[נא, א]
שמעו אלי רדפי צדק -
בהנהגה שבין אדם לאדם.

מבקשי ה' -
בהנהגה שבין אדם למקום.

הביטו -
אומר הגם שאתם מועטין בין בתוך בני עמכם שכולם רשעים, ובין בתוך בני העולם שהמה עכו"ם, מכל מקום אל תיראו כי מאתכם יבנה בית ישראל, כמו שהיה הענין באברהם שהיה ג"כ יחיד בדורו שפרסם האמונה ונרדף מבני דורו והיה לאב המון גוים.

הביטו אל צור חצבתם -
אם נחצב אבן מן הצור הגדול, ורוצים לדעת אם האבן הזה נחצב מן הצור הזה, יבחן בשני בחינות:
א) שידמו את החלק אל הכל, אם מראהו צבעו וקשיו דומה להצור הגדול שנחצב ממנו באיכותו, שיראו אם איכיות האבן הקטנה ממנו דומה אל הגדול.

ב) בכמותו שישובו להניח חלק הנחצב בתוך החלל אשר משם חצבוהו, ואם יראו שהוא שוה ממש אל החלל וממלא אותו נדע שנחצב משם.
על הדמות האיכיות אמר: הביטו אל צור חוצבתם, כי ההדמות הזה יעשו עם כל הצור.
ועל הדמות הכמות אומר הביטו אל מקבת בור נקרתם, כי ההדמות הזה יעשו עם הנקב שנקר שם, ומבאר את כונתו.

נגד צור חוצבתם אומר -

[נא, ב]
הביטו אל אברהם אביכם -
כמו שהוא היה יחיד ועמד נגד תועים רבים כן תהיו אתם.

ונגד מקבת בור נקרתם -
אומר: הביטו אל שרה תחוללכם, כי שרה היתה ראויה להיות עקרה בטבעה וילדה בנים נגד הטבע.
כן אתם הגם שמצד הטבע א"א שתשיבו העכו"ם אל האמונה, יהיה זה כנגד הטבע, כי אחד קראתיו בעוד שקראתיו לפרסם אמונתי היה אחד בעולם מאמין באלהי עולם, גם היה בטבעו להיות אחד אשר לא יתרבה, ומכל מקום ואברכהו וארבהו.
אם בהשיב עמים רבים לאמונת האל, שעל זה אמר ואברכהו.
אם להוליד בנים, שעל זה אמר: וארבהו.

[נא, ג]
כי נחם -
וכן תקוו אתם כי ה' ינחם ציון אשר היא גלמודה יחידה עתה, גם ה' ינחם כל חרבתיה, כל ארץ ישראל שהם חרבות ציון הנלוים לה.

וישם מדברה –
ההבדל בין מדבר ובין ערבה –
שהמדבר - היא ארץ שממה,
והערבה - הם מקומות שגדלים בו קוצים וסנאים ודרדרים,
הערבה היא בתוך המדבר כערך הגנות ומקומות הנטועים בתוך הישוב, כי צמחים כאלה תוציא המדבר על זה אמר: שמדברה ישם כעדן, וערבתה יהפך כגן אשר בעדן.
(והנמשל מקום החרב מבני אדם יתהפך לישוב טוב ומובחר, ומקום המיושב מרשעים עובדי כוכבים יתהפך למושב צדיקים).
ונגד שהיה מדבר שמם ששון ושמחה ימצא בה.
ונגד שהיה ערבה מיושב מעכו"ם ימצא בה תודה וקול זמרה שישבחו את המקום.

[נא, ד]
הקשיבו -
וא"כ אתם עמי הקשיבו אלי ואל תפקרו עוד בדברי הנביא, והנה יקראו בשם עם מצד ההנהגה, ובשם לאום מצד הדת.
אומר: האזינו לאומי אלי כי תורה מאתי תצא, האזינו לתורתי כי מאתי תצא תורה לכל העולם.
והקשיבו עמי אלי, רצה לומר אל הנימוס וההנהגה שמסרתי בין אדם לחברו, כי משפטי לאור עמים ארגיע, כי אני אניח משפט והנהגה ונימוס שלאורו ילכו עמים רבים.

[נא, ה]
קרוב צדקי -
עד עתה שהיו רואים שלות הרשעים ויסורי הצדיקים היו מתרעמים נגד הנהגת ה', מדוע אינו משלם שכר ועונש, אבל קרוב הזמן שיתגלה צדקי בזה, בעת יצא ישעי וזרעי עמים ישפטו עת יצא מכח אל הפועל ויתגלה ישעי לצדיקים וזרעי אשר ישפטו את הרשעים.

אלי איים יקוו -
יש הבדל בין תקוה ותוחלת,
שהתקוה - תהיה גם בבלתי הבטחה ובבלתי זמן מוגבל,
אבל המיחל ממתין על זמן ודבר מוגבל הובטח אליו או שיודע שיבא,
אומר אלי יקוו איים בדרך תקוה לא בדרך יחול כי לא הבטחתי להם להושיע אותם, אבל אל זרועי וגבורתי בעונש הרשעים ייחלון, כי ע"ז הגבלתי זמן והבטחתי ע"י הנביאים כי יבא יום ה' הגדול והנורא ואל תתיאשו מן התקוה והתוחלת הזה ע"י שיעברו ויסופו דורות רבות ולא יראו בישועה, כי -

[נא, ו]
שאו לשמים עיניכם -
גם לו יצוייר שיבא עת אשר תשאו עיניכם לשמים ותביטו אל הארץ מתחת ותראו כי בפעם אחד התמוטטו עמודי תבל כולו, עד שהשמים נמלחו כעשן והארץ תבלה כבגד עם יושביה אשר ג"כ ימותו בהכרח, גם עת תראו זאת, גם אז אל תאמרו כי אבדה תקוה ונכזבה תוחלת. כי גם לו יצוייר שהשמים והארץ ישובו אל רחם התהו, בכל זאת ישועתי לעולם תהיה, יען כי צדקתי לא תחת שהצדקה שלי שבה אני מביא את הישועה מצד הצדקה והחסד לא תחת ותפחד מן הכליון הגדול הזה, כי הצדקה לא תביט על מעשה הנפעלים מקבלי הצדקה וזכותם, כי היא תושיע בחסד חנם, וא"כ גם הישועה המסובבת מאתם לעולם תהיה, ולכן -

[נא, ז]
שמעו אלי -
אתם יודעי צדק, במעשים שבין אדם לחברו, עם תורתי בלבם באמונות ודעות וחיוב העבודה נגד המקום, אל תיראו חרפת אנוש, מה שאנוש הקטן יחרף אתכם על תקותכם והיחול שלכם.

ויש הבדל בין חרפה וגידוף,
כי הגידוף פורט תמיד מה שמגדף דבר שיש בו קדושה,
והמאמרים מגבילים:
אתם יודעי צדק בדברים שבין אדם לחברו אל תיראו חרפת אנוש שמחרף הנהגתכם במדות ובצדק.
ואתם אם תורתי בלבם - מגדפתם אל תחתו שמגדפים את תורתכם הקדושה.

[נא, ח]
כי -
המחרף אתכם יהיה דומה כבגד אשר יאכלם עש,
והמגדף תורתכם יהיה דומה כצמר יאכלם סס, שמכלהו בטרם שהגיע להיות בגד וממססו לגמרו, כן תוקדם ענשו ויהיה גדול ביתר שאת, אבל צדקתי תתקיים לעולם וישועתי תבא באחד מן הדורות ותתקיים לדור דורים.

[נא, ט]
עורי עורי -
מספר ווכוח שבין ישראל להשם, שישראל טוענים אל השם על שמאחר ישועתם והלא בימי קדם עשה עמהם נסים ונפלאות הגם שלא היו ראוים להם, ומדוע לא יעשה כן עתה.
והשם משיב להם ומברר שהם משונים מדורות הקודמים, ולכן לא זכו לישועה.
ישראל אומרים, את זרוע ה', (הוא הכח הפועל נפלאות בלא עזר התחתונים ובלא זכות, כי זה ההבדל בין זרוע ה' ובין יד ה').
עורי נא גם עתה, והגם שאין אנו זכאים עתה, עורי כימי קדם בעת יצ"מ שאז ג"כ פעלת בלא זכות, עורי כמו בדורות עולמים, עת היו ישראל בא"י הלא את היא המחצבת רהב, את מצרים. מחוללת תנין, זה פרעה, הלא את היא אשר עשית זאת, הלא את בעצמך, כי אנו לא היה לנו זכות ע"ז.

[נא, י]
הלוא את היא המחרבת ים -
גם קריעת ים סוף להציל את ישראל, לא היה ע"י צדקתם רק את עשית זאת בחסד, בכח הזרוע לבד, השמה מעמקי ים, בארתי בפירוש התורה כי נס קריעת ים סוף היה כפול.
א) יבשת המים, שעל זה אמר המחרבת ים.
ב) מה שהושם הים העמוק דרך ישרה לעבור גאולים, שעל זה אמר השמה מעמקי ים דרך.

[נא, יא]
ופדויי ה' ישובון -
רצה לומר הגם שאין אנו זכאים לזה, הגם שלא תהיה פדייתנו על ידי מעשינו, ישובו פדויי ה' בחסדו, ובאו ציון (בארתי למעלה ל"ה י').

[נא, יב]
אנכי -
משיב להם ה', אתם אומרים עורי זרוע ה', כאילו אני נשתניתי ממה שהייתי בימי קדם, לא כן, כי אנכי אנכי הוא, אני הוא מי שהייתי, אני לא נשתניתי אנכי אנכי הוא מנחמכם גם עתה כמו מקדם, רק את נשתנית ממה שהיית, לך אני אומר מי את? כי איני מכירך כלל, אינך עוד העם אשר היית בימי קדם, העם אשר פדיתים ממצרים, כי הם לא פחדו מזרוע בשר רק בטחו בישועתי, ואת ותיראי מאנוש ימות, כי -

[נא, יג]
ותשכח ה' עשך -
כי אם לא היית שוכח את ה' איך יראת מאנוש ימות הלא עושך הוא נוטה שמים ויסד ארץ ובידו להושיע, ולא זאת לבד, כי פחדת בתמידות מפני חמת המציק כאשר כונן להשחית, כי החמה הוא הכעס הנסתר בלב ולא יצא עוד מכח אל הפועל, (כי התגלות הכעס נקרא אף, קצף, עברה, ודומ') ורצה לומר מפני חמת המציק שהיא חמתו שלא גלה אותה עדיין כלל, כבר פחדת ממנה כאשר וכאילו כנן להשחית כאילו כבר גמר ההשחתה, שהגם שהמציק לא התחיל להרע לך כלל היה בעיניך כאילו השחית אותך כבר עד לכלה, והלא היה לך לחשוב ואיה חמת המציק, הלא חמתו זאת נסתרת בלבו, עדן רחוק הדבר שיוציאנה אל הפועל, ומדוע פחדת? כי גם לו יצוייר אשר -

[נא, יד]
מהר צעה להפתח -
שימהר להפתח החמה העצורה וסוערה בבטנו טרם ימות האויב לשחת או טרם יחסר לחמו, כי על הרוב תקדים לו המיתה או העוני טרם יוציא חמתו אל הפועל, אבל גם אם ימהר לפתוח החמה מבטנו טרם ימות או יעני, מכל מקום למה פחדת, הלא -

[נא, טו]
ואנכי ה' אלהיך -
אשר הוא רגע ומניח סערת הים גם בעת אשר יהמו גליו, ואם סערת הים ורגשותיו אקים לדממה, איך לא אשבית שאון אנוש רמה וקצפו.

[נא, טז]
ואשם -
והלא אנכי שמתי דבר הבטחתי בפיך, מה שהבטחתי להושיעך, ועד שתבא הישועה בהכרח בצל ידי כסיתיך בל תכלה למען אקים דברי אשר הבטחתי, ומבאר מה הם הדברים ששמתי בפיך. הוא לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון, רצה לומר שגם אם יצוייר שיהיה דבר זה שהיא גאולת ציון קשה כבריאת שמים וארץ, שמתי דברי בפיך, כי גם זאת אעשה לנטוע שמים חדשים וארץ חדשה ולאמר לציון עמי אתה, והמליצה שא"א שחקות שמים וארץ ודרכי הטבע יעכבו בידי מעשות זאת, כי אז אבטל חקותיהם, ואיסד שמים חדשים, בלבד שאמלא דברי אשר שמתי בפיך לאמר לציון עמי אתה, ולכן אני אומר לך -

[נא, יז]
התעוררי התעוררי -
אתה, תחת שאמרת לי: עורי עורי לבשי עז זרוע ה'.
אני אומר: התעוררי קומי ירושלם, כי בך הדבר תלוי.

אשר שתית -
רצה לומר כי ישראל שתו שני כוסות:
א) כוס החמה - שקצף ה' עליהם ועזבם והסתיר פניו מהם.
ב) כוס התרעלה - שהוא העונש והיסורין שגזר עליהם ע"י שהיה עליהם בחמה.
והנה את כוס החמה לא שתו את כולו, כי לא העיר ה' כל חמתו ולא עזבם לגמרי כי השגיח עליהם מן החלונות, אבל את כוס התרעלה שהוא העונש שנגזר עליהם שתו את כולו, וזה שאמר: אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו, כי כוס זה שתו מיד ה' בעצמו, אבל לא שתו אותו כולו, אבל הכוס השני, את קבעת כוס התרעלה שתית, שתית הכוס כולו וגם השמרים הנקבעים בתחתיות הכלי, וגם מצית אותו עד קצהו.

[נא, יח]
אין מנהל לה -
בציור הזה שמדמה אותה כשכורה משני הכוסות ששתתה, כוס החמה והתרעלה, תפס משל השכור הנופל בשכרותו שהדרך הוא שבנו הגדול מחזיקו שלא יפול, ובנו הקטן מנהלו לביתו, והיא בשכרותה אין לה מנהל שינהלה לביתה מכל בנים ילדה שהם בניה הקטנים, ואין מחזיק בידה להקימה מנפילתה מכל בנים גדלה שהם הבנים הגדולים. וזה בא יען כי -

[נא, יט]
שתים הנה קראתיך -
המקרים אשר השיגוך היו כפולים, עד שלא נשאר מי שינוד לך, כי תחלה באו עליך השד והשבר בעת שבא עליך השודד מבחוץ לשדוד ממונך, בא עליך ג"כ השבר פנימה, עד שהיה הצרה מבית ומחוץ, ואח"כ בא עליך הרעב והחרב, שאלה שניהם ג"כ באים מבית ומחוץ, כמו שכתוב (ירמיה י"ד) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה חללי רעב, עד שאין לו מקום לא בבית ולא בשדה, וא"כ במי אנחמך?!
כי למי קרה שבר גדול כזה, ועל ידי השבר הגדול הזה -

[נא, כ]
בניך עלפו -
שתחת שבניך הגדולים והקטנים יקימו אותך מן השכרות וינהלו אותך, הם עצמם שתו שני הכוסות האלה עצמם ששתית ונשתכרו כמוך, עד שעלפו ושכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, שהגם ששכבו בחוץ נדמו כתוא השוכב במכמר ורשת, כן לא יכלו לזוז ממקומם.

וממה נשתכרו?
אומר כי הם מלאים חמת ה' שהוא כוס החמה, וגם גערת אלהיך שהוא כוס התרעלה והעונש, משני כוסות האלה נשתכרו גם הם.

[נא, כא]
לכן -
אחר שאין מושיעך מבניך, שמעי נא זאת עניה (על ידי כוס החמה) ושכרת מצרות ולא מיין רק על ידי כוס התרעלה, רצה לומר שנשתכרת מעוני וצרות.

[נא, כב]
כה אמר אדניך ה' -
ומצד זה יושיע לך, ואלהיך יריב עמו שמצד זה ישלם גמול למוגיך.
(מצד שהוא אדוניך ה' אומר לך כי) הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה, רצה לומר הכוס הפורענות שאמר למעלה את קובעת כוס התרעלה שתית מצית, שאת הכוס הזה שתתה כולו עם שמריו, ולא נשאר תוך הכוס מאומה, רק שאת עודך מחזקת בידך את הכוס הריקן שהוא הכלי המחזיק העונש, שהוא הגלות, כי העונש שבתוך הכלי שהם היסורים כבר קבלת עד קצהו אקח את הכלי הזה הריקנית מידך, כי תצא מן הגולה. וגם אל תירא מן הכוס השני שהוא כוס החמה שהוא לא התרוקן עדיין, ועוד נמצא המשקה המרה בתוכו, כי את חמתי לא כליתי בך, ופן אתן לך לשתות יתר הכוס, כי אני מבטיחך כי את קבעת כוס החמה הקובעת שנשאר בתחתית הכוס לא תוסיפי לשתותה עוד.

ומי ישתה הקובעת הזה הנשאר בכוס?

[נא, כג]
ושמתיה ביד מוגיך -
הם העכו"ם אשר הוגו וצערו ומגגו אותך (וזה מגביל נגד ואלהיך יריב עמו), ובמה תזכה שאקח קובעת של כוס החמה מידך ואתנהו אל ידם. אומר כי זה יען אשר הם אמרו לנפשך שחי ונעברה ותשימי כארץ גוך כי העכו"ם בארץ הודו רצו לתת לישראל חיריות בגופם בתנאי שישעבדו את נפשם ונשמתם לעכו"ם, וזה שאמר שהם אמרו לנפשך ונשמתך שחי ונעבורה עליך, אבל את בחרת יותר בעינוי הגוף מן עינוי הנפש, ותשימי כארץ גוך ששמת את גוך דומה כארץ שיעבור עליו כל הרוצה לעבור, ולא לבד במקום שאין אנשים עוברים שמה, כי גם שמת אותו כחוץ והיא רחבה שאחורי הבתים שהוא מוכן לעברים שיעברו שמה אנשים תמיד, כן שמת גוך מרמס לכל העוברים.