[מג, א]
ועתה -
בכל זאת אל תתיאש, כה אמר ה' בראך יעקב,
יש הבדל בין בורא ובין יוצר,
שבורא - הוא הוצאת חומר הדבר.
ויוצר - הוא הוצאת הצורה,

וכן יש הבדל בין יעקב ובין ישראל,
שיעקב - בו יקראו ישראל עת שהם במדרגה קטנה.
וישראל - נקראו בו עת שהם בחשיבות ומתנהגים בדרך נס,
ורצה לומר שמצד תחלת הוייתם שהוא בנמשל אל חומר האומה וראשית הוייתם הם יעקב, ומצד צורתם העצמיית הם ישראל, שרים ומושלים על הטבע ועניניה.

ודלתות הכתוב מקבילים,
כה אמר בראך יעקב - אל תירא כי גאלתיך, שמצד ראשית הוייתך שבחרך לעם בגאולת מצרים יחויב שיגאלך שנית, כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדי נבוכדנצר.
ומצד שהוא יצרך ישראל - קראתי בשמך לי אתה, שע"י צורתך העצמיית ושם ישראל, קראתיך בשם זה המורה כי לי אתה שאינך נתון תחת הטבע רק תחת ההשגחה המיוחדת, ורצה לומר מצד שהוא בוראך יעקב יחויב שלא תהיה תחת משרת השרים התחתונים של גלות בבל ופרס, ומצד שהוא יוצרך ישראל יחויב שלא תהיה תחת ממשלת השרים העליונים צבא השמים ומשטריהם.

[מג, ב]
כי תעבר -
רצה לומר כי יש שני מיני הצלה:
א) הצלה טבעית, שה' מוליכו ומשמרו בענין שלא יקרב אליו המזיק, ומצד זה אמר: כי תעבר במים אתך אני, שתעבור המים בשלום וכי תלך במו אש לא תכוה כי אשמרך שתלך באופן בטוח רחוק מן ההיזק.

ב) הצלה נסיית, שהגם שהולך במקום המזיק ובא במים ובאש, יתבטל טבע המים והאש, ולא יזיקו לו, וע"ז הוסיף ובנהרות לא ישטפוך הגם כי תהיה בהנהר עצמו וזרם מימיו, ולהבה לא תבער בך, שיתבטל כח הלהבה עד שלא יבער כלל.
והראשון מקביל נגד בוראך יעקב,
והשני מגביל נגד יוצרך ישראל.

[מג, ג]
כי -
נגד ההצלה הראשונה הטבעיית מפרש כי אני ה' אלהיך, המשגיח עליך שלא יגע בך רע.
ונגד ההצלה המופתיית למעלה מן הטבע אומר: כי אני קדוש ישראל (שם זה מורה על ההנהגה הנסיית) מושיעך בדרך נס.

נתתי כפרך מצרים -
כוון בזה מה שאמר למעלה (כ' ד'): כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף, שבלכת מלך אשור על ישראל חזר מארץ יהודה בדבר ה' להלחם עם כוש (כנ"ל ל"ז) זה ואז שבה את מצרים והגלה את כוש ועי"כ נצולו ישראל, והנה את מצרים לא הגלה כולו רק שבה ממנו שבי ואת כוש הגלה כולו, כמו שכתוב שבי מצרים גלות כוש.

והנה יש הבדל בין כופר, ובין תחת,
כי הכופר הוא בא בממון, ואין מועיל כופר באיש שחייב מיתה כמו שכתוב ולא תקחו כופר לנפש רוצח, רק אם נתחייב עונש אחר, ולפי זה אחר ששבי מצרים היה תחת שבי ישראל וזה מורה על הצד שישראל לא נתחייבו עדיין גלות רק שבי, היה מועיל כופר שאינו ממין המתחייב.
אבל תחת הוא ממין המתחייב נפש תחת נפש, וזה היה בגלות כוש שהיה תחת גלות ישראל שנתחייבו גלות לגמרי, ונתן נפשות כוש תמורתם, ובזה הוסיף שלא לבד שנתתי מצרים כפרך בעת שלא נתחייבת עדיין מיתה וגלות, כי גם בעת נתחייבת גלות ומיתה שאין מועיל כופר שאינו ממין המתחייב, אז נתתי כוש וסבא תחתיך:

[מג, ד]
מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך -
הדבר יהיה יקר מצד מיעוט מציאותו כפז ופנינים, ונכבד מצד מעלתו העצמיית, ונאהב מצד שנושא חן, יאמר הנה יקרת בעיני מצד שורש נפשך שהיא ממקום גבוה או צור מחצב אבותיך, ונכבדת ע"י מעלתך בתורה ומע"ט, ואני אהבתיך מצד הרצון (והם השלשה דברים שאמר למעלה (מ"א ח') ואתה ישראל עבדי אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי כמו שפירשתי שם ע"ש) ולכן ואתן אדם תחתיך היינו תחת גופך אתן אדם יחידי אבל תחת נפשך ונשמתך שהיא אצולה ממרום אתן לאמים ועמים רבים, ולכן -

[מג, ה]
אל תירא כי אתך אני -
לקבץ פזוריך, (ואמר שני פעמים אל תירא, כי ישראל יתיראו מצד שני דברים:
א) בעודם בגלותם בל יכלו ויאבדו בין עכו"ם, לכן אמר אל תירא כי תעבר במים וכו' נתתי כפרך מצרים וכו', שהטבע תכנע להם ויתן עכו"ם כופר נפשם,
ב) יתיראו כי יחשבו שמן הנמנע שיתקבצו פזוריהם מארבע כנפות הארץ, לכן אמר אל תירא כי ממזרח אביא זרעך וכו' ומזרה ישראל יקבצנו).

ממזרח אביא זרעך -
כבר כתבתי למעלה (יא) בפסוק ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ, כי ישראל שגלו לארצות המזרח שהם עשרת השבטים אינם מפוזרים ואינם צריכים קיבוץ כי יושבים כולם במקום אחד רק הבאה לא"י, ועל זה אמר: ממזרח אביא זרעך, אבל ישראל שגלו למערב שהם שבט יהודה ובנימין נתפזרו לארבע רוחות וצריכים קיבוץ, על זה אמר: ממערב אקבצך.

[מג, ו]
אמר לצפון תני -
גם היהודים אשר בצפון שהם מסוגרים שם בהרים מקיפים אותם ולא יוכלו לצאת מתוכם, יאמר ה' אל החלק הזה שיתן את הסגורים בתוכו, אבל היושבים בתימן אין סגורים בין הררי עד, רק שהאומות לא יניחו אותם לצאת יאמר אל תכלאו ואל תעכבו בידם מלצאת.

[מג, ז]
כל -
אומר לא לבד שאצוה לארבע רוחות השמים שיוציאו את הגולים, אבל דעו כי כל הנקרא בשמי היינו כל הבריאה העליונים והתחתונים כל המתיחס אל שמי שאני בראתיו, וכל אשר לכבודי בראתיו שהוא כל הבריאה אשר בראתיה לכבודי שיתגלה ע"י המציאות כבוד ה', הנה כל המציאות כולו יצרתיו וגם עשיתיו רק למען -

[מג, ח]
הוציא עם עור -
שתכלית הבריאה הוא לכבודי, וכבודי לא יתגלה רק ע"י קיבוץ הגליות והתגלות מלכות שמים ואחדותו, ואם כן בהכרח שהכינותי כל המציאות ותקנתיו וגמרתיו רק על אופן זה שכל המציאות כולו יעזור לזה שיצאו עם העור הזה וישובו ביום יזרעאל, כי זה תכלית הבריאה בכללה, וכל המציאות הוכן שיהיו אמצעיים עוזרים אל התכלית הזה אשר על ידו ישתלם המציאות בכלל להשיג את התכלית המבוקש שהוא שלימות המציאות כולו. עם עור ועינים יש כמו שכתוב למעלה מי עור כי אם עבדי, וחרשים ואזנים למו כמו שכתוב וחרש כמלאכי אשלח, עמה שאמר שם.

[מג, ט]
כל הגוים -
אחר שנבא הנבואה הזאת מקיבוץ גליות, שם פניו אל העכו"ם בזמנו, אשר ספרו נפלאות מן אליליהם, איך נולדו ואיך פעלו נפלאות רבות בשמים ובארץ, וספוריהם היה מלא הבלים רבים אין ספורות למו (כנודע בספרי המיטהאָלאָגיע היונית אשר היא שריד מספורי ההבלים הזרים האלה), אומר אליהם הנה יאספו נא הגוים והלאומים האלה, מי בהם יגיד זאת הנה יספרו מאליליהם נפלאות אשר עשו בימי קדם, היש מי בהם שיגיד כזאת, דבר עתיד מפורסם כולל כל בני תבל כנבואה הזאת מקיבוץ גליות, הם מספרים רק דברים שהיו בעבר בדורות ראשונים אשר אין זכר למו בין החיים למה לא יגידו דבר עתיד, כמו שיגיד הנביא בשם ה', וראשונות ישמיענו הם רק משמיעים ראשונות מה שהיה לא מה שיהיה, אמנם גם הראשונות האלה אשר ישמיעונו יתנו עדיהם ויצדקו, רצה לומר כי המספר דבר פלא אשר קרה בזמן העבר, צריך שיאמת דבריו או ע"י עדים שראו את הדבר הזה בעיניהם, או ע"י השכל, שכל השומע את הדבר יבין מעצמו שהדבר אמת.
וזה שאמר או יתנו עדיהם ויצדקו, או שישמעו השומעים ויאמרו שאמת הדבר המסופר, [ורצה לומר כי ספורי הבליהם הם תולדות ימי החשך, קורי עכביש אשר ארגו כהני האליל לספר מימים קדומים אשר לא ראה אדם ואין עד מעיד שראה את הדבר, והספורים בעצמם סותרים את האמת (כי גדר האמת שיסכים המסופר עם השכל והמציאות) עד שכל השומע יצחק להם].

[מג, י]
אתם -
אבל הדברים שיספרו עלי כולם נאמנים וקיימים, בין המסופר עלי מן האותות והנפלאות שעשיתי בזמן העבר שעל זה יש לי עדים כי אתם עדי נאם ה' כי היו לפני שש מאות אלף רגלי שראו הנפלאות בעיניהם, ובין מה שיגידו בשמי על זמן העתיד, כי על זה עד עבדי אשר בחרתי שהראיתי את העתיד אל עבדי הנביא במראה הנבואה שהשיג את העתיד כאילו הוא בהוה בהשגה נבואיית שאין ספק אחריה.

למען תדעו -
רצה לומר בהגדה שיגידו משמי יתקיים הדבר ויתאמת, בין מצד הנסיון והמפורסמות שעל זה אמר למען תדעו, בין מצד הקבלה והאמונה שעל זה אמר ותאמינו לי, בין מצד השכל ומופתי התבונה שעל זה אמר ותבינו, כי אני הוא לפני לא נוצר אל רצה לומר כי עובדי האלילים הקדמונים בהבליהם, היו מיחסים לאליליהם אבות ותולדות, עד שאמרו אליל פלוני הוא בן אליל פלוני, ואליל פלוני נלחם עם אביו והורידו מאלהותו ויסגירהו בין נבכי תהום רבה וימלוך תחתיו בשמים, עד שבא בנו והורידהו מגדולתו וירעם עליו בקולו נפלאות וימלוך תחתיו, (כנודע בהבלי המיטהאָלאָגיע), אבל אני הוא האל אשר לפני לא נוצר אל, ולא ירשתי את אלהותי מזולתי, וכן אחרי לא יהיה אל אחר אשר ימלוך תחתי.
וכן היו בעלי הצאבה מהבילים שנמצאים אלהות הרבה וכל אחד יש לומר ממשלה מיוחדת, זה על הרעם, וזה על הימים, עד שיחסו לכל כח טבעי אליל מיוחד, עד שהיו צריכים לעבוד לכל האלילים לכל אחד בעת שהיו צריכים להפיק רצון ממנו בדבר אשר תחת ממשלתו, כיודע בקורות ימי קדם, נגד זה אמר -

[מג, יא]
אנכי אנכי ה' -
רק אני לבדי נמצא ואין מושיע מבלעדי, כי אנכי מושל על הכל.

[מג, יב]
אנכי -
מביא ראיה נגד מה שאמר: אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, כי הלא אנכי הגדתי הושעתי, כי הגדתי בזמן העבר והבטחתי להושיע בעתיד והושעתי באמת, וזה לא יצוייר אצל עובדי אלילים, שהאליל המולך אחר הראשון לא יקים דבר הראשון והבטחתו, ונגד מה שאמר אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע, מביא ראיה כי הלא והשמעתי ואין בכם זר, בעת שהשמעתי את דברי הלא ראיתם כי אין בכם אל זר מבלעדי רק אני לבדי, כמו שכתוב: אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו.

ואתם עדי נאם ה' -
כי השגתם זאת בעיניכם במעמד הר סיני, וגם ואני אל עֵד שהאלהות בעצמה תעיד על זה, שכבר התבאר במופתים שגדר האלהות שיהיה אחד נצחי בלתי משתנה, ומי שאינו אחד נצחי ובלתי משתנה אינו אל בהכרח.

[מג, יג]
גם מיום -
מוסיף שלא לבד מעת שנגליתי לכם כי גם מיום ומראשית קדומים אני הוא לבדי, וכן בעתיד אפעל אני לבדי ומי ישיבנה אחר שאין זולתי בעבר ולא בעתיד. כמו שיבאר מן הנסיון.

[מג, יד]
כה אמר ה' -
מביא ראיה מן שתי הגאולות שעברו שהם גאולת בבל וגאולת מצרים על קיום הגאולה העתידה, והנה גאולת בבל היתה בדרך הטבע וגאולת מצרים היתה למעלה מדרך הטבע, ולכן הקדים גאולת בבל, למען יוסיף והולך במליצתו כדרכו, אומר הנה למענכם שלחתי בבלה מה ששלחתי בבלה והורדתי בריחיהם ומבצריהם והורדתי הכשדים לגלות באניות רנתם, זה היה למענכם למען אגאלכם משם, ויען שגאולת בבל היתה ראויה או מצד הזכות או מצד ההבטחה, לזה אמר -

[מג, טו]
אני ה' -
רצה לומר זה עשיתי, או מצד שאני ה' קדושכם ע"י קדושת מעשיכם, או גם אם לא יזכו אעשה זאת יען שאני בורא ישראל מלככם, כמלך הפודה עבדיו אף שהם בלתי ראוים.

[מג, טז]
כה אמר ה' -
גם גאלתי אתכם ממצרים בגאולה שהיתה למעלה מן הטבע, כי בגאולה זאת נתתי בים דרך, ולא לבד דרך אחד גדול לכל יוצאי מצרים, כי נתתי במים עזים נתיבה נתיבות ליחידים, כי התפלג הים לי"ב קרעים לכל שבט נתיב בפני עצמו כידוע בקבלת חז"ל.

[מג, יז]
המוציא -
ועם הצלת ישראל הטבעתי שם באותו מעמד גם את מצרים.

[מג, יח-יט]
אל תזכרו -
רצה לומר הנה ראשונות שהוא גאולת מצרים הגם שהיו שם נסים גלוים, בכל זאת יען שהיה בימי קדם אינכם רוצים לזכור עוד הנסים האלה כי ע"י שהם ראשונות נשכחו מלבכם, וגם קדמוניות שהוא גאולת בבל שהיתה בזמן קרוב קדום לזמנכם, ולא שכחתם הגאולה הזאת, אבל יען שהיתה גאולה זאת בדרך הטבע והנסים שבה היו נסתרים עד שרק המתבונן יבין שהיה נפלאות אל, אל תתבננו אינכם רוצים להבין, ואתם אומרים שהיה בדרך הטבע, אבל עתה בהכרח תהיו מוכרחים בין לזכור ובין להתבונן, כי הנני עשה חדשה שהיא הגאולה העתידה בה יהיה שני המעלות:
א) כי עתה תצמח ואחר שתהיה עתה בזמנכם בהכרח תזכרו אותה.
ב) הלא תדעוה, כי הנסים שלה יהיו ג"כ נסים גלוים עד שלא תצטרכו להתבונן בינה רק תדעוהו ע"י השגת החוש כולם יראו כי אצבע אלהים היא. אף אשים רצה לומר אחר שבגאולה הזאת אשים גם במדבר דרך ונהרות בישימון, כמו שנבא (למעלה ל"ה), הלא אז -

[מג, כ]
תכבדני חית השדה -
הלא גם חית השדה תכבדני ע"י הנסים האלה, הגם שהחיות האלה לא היו מחויבים אל ההודאה הזאת מפני שלשה טעמים:
א) שהם לא יכירו שום תועלת מן הדרך והמים, ועל זה אמר: כי רק תכבדני חית השדה הם רק יכבדו אותי בעבור זה.
(כי ההבדל בין כבוד ותהלה,
הכבוד - הוא מפני הכרת המעלה,
והתהלה - הוא ע"י התועלת שישיגו מן המהולל ופעולותיו,
וחית השדה לא יהללו כי לא ישיגו תועלת הדרך והמים רק יכבדו), כי חית השדה אינה צריכה לדרך, ותנים ובנות יענה אינם צריכים למים (כי הם גרים בציה וחורב תמיד).

ב) כי הלא חית השדה לא נבראו להלל ולכבד את ה'.
ג) כי לא נעשו הנסים האלה לצרכם, כי החיות והתנים ובנות יענה תכבדני רק בעבור שנתתי במדבר מים להשקות עמי בחירי ולא בעבורם. ואם כן אם אלה הבעלי החיים האלמים יכבדוני, כל שכן כי -

[מג, כא]
עם זו -
שהוא העם אשר עבורם פעלתי כל זאת, העם אשר רק עבור זו יצרתם לי שנוצרו להלל יה, כל שכן כי המה תהלתי יספרו, ובשגם כי הם לא לבד יכבדוני, רק גם יספרו תהלתי, כי הם ישיגו התועלת הנמשך להם ממעשי. ואז ידעתי כי ישראל יכירו וידעו ויהללו ויספרו מעשי ה' ונפלאותיו.

[מג, כב]
ולא אתי -
אומר הנה לעתיד ידעתי כי תכיר אותי ותהללני, אולם מדוע לא קראת אותי אתה יעקב עד עתה, ויותר מזה כי גם אתה ישראל (שהם הגדולים והחשובים באומה) לא לבד שלא קראת אותי, כי גם יגעת בי, כאילו היה עבודתי ומצותי עליך לטורח. אולם אשאלך במה הוגעתיך, ומה היא התועלת אשר אשיג מן עבודתך, הלא -

[מג, כג]
לא הביאת לי שה עלתיך -
העולה שהבאת לא לי הבאת, כי אני איני צריך לעולה וקרבן, רק הבאת אותה על האש לבד, כמו שכתוב את קרבני לחמי לאשי, והנה העולה היתה כולה כליל, והזבחים שהם השלמים הרימו מהם החלב על המזבח, אומר, הנה אתה ידמה לך כי העולה שכולה כליל הבאת לי לצרכי. והזבחים שהרמות מהם ראשית החלב בם כבדת אותי דרך כבוד להרים לי ממאכלך המנה המובחרת השוק והאליה, מה שאינו כן, כי עלתיך לא לי הבאת, וזבחיך שהם השלמים בם לא כבדתני וא"כ אין לי תועלת מן הקרבן, וגם לא תוכל לאמר שעכ"פ היה עליך העבודה הזאת למשא, על זה אמר: לא העבדתיך במנחה אחר שהוא רק מלא קומץ סולת, ולא הוגעתיך בלבונה, תפס המשל כמו שמבקשים ממנו עבודה גדולה, ואחר זה מוסיפים עליו עוד תוספת, אשר תחלה יעבוד ואח"כ ע"י התוספת יתיגע לגמרי, אבל אחר שהמנחה אינה עבודה, גם התוספת שאתה מביא עם המנחה, שהיא הלבונה, אינה יגיעה.

[מג, כד]
לא -
ראה כי לא צויתי עליך שתקנה לי קנה אשר אינו נקנה רק בכסף מלא, שהוא יקר המציאות כמו שכתוב: וקנה הטוב מארץ מרחק, וגם מחלב זבחיך לא הרויתני כי לא צויתי רק על יותרת הכבד ושתי הכליות והאליה, אבל אך העבדתני בחטאתיך, אתה מביא לי הקרבן תמורת חטאתיך לכפר עליהם, מן הקרבן אין לי תועלת, ובחטאתיך העבדת אותי כי נלאיתי נשוא, ואח"כ הוגעתני יגיעה יתירה עד שנתיגעתי על ידי עונותיך שהם עונות מזיד.

[מג, כה]
אנכי -
רצה לומר הלא הקרבן בא רק על החטאת שהוא השוגג, ועל הפשעים שהוא המזיד איני מקבל קרבן, ועקר מה שאני עוסק למחות הוא הפשעים הגדולים שלך, וא"כ הפשעים האלה איני מוחה למענך רק למעני, (רצה לומר כי בהבאת הקרבן ידומה למראית עין שימחה ה' החטא בעבור האיש החוטא שהביא קרבן ולמענו, עד שלא ה' לבד הוא המוחה החטא כי האדם מסייע בדבר, אבל הפשעים שעליהם הלא לא הבאת קרבן כלל, הלא רק אנכי אנכי הוא המוחה אותם, בלא עזר מאתך ולא למענך רק למעני, בעבור כי חפץ חסד אני), ומה שידומה כי אתה מסייע בהעברת החטאים השוגגים ע"י הקרבן, דע כי חטאתיך לא אזכר כלל, על השוגגים לא שמתי לב כלל, כי העיקר בעיני רוב הפשעים שפשעת במרד, עד שע"י שכחתי את השוגגים ולא זכרתי בם, והמחילה על הפשעים שאני זוכר שהם המרדים רק למעני עשיתי דרך נדבה וחסד חנם.

[מג, כו]
הזכירני -
רצה לומר אנכי חטאתיך לא אזכור, אבל אתה אם יש לך איזה זכות וטענה כנגדי לתועלתך הזכירני ונשפטה ונתוכחה עליהם אם יש ממש בדבריך.

ספר אתה –
מוסיף לאמר גם לא אשפוט ולא אתוכח אתך כלל רק ספר אתה כל שתרצה אך למען תצדק, אני רוצה שתצדק, ואף אם אדע להוכיח הפך דבריך אחריש, כל שיהיה לך איזה טענה כל שהוא.

[מג, כז]
אביך -
אבל מה תוכל לספר, ואיזה זכות תוכל להזכיר לאמר שהגליתי אתכם שלא כדין, הלא אבתיך הראשונים שהם הדורות שהיו בזמן הבית חטאו לנגדי. וגם מליציך שהם הכהנים והנביאים, פשעו בי במזיד (כי להם נחשב הכל מזיד, מה שאין כן העם שהיו שוגגים וזדונות נחשבו להם כשגגות), ולכן ואחלל שרי קדש.

הדלתות מקבילות:
ע"י שמליציך פשעו בי - חללתי שרי קדש שהם המליצים שלך הכהנים והנביאים.
וע"י שאבותיך הראשונים חטאו עי"כ ואתנה לחרם יעקב נתתי כל העם לחרם ושממה, וישראל שהיא קדושת ישראל וקדושיהם וגדוליהם נתתי לגדופים, שגדפו על תורתם וקדושתם.