[נ, א]
כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה -
המגרש את אשתו מביתו, יהיה או מפני שמאס בה, או מפני שמרדה כנגדו, ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לצפות שישוב אליה עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו, מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיביה לביתו, ע"ז שואל אמכם אשר שלחתיה איזה ספר כריתות שלה, הלא שלחתיה בלא ספר כריתות וזה אות כי לא שלחתיה מפני שמאסתי בה רק מפני שמרדה נגדי ולא נפסק הקשר בינינו.

או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו -
המוכר את בניו, יהיה או מפני שמאס באשתו ועי"כ מאס גם בבניו ובזה אין תקוה, או מפני שהוצרך למעות לשלם נושיו, ובזה ג"כ אין תקוה כי מאין יפדה אותם אחר שאין לו דמי פדיונם, ואחר שברר ה' כי לא שלח את אם הבנים מפני שמאס בה, לא נשאר לומר רק שמכר את בניה לשלם נושיו, לכן אמר מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, למי התחייבתי ממון?!

הן בעונותיכם נמכרתם -
ההבדל בין עון ופשע,
שהעון - הוא מצד השכל שמסיתו לכפור במצות ה',
והפושע - הוא מורד בה' ופורק עולו ואינו מנצח בטענות כפיריות ומינות.
המעוה הוא בעל מום בגופו ששכלו נפגע בו ואינו מבין בין טוב לרע, והפושע שכלו שלם ויודע מה טוב ומה רע רק מורד באלהיו, והנה הבן שחטא נגד אביו ע"י מרד אין לו תקוה, אבל אם חטא מצד שהוא משוגע, אביו מרחם עליו ולוקח לו רופא לרפאותו, ועל זה אמר הן בעונותיכם נמכרתם לא מצד המרד, רק ששכליכם נטרף ויש לכם תקוה כי ארפא סכלותיכם, אבל בחטא האשה נגד בעלה יהיה בהפך אם הוא מצד השגעון הוא מום בגופה ואין לה תקנה, ואם הוא מצד המרד יש לומר תקנה אם תשוב ממרדה, ועל זה אומר ובפשעיכם שלחה אמכם. כי אם הייתם נמכרים בפשעיכם ושלוח אמכם היה בעונותיכם לא היה תקוה, (והנרצה בזה, כי מצאנו שמעריך יחוס ה' עם עמו כיחוס אב לבנים, ומצאנו שמעריך אותם כיחוס איש ואשתו. יחוס האב על הבן הוא מצד התולדה וכן יהיה יחוס ה' בדרך זה מצד התולדה מצד שהנפש חלק אלוה ממעל, ויחוס האיש אל האשה הוא מצד קשר בחיריי שנעשה ביניהם, וכן ייחוס ה' לישראל בדרך זה נעשה על ידי קבלת התורה שקבלו מצותיו כמו שכתוב וארשתיך לי בצדק ובמשפט. יחוסו אלינו כאב לבנים הוא עם כל אחד ואחד מצד תולדותו ומחצב נפשו.
ויחוסו כאיש לאשתו נתהוה עם כלל האומה שנתן לה תורתו, ואומר כי יחוסו אלינו כאיש לאשתו מהחיוב שנתחייב לנו ע"י יחוס זה מכסות ומזון וכדומה נפסק ע"י הפשעים, ומצד זה יש תקנה עדיין, כי אחר שיחוס זה נתהוה ע"י קבלת התורה כ"ז שמאמינים עדיין בשרשי הדת, הגם שמרדו נגדו יש תקנה אם ישובו ממרדם, לא כן אם היה נפסק ע"י עונות שהיו כופרים בתורה בכללה. וגם אומר שיחוסו השני כאב לבנים נפסק ע"י עונות וטעות השכל, ובזה בהכרח ירחם האב על בנו להאיר עיניו ולהשיבו אל האמת, ויש תקנה).

[נ, ב]
מדוע -
וא"כ מדוע באתי ואין איש, אחר שלא מאסתי באמכם, ואתם חנם נמכרתם ובקל אשיב אתכם אלי, היה ראוי שתיכף שבאתי אליכם תרוצו אחרי לבקש פני ומדוע אין איש, ולא זאת לבד כי גם קראתי אתכם והתחלתי לפייס אתכם ומכל מקום ואין עונה.

הקצר קצרה ידי מפדות -
אחר שלא נמכרתם בעבור שהייתי צריך לממון רק חנם נמכרתם הלא אוכל לפדות אתכם ואם תאמרו שהקונים שלכם לא ירצו לקחת ממון בעד פדיוניכם ויעכבו אתכם בחזקה. האם אין בי כח להציל אתכם ביד חזקה, הן בגערתי הלא בגערה לבד אחריב את הים ונהרות אשים כמדבר אשר לא יצוייר בו מים כלל, והדגה שבהם תתקלקל תחלה מחסרון המים ואח"כ תמות בצמא.

[נ, ג]
אלביש -
ומה שיחרב הים ויבש לא יהיה מחמת חום השמש כי זה יהיה בעת שאלביש השמים קדרות כי יתקדרו בעבים ועננים, וגם שק אשים כסותם שיהיו מלאים ערפל וגשם כאילו התכסו בשק.
(והנמשל שיחריב ארצות העכו"ם אשר כים יהמיון ושריהם אשר כנהרות ישאון והדגה שהם העכו"ם יושבי ארצם יכלו, וזה לא יהיה מצד הוראת המערכת והשמים, כי זה יהיה בעת שהשמים מצדם יריקו גשמי ברכה ועבדי ה').

[נ, ד]
ה' אלהים -
חוזר לדבריו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואם תאמרו כי לא שמעתם שיקרא ה' אתכם, הלא ה' נתן לי לשון למודים וצחות הלשון לעורר אתכם לעבודתו, והנה המליץ ללאומים ונביא לגוים צריך שיושלמו לו שלשה תנאים:
א) שיהיה לו לשון מדברת גדולות, עד שיוכל להמליץ נשגבות על כל דבר נשא ונעלה, ועל זה אמר: שנתן לי לשון למודים לדעת לעות ולדבר את דבר יעף דבר, את יעף נשא וגבוה, אוכל לדבר ולהמליץ אותו בקל.

ב) שימצא בו כח זה תמיד לא בעת מבלתי עת, ועל זה אמר: יעיר בבקר בבקר.

ג) שידבר דבריו במראה ולא בחידות, ויוכל לכלכל דבריו לפי שכל השומעים והבנתם, ועל זה אמר יעיר לי אזן לשמע כלמודים ששמעתי הנבואה מפיו כפי כח הלמודים והתלמודים וכפי השגתם.

[נ, ה]
ה' אלהים -
וגם לא תוכל לאמר כי אף שה' נתן לי לשון למודים, אנכי מעלתי בשליחותי ולא קראתי אתכם בדבר ה', כי תיכף שה' אלהים פתח לי אזן בפתח כל שהוא תיכף אנכי לא מריתי והלכתי בשליחותי, ואל תאמרו כי אף שהלכתי מכל מקום עד שבאתי אל העם יראתי לדבר בפניהם ונסוגותי לאחורי, לא כן, כי אחור לא נסוגתי ולא יראתי מפני איש.

[נ, ו]
גוי -
ולא זאת כי גם אם יודע לי שיכו אותי הכנותי גֵוִי אל המכים, ולא זאת לבד, כי החזרתי את פני להם שימרטו את לְחָיַּי (כי על הגיו מכים מלאחריו), ולא זאת לבד, כי גם פני לא הסתרתי מכלמות ורק כי גם בעת ירקו בפני לא הסתרתי פני בידי בל יגיע הרוק בפני כי עמדתי כנגדם בדבר ה'.

[נ, ז]
וה' אלהים -
אומר באמת לפי עזות הדור היה בקל שהיו מכים אותי ומורטים לחיי, כי רק יען שה' אלהים עזר לי רק זאת היתה הסבה שלא נכלמתי, וע"כ אחר שראיתי השגחת ה' עלי בפרטות שלא יגיע לי כלימה מאחרים, שמתי פני כחלמיש וידעתי בעצמי שלא אבוש מפני עצמי ג"כ, כי ראיתי שיש לי עזר מה'.

[נ, ח]
קרוב מצדיקי -
יש הבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא בדברים שיש בהם טענות ומענות, והמשפט הוא בדבר מבואר. מי שיש לו ריב נגד חברו יגשו אל השופט ושפטום, אבל מי שיש לו משפט נגד חברו הולך אליו בעצמו ותובעו את המגיע לו במשפט, על זה אמר: מי שירצה לריב אתי שיש לו טענות ודין ודברים נגדי נלך אל השופט, אבל הלא קרוב מצדיקי ואני אצא צדיק בדיני, ומי בעל משפטי מי שאומר שיש לומר כנגדי משפט מבואר ופסק דין, יגש אלי בעצמו ויתבע תביעתו, אבל ידעתי שזה דבר שאי אפשר שאהיה אני הרשע בדיני, כי -

[נ, ט]
הן ה' יעזר לי מי הוא ירשיעני -
ומי יזכה בוכוח וטענות נגד נבואתי, הן כלם כבגד יבלו בליית הבגד תהיה ע"י רוב התשמיש בו, ושיאכל הבגד מן העש זה יהיה ע"י שאין משתמשין בו, לכן נגד בעל הריב, שיבא נגדו בריב וטענות ומענות, אומר כי יבלה כבגד הנבלה אם מרבים להשתמש בו, כן אם ישתמשו בטענותיהם וראיותיהם וירבו להפך אותם יבלו כבגד, ונגד בעל המשפט שירצה לבא נגדו בדבר מבואר אומר כי לא יוצרך להתוכח נגדו כלל, כי דבריו דברי אלהים חיים, וכשיניח את דברי בעל המשפט ולא יגע בהם יאכל ע"י העש, מפני ששום אדם לא יגע במשפטו הכוזב והבדוי.

[נ, י]
מי בכם -
יען שהדור ההוא לא היו מאמינים בדברי הנביא ובאו כנגדו בטענות ווכוחים, כמו שכתוב מי יריב אתי, מי בעל משפטי, ולא נמצא רק אחד בעיר שהאמין בהחלט לאשר דבר בשם ה', אומר מי הנמצא בכם ירא ה' אשר שמע בקול עבדו, אז הגם שהלך חשכים יבטח בשם ה', אבל אתם קדחי אש, לכו באור אשכם. זה סדר הכתוב.

ובאורו, שמדמה את המאמינים להנביא והפוקרים בדבריו, לשני אנשים שישבו במדבר בליל חשך ואפלה -
האחד בוטח בה' שיצילהו מכל פגע ואינו מדליק נר ובכל זה אף שיושב באופל ישכב לבטח ולא יפחד כי לבו נכון בה'.

והשני שאינו בוטח בה' ירא לשבת בחשך ומדליק אור ונופח באש פחם עד שיכוה וישחרו פניו מן הפחמים, ומכל מקום לא הועיל בזה מאומה כי בכל זה שוכב בעוצב ופחד ומתירא מן הלילה והמדבר.
כן הדבר הזה, מי הנמצא בכם איש אשר הוא ירא ה', ושומע בקול עבדו ומאמין לדברי הנביא, האיש ההוא הגם שלא הדליק אור לחקור אחר דבר הנביא ולבדוק את דבריו לאור האבוקה רק הלך חשכים כסומא הנשען על פקח ואין נוגה לו כי לא חקר על דברי הנביא כלל מכל מקום ירויח בשתים:
א) כי יבטח בשם ה', שעי"כ לבו בוטח בה' ותנוח נפשו בבטחונה.
ב) התכלית בעצמו שעי"כ וישען באלהיו באמת שע"י הבטחון שבוטח ימצא משען בה', וה' המושיע חוסיו יהיה למשען לו, אבל -

[נ, יא]
הן אתם כלכם -
שאתם רוצים להדליק אור לחפש אחר דברי הנביא ואחר שאין לכם שמנים ופתילות טובים להאיר לכן אתם קדחים אש ע"י עצים יבשים וקוצים כסוחים שתפיחו ניצוצות אש בהם ומאזרים ומסבבים את האש בזיקות וניצוצות עד שההפסד שתקבלו מן הניצוצות והזיקות, רב מן התועלת. (רצה לומר שאין לכם מופתים אמתיים לבחון בם דברי הנביא רק מופתים מתעים והקדמות כוזבות אשר דומים כזיקים שאינם מאירים רק משחירים פני המפיח בהם).

לכו באור אשכם -
זה הקטן ובזיקות אשר בערתם, לכו וחקרו והתפלספו בשכליכם הקצר מהשיג אור האמת, אבל בכל זאת מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון, רצה לומר בכל זאת אני נותן לכם הבטחה מידי כי הגם שהדלקתם אור לא תשכבו בטח, כמו האיש ירא ה', רק תשכבו בעוצב, כי תגששו כעור קיר הספקות, ולא תמצאו מרגוע לנפשכם.