[ד, א]
והחזיקו -
האלמנות תרבנה כ"כ עד שנשים רבות יחזיקו באיש אחד, ותאמרנה לו, שיפטור מחיוב המוטל על הבעל לתת להם לחם ושמלה, רק שישא אותם כדי לאסוף חרפתן, וזה עונש מדה במדה נגד גאותן בימי קדם. ואם תשאול אחר שהגאוה תכנע, ועדי זהב וחלי תם לא יהיה עוד מה יהיה אז כבוד בית ישראל? אומר -

[ד, ב]
ביום ההוא יהיה צמח ה' -
הוא הדור הנשאר, והצדיקים שימצאו בתוכו הם יהיו צבי וכבוד בית ישראל.

ופרי הארץ –
הם מעשי הצדיקים ופרי מפעליהם יהיו לגאון ולתפארת.
(א).

[ד, ג]
והיה הנשאר בציון -
הנשאר - הוא הנשאר בכונה
והנותר - הוא שלא בכונה,
והנה בציון שם היו יקירי בני ישראל בני המלכים ותופשי התורה שמהם השאיר האויב בכונה, כמו שנזכר (בדניאל א'), ולא לבד הנשאר בציון אף גם הנותר בירושלם, בכלל העיר ששם ישבו ההמון שמהם לא השאיר בכונה רק נותרו מקצתם במקרה, גם ההמון הזה.

קדוש יאמר לו -
כי צדיקים יהיו כולמו. כל הכתוב, רצה לומר כי באמת לא ימלט שישארו רשעים ג"כ ולהם בודאי לא יאמר קדוש, לכן התנה רק לכל הכתוב בירושלם לחיים, רק להצדיקים שישארו לחיי עולם רק לאלה יאמר קדוש לא להרשעים שיכתבו לחרפות ודראון עולם (כמו שכתוב דניאל י"ב) להם לא יאמר קדוש.

[ד, ד]
אם רחץ -
לא לכל הנשאר יאמר קדוש, כי מה שהיו קדושים לא יהיה תיכף רק אחר שירחץ ה' תחלה צואת בנות ציון הנואפת, וידיח חטא בני ירושלים אשר שפכו דם נקיים, ובמה ירחץ עונות
אלה?!
ברוח משפט וברוח בער -
רצה לומר שהכליון שיבוא אז לא יהיה כליון כללי בלתי מבחין בין הטהור והטמא, רק יהיה ברוח וחפץ של משפט, שישפוט תחלה כל איש כפי מעלליו, ואחר שיתבררו הרשעים לבדנה, אזי יסלקם ברוח וחפץ של ביעור ואבדון.

[ד, ה]
וברא -
החוזה הפליא עצה לבאר במליצתו, כי לא כולם יתקיימו בירושלים, ולא לכולם יאמר קדוש, כי כמו שהצדיקים יתענגו על נועם ה', כן להבה תלהט רשעים, ומליצתו מותאמת עם נבואת מלאכי (ג') כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, צייר נשגבות במליצתו, כי הדבר הוא אשר ילהט את הרשעים, בו בעצמו יתענגו הצדיקים, ונשא משל מן השמש, המאיר לעינים זכות, ומעור עיני העטלף והשבלול, וכן אור ה' אשר בו הצדיקים יראו אור, הוא עצמו ישרוף את הרשעים לאפר, כמו שהיה במצרים, אור לישראל וחושך למצרים. על פי זה צייר פה כבוד הצדיקים, במה שהיה בימי קדם במדבר, שילך ה' לפניהם בעמוד ענן יומם ולילה בעמוד אש, ואומר ה' יברא על מכון הר ציון ועל כל הקרואים שיהיו בתוכה, כולל הצדיקים גם הרשעים. ענן יומם ועשן, ביום יהיה ענן שהוא ענין אלהי נכבד כעמוד הענן במדבר לצדיקים, והוא עצמו יהיה עשן המכלה ומעור עיני הרשעים הכהות. וכן בלילה יהיה נוגה אש, עמוד אש מאיר לצדיקים והוא עצמו יהיה להבה שורף את הרשעים.

כי על כל כבוד חפה –
החופה הנזכרת שתהיה אז מעמוד ענן ואש, לא יהיה בכל מקום רק על כל כבוד רק על כל מקום הראוי לכבוד רק שם יחופף, לא כן על אהלי רשעים לא יחופף רק ילהט כל הקרב אליו.

[ד, ו]
וסכה -
גם מליצתו זאת לקח מן הסוכות שהיו לישראל במדבר, כי בסכות הושבתי (ויקרא כ"ג מ"ג).

לצל יומם מחרב –
רצה לומר שישמרם ה' מרע תמידי כמו החורב וגם מרעה הבאה לפרקים כזרם ומטר.

ולמחסה -
חסיה היא קטנה ממסתור, ואמר בדרך לא זו אף זו שיהיה גם למסתור, מזרם גדול, ואף ממטר שהוא הגשם היורד כדרכו, רצה לומר שישמרו מכל פגע, גם הודיע שהשגחת ה' תעשה דבר והפוכו כמו שתגן על חורב וזרם שענינים הפוכים בטבעם זה לח וזה יבש, (ועל צד המליצה יאמר שהצדיקים יהיו נשמרים אז בשמירה השגחיית כ"כ עד שיומלץ שהרע עצמו יהיה השומר את הצדיקים להצילם מרעתו. הסוכה תהיה לצל יומם, וממה תהיה הסוכה מן החורב, החורב עצמו יסוכך ויגן על הצדיקים. (וסוכה תהיה) למחסה ולמסתור, וממה תהיה הסוכה?
מזרם ממטר, הזרם והמטר עצמו יסוככו על הצדיקים בל יגע בם רע).