[נה, א]
הוי כל צמא -
הנביאים ידמו את התורה והמצות ללחם ומזון, כי הם מזון הנפש כמו שהלחם והמים הם מזון הגויה, (כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. כמו חלב ודשן תשבע נפשי). וכמו שבמזון הגוף ימצאו דברים שא"א שיחיה האדם רגע בלעדם כמו המים והוא נמצא בזול ובחנם, וכן דברי מאכל כמו הלחם ואותו קונים בכסף, כן בדעות ומעשים ימצאו דברים שא"א שתחיה הנפש חיות נפשי בלעדם, כמו האמונה במציאות ה' בהשגחה ומעשים שמחייב גם הדת הנימוסי כרציחה גניבה ודומיהם, שדומים למים, וכן דברים הדומים ללחם כמו לימוד התורה ומצותיה ומצות התמידיות, כתפלה, שבת, ודומיהם. וכמו שבחיי הגוף נמצאו דברים שאפשר שיחיה בלעדם ולא נבראו רק לעידון ותענוג, כן במזון הנפש נמצאו דברים שהם לעידון הנפש, כמו ידיעות המושכלות ולידע כל דבר על אמתתו בעיון, ומצות שהם למדות חסידות, והם דומים ליין וחלב שהם רק לתענוג, והנה הנביא חוזר עתה לדבריו שקרא בקאפיטל נו"ן, מדוע באתי ואין איש, ה' אלהים נתן לי לשון למודים, מי בכם ירא ה', שנבא לעומת בני דורו שלא רצו להאמין בדברי הנביא והיו מתוכחים כנגדו, והאמינו בשוא נתעה בדברי נביאי השקר אשר נבאו להם בעד אגורת כסף, ואחר שספר היעודים שהובטחו לו מן השם שב לדבריו לאמר א"כ כל צמא לכו למים, ללמוד דברים שהנפש צריכה אליהם כמים, וגם מי שאין לו כסף, ומוסיף לאמר כי גם (אשר אין לו כסף) לכו שברו ואכולו כי גם דברים הדומים ללחם תמצאו בלא כסף. וגם יין וחלב שהם רק לעונג ועידון תמצאו בלא כסף ובלא שום מחיר, אבל -

[נה, ב]
למה תשקלו כסף -
לנביאי השקר והם נותנים לכם בעדו דבר שאינו לחם לנפש, ויותר מזה כי אתם תתנו להם גם כל יגיעכם, והם נותנים לכם בעבורו דבר שאינו לשבעה, רצה לומר לא לבד שאינו לחם, כי גם שאינו ראוי לשביעה ואכילה כלל, (כי נביאי השקר מכרו נבואתם והבליהם בכסף מלא, לא כן נביא ה' שלמד והורה בחנם).

שמעו שמוע אלי -
עתה באר דבריו מה שאמר הוי כל צמא לכו למים, שהוא שתשמעו אלי, ובזה ואכלו (מאכל) טוב הראוי לשביעה (וזה נגד הלחם) וגם תתענג בדשן נפשכם (זה נגד יין וחלב).

[נד, ג]
הטו אזנכם -
לשמוע דברי ואח"כ שמעו והבינו וקבלו דברי ובזה תחי נפשכם העטופה ברעב ובצמא לשמוע דברי אלהים חיים, ואכרתה כי אנכי יש לומר להגיד לכם נבואות מן הכריתות ברית שיכרות ה' עמכם לעולם לשמור לכם חסדי דוד הנאמנים, כמו שכתוב: חסדי ה' עולם אשירה וכו', עד עולם אכין זרעך וכו'.

[נה, ד]
הן עד לאומים -
את דוד שהוא זרעו היוצא מחלציו שעמו כרתי את הברית שהוא המשיח הזמנתיו -
א) שיהיה עד ומתרה אל לאומים להתרות בם שישובו אל האמונה האמתיית.
ב) שיהיה נגיד ומצוה לאומים בדברים שבין עם לעם.

[נה, ה]
הן -
נגד עד לאומים נתתיו
אומר: הן גוי לא תדע תקרא אל האמונה,

נגד נגיד ומצוה לאומים,
אומר וגוי לא ידעוך אליך ירוצו לסור אל משמעתך,

והדלתות מקבילות:
הן גוי לא תדע - תקרא למען ה' אלהיך אל אמונת ה',
וגוי לא ידעוך אליך ירוצו - למען קדוש ישראל ותקפם כי הוא פארך,
עד שכולם יסורו למשמעתך מעצמם.

[נה, ו]
דרשו -
רצה לומר אבל הישועה בכללה תלויה בתשובה ומע"ט ולכן דרשו ה', דרשו, תחלה יש לך לזהר שלא תעזוב את ה' לצאת מביתך כלל, והוא שלא תחטא כלל. דרשו את ה', בקשו פניו תמיד כ"ז שהוא נמצא אצליכם, אולם גם אם חטאתם עד שיצא מאתכם ע"י חטאתיכם, תשתדלו לקראו שישוב אליכם בעוד היותו קרוב, כמי שאוהבו יצא מאתו בחרי אף שקוראו שישוב אליו תיכף ואינו ממתין עד שיתרחק האוהב, כן אם חטאת שוב תיכף בתשובה ולא תמתין עד יום מחר. אולם גם אם חטאת, וגם אם הרבית לפשוע עד שנתרחק ה' ממך מרחק רב, מכל מקום -

[נה, ז]
יעזב רשע דרכו -
כי גם הרשע שהרשיע הרבה יש לומר תקנה ע"י שיעזוב דרכו, ולא לבד הרשע שהוא חטא מצד התאוה, כי גם האיש און שזה מורה מי שחטא מצד המינות והכפירה יש לומר ג"כ תקנה ע"י שיעזוב מחשבותיו הכוזבות ויתחיל להאמין בה', וישב אל ה', רצה לומר כי יש מי ששב אל ה' מצד שמכיר שהוא ה' בורא העולם וזה השב מאהבה ועל זה אמר: וישוב אל ה' וירחמהו. ויש מי ששב רק מצד יראת עצמו שירא שלא יענישהו, שזה נקרא ששב אל אלהינו המשגיח עלינו בפרטות לגמול ולענוש העובדים והממרים, וזה מדרגה קטנה מאד, מכל מקום גם תשובה זו תועיל כי ירבה לסלוח, וגם להשבים מפני היראה יסלח עונם.

[מה, ח]
כי לא מחשבותי -
בא להשיב להם לעומת שני טענות שהיו טוענים על אפשרות התשובה:
האחד היו אומרים שהוא דבר בלתי אפשר בחק ה' אחר שה' בלתי משתנה, ואיך נאמר כי ישתנה על החוטא מכעס לרצון, מלא רצון לרצון, ע"י שהחוטא שב מחטאו.
טענה ב' טענו שאיך יתקן את אשר עוות ע"י מה שמתחרט, ומי שקלקל עבודת המלך היתקן את העבודה אשר קלקל במה שמתחרט עתה.
נגד הראשון משיב להם: לא מחשבותי מחשבותיכם, כי אצלי לא יחויב עי"ז שום שינוי כלל, ואין לכם השגה במהות מחשבותי כלל.

ועל השני משיב: ולא דרכיכם דרכי, כי לפי דרכי שסללתי במצות שנתתי אל האדם יוכל לתקן עותתו ע"י חרטה לבד כמו שיבאר, (והנה בתחלה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ובשניה אמר בהפך ולא דרכיכם דרכי, כי הטענה הראשונה הניחו מצד עיונם על מחשבות ה', וגזרו בעיונם שנמנע שישתנה מלא רוצה לרוצה, וא"כ המופת שהביאו היא ממחשבת ה', משיב להם, אתם א"א שתשיגו מאומה ממהות מחשבותי, כמו שא"א שתשיגו מהות עצמותי, ועל זה אמר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם, מחשבותיכם שאתם מעיינים עלי אינם מחשבותי האמתיית כלל כי אותם לא ידעתם. אבל הטענה השניה הניחו מצד עיונם על דרכי בני אדם, שבני אדם לאדם לא יסלחו לאשר השחיתו להם ע"י שיתחרט המשחית, והם ממשילים דרך ה' לדרך האדם מזה הצד, וא"כ עיקר המופת הוא דרכיכם! משיב אני ולא דרכיכם דרכי, דרכי אינם דרכיכם, רק גבהו מהם הרחק רב):

[נה, ט]
כי גבהו -
כבר פי' בעקרים שרצה לומר שלא תאמר שההבדל בין מחשבותי ומחשבותיכם הוא רק הבדל בפחות ויתר, רק כי אין ביניהם ערך ויחוס כלל, כי כמו שאין לאמר שהשמים גבוהים מן הארץ, אחר שהשמים גבוהים, והארץ אינה גבוהה כלל, ולא יצטרפו ביחוס אחד כלל, כמו שלא יהיה יחוס הערך בין המציאות וההעדר, כן באופן זה גבהו דרכי מדרכיכם, שדרכי גבוהים בתכלית המעלה, אבל דרכיכם אינם גבוהים כלל.

[נה, י]
כי כאשר -
מברר דבריו במשל אחד בו ישיב על שני הטענות הנזכרים, בשיאמר:
א) התורה והמצוות שנתן ה' אל האדם לעבדה ולשמרה, לא נתנה לו בעבור שה' ישיג תועלת או הפסד מן השומר מצוה או החוטא בה, כי ה' לא חסר דבר ואין לו צורך אל דבר ישלים אותו זולתו, אבל התורה והמצוה נתנו רק לתועלת האדם להשלים את עצמו על ידם, ועת חטא ועבר על המצוה, לא לה' חטא, לא לו השחית, רק לעצמו, ולכן עת ישוב מרוע דרכו ישיבהו ה' בתשובה, וזה התשובה על הטענה שאמר עליה ולא דרכיכם דרכי, כי דרכיכם משונים מצד זה, שהעבד או הפועל יעבוד לתועלת אדוניו, ועת השחית מעשהו וקלקל עבודתו, קלקל מלאכת אדוניו, ולכן לא תועיל לו החרטה. לא כן דרכי, שאני איני מקבל תועלת והפסד מעשיכם.

ב) השפע האלהית יורדת תמיד בלי הפסק האל יתן אך טוב וחסד, והכל תלוי בהכנת המקבל שמי שלא הכין את עצמם לקבל הטובה, דומה כמי שלא זרע שדהו שלא יועיל לו המטר, ובזה א"ל שהשם נשתנה מלא רוצה לרוצה, רק שהמקבל נשתנה מלא מוכן למוכן, וזה נגד מה שאמר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ונשא ע"ז משל מן הגשם במשל הזה נראה במחזה שתי התשובות הנז'. אומר כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. הגשם יורד בקיץ והשלג בחורף, שניהם אך יורדים מן השמים לארץ, אבל ושמה לא ישוב, ולא יביא מן הארץ אל השמים מאומה כי הוא רק לצורך הארץ לבד, כי אם הרוה את הארץ והולידה זה מוסב על השלג שפעולתו לרוות את הארץ ולהולידה שתהיה מוכנת להוליד.
והצמיחה מוסב על הגשם שמצמיח מוצא דשא. וכן פעולת השלג הוא כי נתן זרע לזרע והגשם יתן לחם לאוכל אבל שמה לא ישוב ולא יביא בידו לחזרה מאומה, כן שפע ה' יורדת רק למטה, אבל הוא אינו מקבל תועלת מן מעשה התחתונים כנזכר בהקדמה א'.
זאת שנית ראינו כי הגם שהגשם והשלג יורדים תמיד בלי השתנות, מכל מקום יהיה שינוי למטה, כי מי שלא זרע לא יועיל לו המטר, ומי שאינו רוצה לאכול ולא יקצור וידוש לא ימצא לחם, שעל זה אמר ונתן זרע רק לזרע, ולחם רק לאכל, למכין את עצמם לכך, והבלתי מוכן לא יקבל השפע של השלג והמטר הגם שלא נעשה שינוי בהגשם עצמו רק בהמקבל, כן בכל שפע האלהיית יורידה בשוה בלא שום שינוי והשינוי תהיה מצד חסרון הכנת המקבל.

[נה, יא]
כן יהיה דברי אשר יצא מפי -
רצה לומר כי יש הבדל בין השולח שליח ומצוהו שיעשה בעבורו דבר לצרכו, ובין אם משלחהו ומצוהו לעשות דבר לצורך מי שנשתלח אליו, כי אם מצוהו שיעשה לו דבר לצרכו, למשל ששולח מאה זהובים אל האומן שיעשה לו כלי, אז אם יעשה חפץ המשלח והוא שיעשה לו הכלי, לא ישוב השליח ריקם כי יביא בידו הכלי שבקש, אבל אם לא ימלא חפצו ולא יעשה הכלי ישוב ריקם. אבל אם מצוהו לעשות דבר לצורך מי שנשתלח אליו, למשל ששולח מאה זהובים מנחת שי לבנו אם יתחכם בחכמת הרפואה, אז אם מלא חפצו והוא שבנו למד חכמת הרפואה ישוב השליח ריקם כי אין מאומה בידו, אבל אם לא מלא חפצו כי בנו לא למד חכמה, ומוליך המאה זהובים אל האב בחזרה, אז לא שב השליח ריקם, כי המאה זהובים בידו, וזה שאמר: כן יהיה דברי אשר יצא מפי שהוא הטוב והשפע שאצוה על יצורי, לא ישוב אלי ריקם רק בעת אשר אם עשה אשר חפצתי, שאז ישוב ריקם ולא יביא מאומה בידו, כי אני איני מקבל דבר, אבל אם לא עשה חפצי, והוא שהמקבל לא הכין את עצמם לקבל הטוב ע"י אז לא ישוב ריקם, כי אז תשוב הטוב ההוא בחזרה, וזה שאמר כי זה רק אם הצליח אשר שלחתיו, אם הצליח מי ששלחתיו אליו, והוכן אל השפע ההוא כנזכר.

[נה, יב]
כי בשמחה תצאו -
עתה מסיים את דבריו, שאמר: הן גוי לא תדע תקרא, ורק בתנאי אם תשובו בתשובה כמו שכתוב: דרשו ה' בהמצאו, כי אז תראו איך בעת תכינו עצמיכם אל גשמי נדבות היורדים מלמעלה תצמחו ותעשו פרי, אז יציץ ופרח ישראל, כי אז בשמחה תצאו לא כיציאת גלות בבל שהיה בבכי תחת מדי ופרס, ובשלום תובלון בדרך, לא כמו חזירתם מגלות בבל שכתבו עליהם שטנה, כי אז כל ילדי הטבע ישלימו עמכם שההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, ההרים יהיו המרננים, ועצי השדה ימחאו כף לעומת הנוגנים האלה, משל על רוב השמחה, ואז תראו כי לא יעכב העון הקודם, אשר נדמיתם על ידו כמי שלא זרע ועלה שדהו קמשונים כנ"ל, כי אחר שתחרשו ותזרעו ותכינו עצמכם לעומת הגשם והשלג היורד מן השמים, אז -

[נה, יג]
תחת הנעצוץ יעלה ברוש -
והנמשל תחת הרע תקבלו טוב, והיה לה' לשם שיתגלה שמו על ידכם, ולא לפי שעה רק לאות עולם לא יכרת.