[מד, א]
ועתה -
רצה לומר על עונות הדור ההוא הענשתי אותם בדין וכבר נפרע חובך ועתה בא העת לרחם עליך בין בעודך בגלות, בין לגאלך.

שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו -
(רצה לומר מצד שאתה עבדי מצד עבודתך, אתה יעקב, כי עבודתך אינה במעלה עליונה כ"כ, רק מצד שבחרתי בך מצד זה הנך ישראל, מושל על הטבע ואעשה עמך נפלאות).

[מד, ב]
כה אמר ה' עשך ויצרך -
היוצר הוא העושה צורת הדבר והעושה הוא הגומר את הדבר, אמר לא לבד שעשך וגמרך כי גם יצר אותך, וגם אחר שעשאך יעזרך מיום שיצאת מני בטן ומשגיח עליך תמיד, (מדמהו לולד הנוצר מן הטפה ואח"כ נגמר ואח"כ בצאתו מרחם ה' משגיח עליו תמיד, ובענין זה מדמה לידת האומה הכללית במצרים ששם יצרה, ואשר גדלם והביאם אל השלמות בעת מתן תורה ששם עשאם, ואח"כ השגיח על כל צרכיהם בא"י, על דרך: הלא הוא אביך קנך (נגד יוצר).
הוא עשך (עושה),
ויכוננך (מבטן יעזרך) ולכן אל תירא עבדי יעקב.

[מד, ג]
כי אצק -
רצה לומר הנה השפע האלהית לא תחול רק על המזומנים לה ורק על המקום הצריך אל השפע ההוא, כמו שלא יוריד ה' את הגשמים רק בעבור שדי תרומות הצריכים למטר השמים, ומכל מקום אחרי שיוריד ה' את השפע בעבור המוכנים והצריכים לה, תרד במקרה גם על הבלתי מוכן לה, כמו שברדת הגשמים בעבור שדי תבואה ירדו במקרה גם על פני חוצות, וזה שאמר במשל כמו שאצק מים על צמא, על ובעבור אדמה צמאה למטר, אשר ימצא בה צמחים הצמאים לשתות מים, ועל ידי זה נוזלים על יבשה יזלו המים על כל מקום יבשה, גם על אדמה הבלתי צמאה למטר, ובלתי מוכנת וצריכה לשפע ההוא. כן אצק רוחי על זרעך, (הזרע הם הבנים הגדולים והצאצאים הם הילדים הקטנים) כן בשפע האלהית שאשפיע עליך מהנבואה ורוח קדשי, אצק אותה על זרעך הגדולים המוכנים לנבואה, ועל ידי זה תרד ברכתי גם על צאצאיך הקטנים, שמרוב שפע האלהית שירד על הגדולים ברוח ה' יתברכו גם הקטנים, (ורצה לומר בזכות גדולי הדור אשר יאציל ה' מרוחו עליהם יתברכו כלל עם הגולה).

[מד, ד]
וצמחו בבין חציר -
החציר יש לומר שני חסרונות:
א) שמתיבש מהרה לפני כל עשב
ב) שגדל במקום יבש שאין בו מים,

וערבים על יבלי מים -
יש לומר שני מעלות:
א) שהם חזקים ומוצקים,
ב) שגדלים על מים, אומר הגם שיצמחו בבין היינו במקום הנמצא בין חציר, שסביבותם תגדל חציר, מכל מקום יהיו הם דומים ביניהם כערבים על יבלי מים שיש לומר שני מעלות נגד המקום של החציר והחציר עצמו.

(והנמשל ע"י שיצוק ה' מים על צמא ורוחו על זרעם, הגם שיצמחו בארץ עכו"ם שהם עצמם דומים כחציר יבש, ומצד מקומם לא למטר השמים ושפע האלהית ישתו מים, יהיו הם דומים ביניהם כערבים חזקים ונטועים על יבלי מים שהוא משל השפע הרוחנית והקדושה).

[מד, ה]
זה -
השפע האלהית והכרת ה' תתרבה כ"כ עד שירבו המדרגות בהכרת ה', עד כי ימצא,
א) מי שיאמר לה' אני, עכו"ם שיכירו את ה' והגם שלא יקבלו תורתו יאמרו שהם לה' לא לאל נכר.
ב) ימצא מי שיקרא בשם יעקב, שהוא המון העם מזרע יעקב שישמרו יחוסם לנצור דת אבותיהם, וגם ימצאו מי שיכתב ידו לה' הם צדיקים ההולכים לפני ה' תמיד עד שיכתוב ידו לה', כמו שנותן על עצמו שטר שעבוד להקדיש מעשה ידיו לעושיהם שלא לעשות בידו שום דבר חול רק מה שהוא לה' ולשמירת מצותיו, והאיש הזה בשם ישראל יכונה, כי הוא יהיה הנהגתו למעלה מן הטבע, רצה לומר בעת שיכתוב ידו לה' אז יקרא לו ה' בשם חדש ויכנהו בשם ישראל, לאות על שהוא שורר על הטבע בהיותו עבד ה'.

[מד, ו]
כה אמר ה' אני ראשון -
(הנביא מתוכח עתה נגד שני מיני כתות שהיו בזמנו בין העמים:
הכת האחת שנתנו דופי באלהות, ועמם יתוכח עד פסוק ט',
והכת הב' שהכחישו ההשגחה ועבדו אלילים, ועמם יתוכח מן פסוק ט' והלאה).

מדבר תחלה נגד הכת שנתנו דופי באלהות, והוא שאמרו שאינו קדמון ושאינו אחד כמבואר למעלה (מ"ג יו"ד י"א) ועל זה אמר: נגד האומרים שאינו קדמון אני ראשון ואני אחרון, ונגד האומרים שאינו אחד אומר: ומבלעדי אין אלהים.

[מד, ז]
ומי כמוני יקרא -
משיב לנגד הפוקרים האלה, אחר שלדעתכם נמצא עוד אלוה כמוני, כי להמכחישים קדמותו נמצא אל כמוהו קודם לו, ולהמכחישים אחדותו נמצא כמוהו עמו בזמן אחד, אומר מי אשר כמוני יקרא, מי שיקרא ויאמר שהוא אל כמוני, אומר אני לו ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם, רצה לומר כי מציאות האל ואחדותו מבורר במופת על שני פנים:
א) מן מציאות העולם (ומופת זה בנוי ע"ז הדרך, אם דבר אחד נמצא, בהכרח יש דבר אחד מחויב המציאות (כי אם לא כן ילכו הסבות ומסובבים לבלתי תכלית וזה א"א), ואחר שהעולם המוחש, או לכל הפחות אנכי בעצמי נמצא בפועל, בהכרח נמצא דבר שהוא מחויב המציאות, המחויב המציאות הזה א"א שיהיה אותו הדבר בעצמו שאני רואה (העולם, או אנכי) שהלא העולם וכן אנכי מציאותם אפשרי, ובהכרח המחויב המציאות נבדל מכל אשר השגתי, הנמצא אשר מציאותו מחויב, והוא שבלתי אפשר לחשוב כלל שיהיה מציאותו אפשרי, הוא העצם השלם בתכלית השלמות, ומוכרח שימצא בו כל התנאים האלה שיהיה אחד קדמון ודומיהם).

המופת השני נלקח מן מציאות הטבע בכללה, (והוא אחר שאנו רואים כל הטבע מסודרת לתכליתים מוגבלים, מבואר שנמצא מסדר חכם אשר המציא וסדר אותה, אחר שכל חלקי הטבע נערכים באופן זה אשר יתחברו כולם להשלים זה את זה, כאשר יתחברו איברי החי להשלים ולהעמיד את כלל הגויה, בהכרח כי הנמצא הזה אשר ערך הערך הזה הוא אחד, הנמצא אשר בלתי אפשר לחשוב מציאות העולם בלעדו הוא מחויב המציאות, ומחויב המציאות הוא השלם בתכלית השלמות בהכרח, ואחר שא"א לחשוב מציאות העולם בכלל בלעדי ה' הוא המחויב המציאות והשלם בהכרח, ובהכרח הוא קדמון יחיד ודומי'). על פי זה אמר: מי אשר כמוני יקרא ויאמר שהוא אל כמוני, אשאלנו.
א) ויגידה לי משומי עם עולם, יגיד לי המופת המבורר מן שומי עם עולם שהוא מן מציאות העולם והעם אשר בו, שזה מוכרח במופת שלא נמצא אל זולתי, כמו שהתבאר במופת הא'.

ב) ויערכה לי משומי עם עולם, שישיב על הערך הנראה משומי עם עולם שנראה איך העוה"ז נערך קצתו אל קצתו וכו', מקושר בקשר אמיץ וערך מסודר כאיברי הגויה להעמדת הגויה הכוללת.

ועתה מביא מופת שלישי המבואר מן הזמן שבעבר ובהוה ובעתיד המציאות כולו עומד על סדר אחד וערך אחד, מבואר שהוא ראשון ואחרון ואין בלעדו, שאם לא כן ישתנה הסדר הזה בא' מן הזמנים בהכרח, וזה שאמר ואותיות דברים הבאים בהוה, וכן ואשר תבאנה דברים הבאים בעתיד הם, יגידו למו רצה לומר לעם עולם הנזכר, הם יגידו לעם עולם ויבררו, כי אני קדמון ואחד.

[מד, ח]
אל תפחדו -
רצה לומר כי לדעת המכחישים איני יכול לשדד הטבע ולעשות נפלאות, אחר שכחי מוגבל, אבל אתם אל תפחדו, וגם אל תרהו משום רעיון כלל, כי הלא מאז השמעתיך והגדתי, בעת שהשמעתיך את דברי במעמד הר סיני הלא אז הגדתי לכם כי אין אל אחר בלעדי, ואתם בעצמכם עדי על ההשגחה הפרטיית והנפלאות שעשיתי עמכם עד עתה, ומכל זה ידעתם אתם, כי -
א) היש אלוה מבלעדי, הפך דעת המכחישים המשנים שהיו אומרים שיש שני לי.
ב) ואין צור בל ידעתי, הפך מה שאמרו שאיני ראשון ואחרון, והגם שלא נמצא בלעדי עתה, כבר היה או יהיה לפני או אחרי צור אשר לא ידעתי אותו.

[מד, ט]
יצרי -
עתה שב להתוכח עם הכת השני שהיו כופרים בהשגחת ה', ועי"כ היו עובדים כוכבים ועצבים, והנה היה ביניהם שלש כתות:
(הכת הא') שיחסו אלהות להפסל עצמו והיו חושבים שנמצא בו בעצמו צורה נכבדת וכח נשגב, ועליהם אמר יוצרי פסל כלם תהו, היוצרים הם הנופחים בו צורה אלהית לפי דעתם הנה הם הכת הסכלה שבכולם ותהו מעשיהם.

(הכת הב') שהיו חושבים את הפסל כעין טלמסאות להוריד ע"י רוחניות ושפע איזה כוכב מיוחד והיו חושבים שהכוכבים חומדים את הדמות ההוא ומשפיעים עליו, והם לא עבדו הפסל עצמו אך שמהו כאמצעי להשיג ע"י תועלת, ועליהם אמר וחמודיהם בל יועילו, כי הכוכבים אינם חומדים את הדמות וא"כ לא ישיגו את התועלת המדומה אצלם. ועדיהם המה לעומת שאמר ואתם עדי, שישראל הם עדים על גבורת ה' והשגחתו, יאמר כי כן גם עובדי העצבים המה עדים על אליליהם שבל יראו להשגיח על עובדיהם ואף גם בל ידעו גם הם בעצמם אין להם שום ידיעה, למען יבשו עדיהם שהם עובדיהם.

[מד, י]
מי יצר -
מוסב על למען יבשו, כי מי יעשה סכלות כזאת ליצור אל לעצמו אחרי שרואה שהוא בלתי מועיל, רצה לומר כי עושה דבר מגונה ראוי שיהיה התועלת רב עד שישא את הכלימה שישיג בעבור מעשהו, בעבור התועלת שישיג ממנו, אבל מי יעשה שטות כזה לעשות דבר מגונה כמוהו לנסך פסל לעצמו ומבלי תועלת, (וכפל מי יצר אל ופסל נסך נגד שתי הכתות:
נגד הכת שאמר עליהם: יוצרי פסל כולם תהו, שחושבים שהפסל עצמו יש בו אלהות, אומר מי יצר אל.
ונגד הכת שאמר עליהם: וחמודיהם בל יועילו, שחשבו את הדמות כצינור להגרת השפע על ידו קראו פסל ודמות מקביל אל הכוכב).

[מד, יא]
הן -
עתה ידבר על הכת הג' שנמצא ביניהם, שהיו אומרים שבאמת הפסל עצמו אינו כלום, רק שכונת הפועל את הדמות, שעושהו בשעה ידועה ויכוין ויעשה בעת עשייתו כונות ומעשים ידועים ואח"כ יתחברו אצלו חבורת אנשים ויגבילו על ידו מעשיהם וכונתם לכח מיוחד מן הצורות העליונות וכוכביהם ויזכרו ויפחדו אז מן הכחות העליונות האלה, זה יפעול בעליונים שיריקו עליהם ברכה, לא מצד הפסל רק מצד כונת האנשים, כמו שנמצא גם בקדושה שהפועל בכונה ימשיך קדושה על פועלו, לעומת זה אמר, מה יועילו לכם המעשים האלה, הן כל חבריו יבשו ההתחברות אצלו להגביל כונתם אל העליונים לא יועיל, וגם וחרשים שפעלו אותו איך יוכלו לפעול בפעולתם לעורר ע"י כחות עליונים הלא המה מאדם ומה יפעלו פעולות אדם ומחשבותיו בכוכבי מעל, והראיה כי אם יתקבצו כלם בין החרשים בין החברים אליו, ויעמדו לעומת הפסל, אז יפחדו יבשו יחד, רצה לומר שהגם שיכונו את עצמם לפחוד שיפחדו אז לעומת הפסל, מהכוכבים, מכל מקום יבושו ג"כ, כי יראו שהבל מעשיהם.

[מד, יב]
חרש ברזל -
(שווי כל דבר וערכו יתעלה לפי החומר והצורה והפועל והתכלית והאמצעיים שהובילו אל התכלית, ותחלה באר שפסל הבל מצד צורתו, כמו שכתוב: בל יראו ובל ידעו שהוא העדר הצורה השכליית והמרגשת, אח"כ באר שהוא הבל מצד תכליתו כמו שכתוב: מי יצר אל לבלתי הועיל, אח"כ באר שהוא הבל מצד פועלו כמו שכתוב: וחרשים המה מאדם.

עתה מתחיל להלעיג על הפסל מצד חומרו, שבל תאמר שיש איזה מעלה אל הפסל מצד החומר שנעשה ממנו, שהוא יקר ונכבד מחומר האדם.
חרש ברזל - יש שהיו עושים הפסל מברזל בעבור שהוא קיים ומתמיד, ויש היו עושים אותו מעץ, כי העץ נעלה מן הברזל מצד צורתו שיש לומר נפש הצומחת. מתחיל לדבר תחלה על פסל הברזל איך תחשבו שיש בו ממש, הלא חרש ברזל מעצד שאם היה בו אלהות הלא תנאי האלהי שיברא הוא את אחרים, לא שאחרים יפעלו בו, והלא ראשית הויית הפסל יפעול המעצד המחתך הברזל ממחצבו.

ואם תאמר שהאלהות לא תתחיל בו עד אשר שנחתך והוקצב במעצד והופרש לפסל, ותחלה היה חול, הלא ופעל בפחם הלא גם אח"כ יתיכנו ע"י האש, ואיך ישלוט בו האש להתיכו.

ואם תאמר שלא תתחיל בו האלהות עד אחר שניתך וקבל צורתו, הלא אח"כ במקבות יצרהו, יעשה בו נקבים הרבה ע"י מקבות לצייר צורתו וליפותו, ואל תאמר שכל זה נדמה לנו אך למראה עינים ובאמת הפסל עושה את עצמו, והכח האלהות שבו הוא החותך במקבות ונופח באש פחם, לזה אמר הלא ויפעלהו בזרוע כחו הלא האומן ירגיש כי בכחו יפעול בו ושאינו עושה ע"א.

ואם תאמר כי הכח הזה בעצמו שיש לו להאומן לפעול הוא מקבלו מן הפסל, שהוא נותן בו כח לפעול עד שהאומן מתפעל לא פועל, לזה אמר: הלא גם רעב ואין כח, הלא רואה כי כחו טבעי, וצריך ללחם ומים לחזקו.

[מד, יג]
חרש עצים -
גם החרש עצים תחלה נטה קו לשער כמה יחתוך מן הסדן לצורך הפסל, ויתארהו סביבו בשרד וצבע לבל יפחית מן השיעור הצריך הרי גם הוא אין נחתך מעצמו, ואם תאמר שאינו קונה הכח האלהית עד שנחתך מן הסדן והוא בפני עצמו, הלא גם אח"כ יעשהו במקצעות, ואם תאמר שאינו קונה הכח הזה עד שקבל צורתו ונעשה פסל, הלא גם אח"כ במחוגה יתארהו להשוותו וליפותו, ועוד הלא יעשהו כתבנית איש שבין פסל הברזל ובין של העץ איך יהיה אלהי אחר שיעשהו כתבנית יש ונמצא (כי איש כולל כל יש ונמצא וזה ההבדל בינו ובין אדם) ואם יהיה אלהי איך יקבל תבנית איזה נמצא מן הנמצאות, הלא האלהי אין לו גוף ותבנית, ויותר מזה אם יחשוב שהפסל מעולה מן האדם איך יעשהו כתפארת אדם, כאילו בזה יתפאר במה שיש לו תבנית אדם, רק שמשונה מן האדם במה שהוא מיוחד לשבת בית במה שאינו יכול לצאת החוצה כמו האדם, כי רגליהם לא ימישון, וכי זאת יתן לו המעלה.

[מד, יד]
לכרת לו -
אחר שההביל את האליל מצד שאינו עושה את עצמם והאומן וכלי האומנות פועלים בו, מוסיף לאמר בל תתעקש להשיב שבהעצים עצמם שמהם נעשה האליל יש בהם רוחניות וקדושה, עד שא"צ כלל לאיכות עשייתו כי קדוש הוא מעצמו מתחלתו, על זה אמר הלא הוא הולך לכרת לו ארזים יהיה מה שיהיה ואין ארז מיוחד לעשיית הפסל רק כל ארז שיזדמן, ואיך תאמר שהיה קדושה בהעץ עצמו, ובל תאמר שכלל מן הארז כולו יש בו קדושה, הלא ויקח גם תרזה ואלון ויאמץ אותו גם בעצי יער לחזקו בעצים פחותים בחשיבות, ולא זאת לבד כי גם נטע ארן שנוטע יער גדול של ארזים, וגדולו אינו נעשה למעלה מדרך הטבע, רק וגשם יגדל אותו בדרך הטבע.

[מד, טו]
והיה -
והלא מן הארז שגדל ביער הזה לא נעשה בו שום קדושה, כי יהיה לאדם לבער ויותר מזה כי גם יהנה האדם ממנו הנאת הגוף בעת התבערה שיקח ויחם מהם, ועוד הנאה יותר קרובה מזאת, כי אף יסיק אותו בתנור ואפה לחם על גחליו, ואף יפעל אל וישתחו ואיך יהיה בו ענין קדושה ואלהות, (וכפל דבריו נגד שתי הכתות שהזכיר למעלה נגד הכת שחושבים שהפסל הוא עצמו אלהי, אמר: אף יפעל אל וישתחו, ונגד החושבים שהוא רק מקביל אל הצורה הרוחניות אומר עשהו פסל וסגד למו, ועיין באור המלות).

[מד, טז]
חציו -
מוסיף לאמר שלא לבד שהיער בכללו נעשה לבער, כי גם מן העץ שהקצה לעשות ממנו פסל, הנה חציו שרף במו אש מכבר ועל חציו השני בשר יאכל עתה, (רצה לומר שאינו קונה קדושה לא לפני עשייתו ולא לאחר עשייתו) וגם לא תבא מארה באכילתו שלא ישבע ממנו, כי יצלה צלי וגם ישבע, וגם אל תטעה שהבשר נצלה בנס לא ע"י העץ שהעץ אינו נשרף כלל, כי הלא אף יחם וירגיש חום, ולא תאמר שזה ג"כ רק דמיון מתעה שנדמה לו כך, כי הלא יאמר האח חמותי ראיתי אור ששתי הסגולות שיש להאש ההארה והחום ירגיש אותם בחוש, עד שיאמר האח חמותי וישמח על החום ואת האור יראה בעיניו ממש לא בדמיון.

[מד, יז]
ושאריתו -
ואיך מן העץ הזה יעשה שאריתו לאל.

לאל עשה לפסלו -
כפל דבריו נגד שתי הכתות הנזכרות:
הא' שחושבים אותו לאלהות,
והב' שחושבים אותו רק לממשיך שפע מן הכתות העליונות,
וזה שאמר או לאל עשה לאלהות או לפסלו להקביל על ידו צורת הכוכב, ומבאר:
או יסגד לו אם עשהו רק לפסלו,
או וישתחו אם עשהו לאל ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה, ועיין באור המלות.

[מד, יח]
לא ידעו -
אומר הנה מה שלא ידעו ולא יבינו להרגיש הבל אמונתם אין זה פלא,
כי לא ידעו - יען שטח מראות עיניהם,
ולא יבינו - יען שטח מהשכיל לבתם.
(רצה לומר הידיעה תהיה מצד הבחינה והנסיון, ולא יוכל לבחון מי שהוא עור וחסרו לו החושים להכיר המוחשים. וההבנה תהיה ע"י מופתי השכל והעיון והם טח מהשכיל לבותם, ואיך יבינו, אם חסרים להם כחות השכל והתבונה), וא"כ אין פלא מה שלא ידעו ולא יבינו. אבל זה פלא מדוע.

[מד, יט]
לא ישיב אל לבו -
דבר פשוט כזה הלא להכיר דבר זה לא צריך לא דעת ולא תבונה, (רצה לומר דעת ע"י הבחינה ונסיון, ולא תבונה ע"י מופתי השכל) כי אם רק ישיב אל לבו יאמר, הלא חציו שרפתי במו אש, ואף אפיתי (כנ"ל פסוק ט"ו ט"ז) ואיך יתרו לתועבה אעשה. (וכפל דבריו אם עשהו לאלהות איך יתרו לתועבה אעשה?! ואם עשהו לסגוד ע"י לכחות הרוחניים איך לבול עץ אסגוד, הלא הוא עץ הבלה ונפסד ואיך יעשה רושם בין כוכבי שמים הקיימים)?!

[מד, כ]
רעה אפר -
ואמר הנה הרועה את האפר, רצה לומר מי שאינו יודע כלל כי האדם יש בו נפש אלהית גבוה ונעלה מאד, עד שלא יצויר כלל שהאדם ישתחוה אל הדומם והצומח, כי הוא נעלה מהם ע"י כח נפשו, כי הוא אינו יודע את הנפש כלל, רק הוא רועה אפר, מנהיג את האפר והגוף, (כמו רעה אמונה, רועה רוח), עליו אין תימה כלל כי לב הותל הטהו לבו המהתל ומצחק עליו הטהו מני דרך עד שיחשוב את עצמם גרוע מן פסל עץ ואבן, להכנע לפניו, ולא יציל את נפשו שיזכור איך אעשה כזאת נגד נפשי שהיא אלהית שכליית, ואיך אכניעה לפני דומם וצומח, או שיאמר עכ"פ הלא שקר בימיני, הלא השקר הוא גלוי וברור כאילו הוא חקוק על ימיני, כי השקר גלוי וברור. כי אחר שהוא רועה אפר ואינו יודע מנפשו כלל, הוא באמת גרוע מן הפסל ואין עליו תימה כלל, אבל -

[מד, כא]
זכר אלה יעקב -
אבל אתה יעקב הלא אתה ידעת מעלת האדם מצד צורתו, וביחוד אתה ישראל, שנפשך גבוה מאד אף ממלאכי השרת כמו שמורה ע"ז שם ישראל כי ישר אל מלאך ויוכל, וכל שכן מהעכו"ם כי עבדי אתה לא עבד אלהי נכר, וחוץ מזה שאתה עבדי מצד עבודתך אותי, הנה יצרתיך עבד לי, כי נוצרת ע"ז מצד התולדה ע"י שנתתי לך נפש עליונה אלהית, הנה אתה ישראל לא תנשני, אתה צריך ליזהר בל תשכח אותי ולעבוד אלהי נכר.

[מד, כב]
מחיתי -
ואעפ"י שעונותיכם מבדילים עתה ביניכם לבין אלהיכם, ולא אוכל להשכין שכינתי בתוככם, עד שהם דומים עב וכענן המאפילים בפני קרני השמש, כן יסוככו ביני וביניכם, מכל מקום אמחה את הפשעים כאשר ימחה העב והענן ע"י הרוח המפזר אותם כן אמחה את פשעיך הגדולים שדומים כעב. ואת חטאתיך השוגגים שדומים כענן שאינו מאפיל כמו העב, רק בתנאי אם תשוב אלי בתשובה, כי אז גאלתיך, אז אם תשוב הנה כבר גאלתיך, כי הגאולה מוכנת ועקר הדבר תלוי בתשובה, ואז בעת הגאולה לא יעבדו עוד לכוכבים ומזלות, כי אז -

[מד, כג]
רנו שמים -
השמים ירונו לה' יען כי יתראה לכל כי עשה ה' שה' עשה את השמים ומנהיג את המערכת, וגם בל יתעו אז כתועים האומרים עזב ה' את הארץ ביד ממשלת הכוכבים, כי גם יריעו תחתיות ארץ כי גם שם יתראה כבוד ה' והשגחתו, ולא שישגיח בארץ רק השגחה כללית, כי גם הרים יפצחו רנה ואף היער וכל עץ אשר בו כי תתפשט ההשגחה על כל פרטי אישי הבריאה אף על הצומח.

ובמה יכירו השגחתו?
כי גאל ה' את יעקב, ובישראל שהם הצדיקים עוד יתפאר ע"י שיעשה להם נסים גדולים ואותות ומופתים לתפארת.

[מד, כד]
כה אמר ה' -
מתחיל ענין חדש מדבר מתחלה מן גאולת בבל ויסובב דבריו מגאולה זו על הגאולה העתידה. גאלך בעתיד, ויצרך מבטן בעבר, אנכי ה' עשה כל, לא כאומרים שהעולם נברא ממנו בהכרח כצל מהשמש, וכמושכל מהמשכיל, כמו שהיה דעת אריסטו, ולא כהאומרים שהעולם בראו ה' ע"י חומר קדום, על זה אמר: אנכי ה' עושה, כי הפועל בהכרח לא יקרא בשם עושה כפ"ש הפילוסוף, ואנכי ה' עושה כל, הכל גם חומר העולם בראתי יש מאין.

נטה שמים לבדי -
לא כהאומרים שנשתלשלה הבריאה מאתו ע"י עילות ועלולים, כי אני נוטה שמים לבדי בלי מסייע. רקע הארץ מאתי רצה לומר ולא כהאומרים שהנהגת הארץ נמסרה בידי הטבע או מערכת השמים, כי הלוא רקיעת הארץ על המים, הלא זה בא בהכרח מאתי, כי הוא כנגד הטבע הנטוע ביסוד המים שיקיף את יסוד העפר מכל סביביו, ולא שיהיה תחתיו.

[מד, כה]
מפר -
רצה לומר ואחר שאני בראתי ומשגיח על העליונים והתחתונים בהנהגה בחיריית כפי רצוני הפשוט, א"כ אני הוא המפר אותות בדים ומזלות, שהגם שימצא אות במהלך המזלות שלא תבנה ירושלים אפיר אותות השמים, גם קסמים יהולל, הקוסמים שמשיגים ע"י חכמת הקסם מה יהיה בעתיד ידמו כהוללים ומשוגעים כי לא יהיה כמו שקסמו. גם משיב חכמים אחור החכמים הם חכמי הטבע, אותם ישיב אחור ודעתם יסכל, ורצה לומר כי חכמי הטבע ישיגו מה שעתיד להיות על פי חקי הטבע, והם ילכו בבחינתם לפנים, והוא שילכו תמיד לחקור מן הסבה אל המסובב, כשראו הסבה ישפטו בדעתם שהמסובב מוכרח לבא, אם יש אש מוכרח שיבא עשן, אם יש נשיאים יבא הגשם, אמנם לפעמים יטעו ולא יהיה הדבר ולא יבא כמו ששפטו, אז ילכו לאחור, והוא שישובו אחור מן המסובב אל הסבה, למשל למה לא היה גשם ע"י הנשיאים? מפני שהיה רוח. אולם לא יצליחו בחקירתם, רק כשיהיה המנהג עפ"י הטבע, אבל אחר שאני אשדד חקי הטבע ואפיר אותם, אז החכמים ששפטו תחלה מן הסבה אל המסובב, וראו שלא בא הדבר כמו שהיה מוכרח לבא עפ"י חקי הטבע, ישובו אחור לבקש הסבה הטבעיית אשר גרמה זאת, ואז יראו כי ה' סכל דעתם, כי יראו שאין לדבר הזה סבה טבעיית כלל, רק אצבע אלהים הוא.

[מד, כו]
מקים -
רצה לומר מה שישתנה בין הוראת הכוכבים, בין הוראת הקוסמים, בין הוראת הטבעיים, שכולם יהיו מורים שבבל תהיה מוצלחת וירושלים מושפלת, ואני אהפך הדבר, זה יהיה מפני כי אני המקים דבר עבדו, ורצה לומר כי הנס יהיה מפני שני פנים:
א) ע"י גזרת הצדיקים או תפלתם, כמו שכתוב אליהו: חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, רצה לומר איני אומר זה בנבואה רק בגזרה, אני דובר וגוזר וכן יקום. ועל זה אמר מקים דבר עבדו שהוא הצדיק העובד אותו.

ב) לקיים הנבואה, אם יבקש הנביא אות ומופת למען ישיג התכלית הנרצה אצלו שיאמינו בנבואתו, ועל זה אמר: ועצת מלאכיו ישלים, מה שמלאכיו ושלוחיו יעצו דרך עצה להשיג התכלית הנרצה, ומצד שני אלה, שהוא תפלת הצדיקים והגדת הנביאים יעשה הנס הזה, והוא, האמר לירושלם תושב וגם שאר ערי יהודה תבנינה גם חרבותיה של ירושלים שהוא המקדש והעזרות אקומם אני בעצמי ובכבודי.

[מד, כז]
האמר -
וגם לבבל הגם שהיא מצולה ועמוקה והמים מתאספים שם בדרך הטבע אומר לה חרבי שלא יהיה בה מים, וגם נהרותיה אוביש, הגם שבדרך הטבע א"א שייבשו במדינה הזאת העומדת במצולה (והנמשל הגם שעפ"י הטבע בבל מצלחת ובצורה מכל מקום יהפכנה ה', וזה יהיה ע"י כורש, שכבש את בבל, ונתן לישראל רשות לבנות ירושלים).

[מד, כח]
האמר -
כי הנס יהיה בשני פנים:
א) שידוד חקי הטבע.
ב) שידוד חקי הבחירה והחפשיית, שיהפך ה' לב שרים שיעשו רצונו ונס זה קשה יותר, (הגם שאצל בני אדם לא יוחשב זה לנס כ"כ, כי הבחירה חפשיית יותר מחקי הטבע) ובזה הוסיף שבזה יגדל הנס הזה בכלל, שיכריח בחירת כורש אל רצונו.

האמר לכורש רעי -
אני אומר לכורש את רעי ורעיוני אגלה לו את אשר במחשבתי והוא כל חפצי יעשה, ומה יהיה החפץ הזה כי הוא יאמר לירושלם תבנה והיכל תוסד.
(ותפס בהיכל תוסד, כי הבנין כולו יחס אל ה' עצמו, כמו שכתוב (כ"ז) וחרבותיה אקומם).