כי אתה הוא האלהים לבדך על כל הממלכות, לא כמו שכתוב סנחריב איה אלהי חמת וארפד, כי לא נמצא אלהים זולתך אחר שאתה עשית את השמים ואת הארץ, ואלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות שמיא, וא"כ -

[לז, יז]
הטה ה' אזנך ושמע -
את חרופי השלוחים הראשונים, וגם פקח עיניך וראה הספרים המלאים חירוף וגידוף, ושמע דברי השלוחים השניים שפירשו דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלהים חי, כי -

[לז, יח]
אמנם ה' -
אם היה המחרף איש אחר לא היה ראוי לשום לב על זאת אבל הלא זאת אמת, כי החריבו מלכי אשור את כל הארצות (ואת ארצם היינו האפרכיות שלהם) וגם זה אמת, כי -

[לז, יט]
נתנו את אלהיהם באש -
אבל זה היה מצד שאינם אלהים.

[לז, כ]
ועתה הושיענו -
א) בל יאמרו כי נצחו גם אותך.
ב) למען ידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך.

[לז, כא]
אשר התפללת אלי -
יען שעקר תפלתך היה אלי בעבור כבוד שמי.

[לז, כב]
בזה לך -
אתה סנחריב דע כי בתולת בת ציון בזה ולעגה על חרופיך וגדופיך, ובת ירושלים הניעה ראשה עליך כי יודעת שפה יהיה מפלתך.

[לז, כג]
את מי -
בת ציון היא אומרת לך את מי חרפת?!
הלא את ה', ויותר כי הרימותה קול לחרף בפרסום רב, ויותר מזה כי לא היה כוונתך רק להכעיס העם, רק ותשא מרום עיניך כי רצית לחרף ה' בעצמו ולנאצו.
מבאר את מי חרפת, הלא -

[לז, כד]
ביד עבדיך חרפת ה' -
הלא את ה' חרפת.

ותאמר -
הוכחת לאמר כי כבר התחלת להלחם עם ה' ותוכל לו, וצייר כי ה' סביב למשכנו יקיפוהו הרים גדולים ועליהם יער גדול מארזים וברושים וכבר עלה על מרום הרים עד ירכתי לבנון וצדו, וגם התחיל לקוצץ היער ארזיו וברושיו, ולעשות דרך לגדודיו, עד שכבר בא עד מרום קיצו, עד נקודת הרום ששם יער הכרמל יער המובחר שלו, (כ"ז ציור על היער שכבש כמו שכתוב וברד ברדת היער (למעלה ל"ג) עד שגלה את מסך בית יהודה והיה נוח לו לכבש ירושלים).

[לז, כה]
אני קרתי -
גם נגד שחזקיהו סתם כל המעינות בל ימצא האויב מים לשתות, גם קיוו את המים בין שני חומות העיר להיות מי מצור בפני האויב שיעכבוהו המים אשר סביב, כמו שכתוב (למעלה כ"ב) ומקוה עשיתם בין החומותים, אמר, נגד שהסבו המים מחוץ לירושלים, אני איני צריך למי הברכה, כי אני קרתי גליתי מקורות ומעינות ושתיתי מים שמצאתי.
ונגד מה שסמכו על יאורי מצור שעשו בין החומותים, איני צריך לסתום היאורים האלה כי כף פעמי חיילותי דים להחריב יאורי מצור האלה. כ"ז התפאר סנחריב.
משיב לו ה': מה תתפאר בכחך זה.

[לז, כו]
הלוא שמעת למרחוק -
אם היית שומע מרחוק ממקום שאתה גר שם את דברי הנביאים שנבאו כ"ז שכן יהיה, הלא אז היית יודע כי אותה עשיתי אנכי, ולא בכחך פעלת זאת, ויותר מזה (הלוא שמעת) מימי קדם אם היית שומע דברי הנביאים שנבאו זאת כבר מימי קדם שכן יהיה בעתיד, הלא אז היית יודע שלא לבד שאותה עשיתי שהוא גמר המעשה, כי גם יצרתיה אנכי יצרתי עקר הדבר ועצמותו, כי הגדתי אחרית דבר זה מראש.

אמנם דע ג"כ כי תכלית המעשה הזה מה שהבאתי אותך להחריב את ארץ יהודה ולהפך עריהם לגלים, הוא כי זאת תהי להשאות גלים אתה תשאה ותשומם ערים לעשותם גלים, כדי שמן הגלים האלה נצים ערים בצורות יניצו ויציצו ערים בצורות שהערים שהפכת לגלים, יצמחו עתה הגלים ויתהוו מהם ערים בצורות, תפס משל הגרעין הנזרע בארץ שהפסד הזרע תצמיח נטע נעמן, כן הפסד הערים הפרזות לגלים יצמיחו קריות בצורות, זה היה תכלית מעשי שעל ידי שהחרבת ערי יהודה ישובו אלי ויבנו שנית בימי חזקיהו ביתר עוז ותפארת.

[לז, כז]
וישביהן -
וגם מה שיושבי הערים האלה אשר התעתדו לגלים היו קצרי יד, ולא יכלו לקום מפניך רק חתו ובשו גם זה לא היה להכריתם לגמרי, רק היושבים האלה היו דומים כמו עשב שדה וירק דשא.

לפני קמה -
כמו שלפני הקמה טרם תתבשל התבואה יגדל תחלה עשב שדה וירק וחציר גגות ושדמה שהם שאר מיני עשבים, וכולם עוד יבלו טרם שתתבשל התבואה, ומכל מקום אחרי נבול מינים האלה יבש חציר נבל ציץ, ואז נראה עמקים יעטפו בר, ושדי תרומות מלאים קמה ותבואה, כן קצרי יד אלה חתו ויבושו ותחתיהם יצמח צמח צדיק לגאון ותפארת שהוא דורו של חזקיהו.

[לז, כח]
ושבתך -
רצה לומר וא"כ בל תחשוב כי ידך עשו לך חיל, ועלית מרום בכח עצמך, רק בין העת שישבת בבית ובין העת שיצאת ובאת לכבוש ממלכות, ידעתי, כ"ז היה בידיעתי והשגחתי, אמנם דע כי אני יודע גם כן התרגזך אלי, החרופים והגדופים. ובעבורם תענש, כי -

[לז, כט]
יען עלה באזני התרגזך אלי ושאננך -
שהקשבתי איך חרפת בקול שאון גדול ופרסום רב, לכן ושמתי חחי באפך בל תוכל ללכת הלאה עד ירושלים, ומתגי בשפתיך בל תוכל לחרף ולגדף עוד, והשבתיך כמו שהיה.

[לז, ל]
וזה לך האות -
יען שדמה חרבן הערים ואנשיהם, וצמחם שנית ביתר שאת, לצמחי השדה הצצים וצומחים אחרי בלותם, לקח את יבול הארץ לאות על יבול האנשים והפרותם, אומר הנה עתה כל הארץ חרבה עד שבשנה הזאת תוכרח לאכול ספיח מרוב השממון, וכן בשנה השנית לא יהיה באפשר לזרוע מרוב השממון, ומכל מקום הנה בשנה השלישית כבר תזרעו תבואה ותקצרו, וכן תטעו כרמים וגם תאכלו פרים, כי תשוב הארץ לאיתנה, דבר זה שיקרה בצמחי השדה ונטיעות הכרם יהיה לאות וסימן על ישרש יעקב כי יציץ ופרח ומלאו פני תבל תנובה, וזה לאות כי כמו כן -

[לז, לא]
ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה -
השרשים יתוספו למטה, ויעשו פרי למעלה, רצה לומר יתוספו בין הערי מבצר וכח המלכות, ובין העם וההמון.

[לז, לב]
כי מירושלים תצא שארית -
כי המון עם ירושלים נשארו במקומם ולא נגלו, ופליטה מהר ציון רצה לומר ע"י הר ציון שהוא חזקיהו היושב במצודת ציון תצא פליטה שהגולים פלטו פליטיהם וישובו לחסות בצל חזקיהו, וקנאת ה' תעשה זאת על שחרף וגדף ויקנא ה' לשמו ולארצו.

[לז, לג]
לכן, לא יבא, ואף לא יורה חץ -
ואף גם לא יקדים אותה במגן שזה יעשו טרם שמורים חץ שמקדים מגן לבל יורו עליו מתוך העיר, ואף לא ישפוך סוללה שעושים מקום גבוה שמשם יורו אל העיר, וכל שכן שלא יתחילו לירות אחר שאף סוללה לא יהיה להם, רק -

[לז, לד]
בדרך אשר בא בה ישוב -
וגם אף שאח"כ ישוב שנית על ירושלים מכל מקום אל העיר הזאת לא יבא.

[לז, לה]
וגנותי -
וזה יהיה למעני בעבור חילול ה' ובעבור מלכות בית דוד.