[נז, א]
הצדיק אבד -
הם אומרים נסבאה שכר נשתה יין, כי מה יהיה קיצנו הלא צדיק אבד ואין שם על לב, כי מקרה אחד לצדיק ולרשע, וגם אנשי חסד גומלי חסד נאספו ומתו באין מבין מדוע מתו והם היו צדיקים, אבל לית דין ולית דיין (הצדיק הוא במצות שבין אדם למקום, עליו אין משימים לב כלל, ואנשי חסד לחבריהם, על מיתתם ישימו לב, עליהם יספדו ויתאבלו וישימו לב מדוע מתו, אבל אין מבין מדוע מתו כי מקרה אחד לכל ומותר האדם אין).

כי מפני הרעה נאסף הצדיק -
הם אומרים שהצדיק נאסף מפני הרעה שהיה לו בחייו, שישב בצום ותענית והיה חסר כל ולכן נאסף קודם זמנו.

[נז, ב]
יבוא -
השם משיב להם הצדיק אבד כדי שיבא שלום שם בעולם השלום, ואנשי חסד נאספו כדי שינוחו שם בעולם המנוחה הם לא נאבדו, כי כ"א מהם הולך נכוחו נוכח המקום המיועד לתשלום גמולו, אבל -

[נז, ג]
ואתם קרבו הנה -
למשפט בני עננה, כי היו נואפים ומזנים לעבודת האלילים, כמו שכתב המורה, שכן היה כל עניני ע"ז לזנות ולנאף, הבנים שנולדו מן הניאוף הלז היו מיחסים אותו לאליל פלוני וכוכב פלוני, והיו מעוננים עת לדתם שנולד במזל פלוני, תחת משטר כוכב ידוע, ע"ז קראם בני עוננה מצד העת שיצאו לאויר העולם, וזרע מנאף מצד עת שנזרעו בבטן אמם, שהאב מנאף ותזנה האם.

[נז, ד]
על מי תתענגו -
נגד בני עוננה, אומר על מי תבטחו כי תתענגו לאמר אקחה יין נסבאה שכר, וכי על העינון והניחוש שנחשתם שנולדתם במזל מוצלחת תבטחו?!
על מי תרחיבו פה נגד זרע מנאף אומר איך תרחיבו פה ללוצץ לאמר: אכול ושתה כי מחר נמות ועוד תאריכו לשון להאריך הדבור ולכפלו, והלא היה לכם להתבושש מפגם מולדתכם, כי אתם ילדי פשע מצד האם שזנתה, וזרע שקר מצד האב שנאף.

[נז, ה]
הנחמים -
מבאר מה שאמר ילדי פשע, היו מתחממים להוליד בנים מאלים האלילים העומדים תחת עץ רענן, שהיו אומרים שהאלילים שתחת העצים באו עליהם ומהם הולידו, כי היו אומרים שהאלילים חושקים את בנות האדם, ויבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם.

שחטי -
רצה לומר האלים השחטים את הילדים בנחלים, כי אחר זה היו אומרים שהאלים צוו להם לשחוט את הילדים שהולידו מהם תחת סעיפי הסלעים לקרבן, כי בזה יתקדשו הילדים ויעלו על במתי עב, כידוע בעבודת הצאבה מקורות ימי קדם והבליהם. ובזה נדמה כאילו האלים שוחטים את הילדים, כי היו שוחטים אותם בפקודתם לפי הבליהם.

[נז, ו]
בחלקי -
עת יחלוק הנחל חלקך, רצה לומר עת תתן חלקך אל הנחל, שהוא שתתן לו הילדים שילדת כי תשחטם שם בנחל, הם הם גורלך תחשוב באולתך שעי"כ עלו האלים בגורלך, שע"י שתשחט הילדים בנחל יכרתו לך האלים ברית, וגם להם שפכת נסך גם להילדים ששחטת שפכת נסך, כי האמינו שהילדים שנשחטו להאליל נתקדשו ועלו אל ממלכת האלים, ונסכו להם אח"כ נסכים. ואיך אנחם על מעשים מתועבים כאלה?!

[נז, ז]
על הר -
שהיו מאמינים שיש בני אלים שוכנים בנחל, ויש השוכנים על הרים הגבוהים, ולכן עלית גם על הר גבוה ונשא לזנות גם שם לאלילים.

[נז, ח]
ואחר -
מדמה אותה במשל האשה הזונה שיוצאת בלילה ממשכב בעלה אל הזונים העומדים אחורי הגדר, שתניח זכרונה שהם הלבונה והבשמים שעל צוארה אחרי הדלת והמזוזה כדי שלא ירגיש בה בעלה.

כי מאתי גלית ותעלי -
כי גלית משכבי שהיית שוכבת אצלי ותעלי על ראש ההר אל הזונים.

הרחבת משכבך -
מדמיה לזונה שמשכבה רחב, רק יען שאינה יכולה לקחת את הזונים לשם כי בעלה עמה במטה. לכן תצא מן המשכב הרחב לשכב עם הנואפים במשכב קצר שהכינו הם אצל הגדר, וזה שאמר הנה הרחבת משכבך אבל יען ותכרת לך מהם המשכב תכרת ותבדיל אותך מן הזונים, לכן אהבת משכבם של הזונים, אשר היא יד חזית, יד ואצל החזית והגדר.
(והנמשל שתחת שבעודך עובד האל היה לך כל טוב ושפע רב, עזבת מקור חיים יחצוב לך בארת נשברים).

[נז, ט]
ותשרי -
מספר איך הלכה מדחי אל דחי, שאחר שיצאת ממשכב בעלה החלה להיות קדשה ומזומנת לזנות, עד שחשבת מחשבות איך לזנות עם המלך, וקשטת עצמך לתכלית זה בשמן המור, כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור, ואחר ההכנה הזאת ותשלחי ציריך להמליץ בעדך ולהלל אותך בית פרעה, עד שהשפלת עצמך עד שאול כי אח"כ היית מופקרת לכל, החלות לזנות עם הגדולים ולא עלה בידך ולכן היית קדשה לכל עובר ושב.
(וזה נמשל איך זנו מאחרי אלהיהם וכרתו ברית עם מלכי אשור ומצרים, ואח"כ הושפלו גם לפני מלכים קטנים).

[נז, י]
ברב דרכך -
הגם שיגעת ברב דרכך שהלכת לחפש את הזונים ולא מצאת חפצך, מכל מקום לא אמרת נואש ולא נתיאשת, כי חית ידך מצאת בעוד שמצאת והרגשת כי ידך חי, על כן לא חלית לא היית חולה בעיני עצמך הגם שרגליך וגופך כבר היו עיף כ"ז שעוד יד אחד היה חי בקרבך לא שקטת ממעשיך הרעים.
(הנמשל, הגם שעי"כ נהרסה ארצם וגלו ונתפזרו ועברו עליהם כמה רעות כל זמן שעוד היו מקצתם עדיין על אדמתם לא הרגישו במכאוב הגויה הכללית שהיא כלל המדינה ולא עזבו מלדרוש עזרת נכר ולעבוד את אלהיהם).

[נז, יא]
ואת מי דאגת -
אומר אליה כאל אשה זונה פרוצה שלטת, שאינה יראה עוד מבעלה כלל, ממי דאגת או ממי תיראי (הדאגה הוא שדואג פן יאבד את אהבת אוהבו והיראה מפני העונש). ומבאר נגד את מי דאגת, את אין לך לדאג פן ע"י נאופיך לא אהיה עוד אישך ואתן לך ספר כריתות. כי הלא תכזבי, הלא את בעצמך תכזבי לאמר שאיני בעלך כלל, ואותי לא זכרת עוד. וגם עת תזכרני בפיך לא שמת על לבך.

ונגד ותיראי
אומר: את מי תיראי, הלא אין לך לירא מפני העונש.

כי אני מחשה ולא מעתה כי אני מחשה מעולם ואיני מעניש אותך וכן לא תיראי מפני יראת הרוממות כיראת בעל על האשה כי אותי לא תיראי, רצה לומר אתה עושה הכל בלא דאגה ובלא יראה מפני, ואינך מתחרטת על מעשיך בשום פעם.

[נז, יב]
אני אגיד -
רצה לומר למה תדאג ואיך תירא מפני הלא אני מגיד לך צדקתך מלמדך לעשות דברים שתצדק בהם, ואת מעשיך הטובים. ומכל מקום ולא יועילוך כי את חפצה בהפקר לא בצדקת המעשים, אבל דע כי הגם שאינך יראה מפני, אבל -

[נז, יג]
בזעקך -
עת תזעק שיצילך קבוציך, עת תבא עליך צרה ותזעק אל הקיבוצים האלה מן הזונים עמך שיצילו אותך אז תראה כי כולם ישא רוח ורק החוסה בי ינחל ארץ.

[נז, יד]
ואמר -
מתחיל ענין חדש שאחר שדבר (נ"ה ו') על התשובה והפסיק באמצע הענין (מן נ"ו ט' עד הנה) מספור רוע הדור ורוע המנהיגים, שב לאמר כי ה' יסולל דרך לקבל החוטאים האלה בתשובה. סלו, במקום שאין דרך סולו דרך חדש, ובמקום שיש דרך רק שאח"כ נתקלקל פנו דרך, ובמקום שהדרך עוד מתוקן רק שנמצאו עליו אבני מכשול הרימו מכשול מדרך עמי, (רצה לומר אותם שלא ידעו דרך ה' כלל למדו אותם, ואף אותם שידעו ושכחו, ואף אותם שלא שכחו רק שיצרם היה להם למכשול).

[נז, טו]
כי כה אמר רם ונשא -
הגם שמרום וקדוש אשכון מכל מקום אשכון את דכא ושפל רוח, שהוא הבעל תשובה, רצה לומר כי על התשובה ואפשריותה עוררו שלשה טענות:
א) מצד שה' רם ונשא, כי יאמר הלא יעורך החטא לפי ערך מי שחטאו כנגדו, ואחר שה' רם ונשא לבלתי תכלית יחויב שיהיה עונש הממרה נגדו ג"כ לבלתי תכלית ואין יכופר עונו בתשובה?!

ב) טענו מצד שהוא שכן עד בלתי משתנה בשום שינוי, ואיך ישתנה ע"י תשובת החוטא מלא רוצה לרוצה?!

ג) טענו מצד שקדוש שמו שאחר שהוא קדוש איך יתרצה למי שטמא את עצמם ויצא מקדושתו, במה יתקן את אשר עוות?!

משיב להם- כי הגם שמרום וקדוש אשכן, מכל מקום אשכן את דכא ושפל רוח.
מרום - נגד רם ונשא,
וקדוש - נגד קדוש שמו,
ואשכון - נגד שוכן עד,
רצה לומר כי אלה שלשה הטענות לא לבד שלא יחייבו שלא אקבל את הדכא השב לפני, כי בהפך שלשה הטענות עצמם יחייבו שאקבל בתשובה.

כי הטענה מצד שהוא רם ונשא היא תחייב שיקבל ה' את השב המתחרט, כי בערך גדולתו שהוא רם ונשא אין נקי לפניו, וגם שמים לא זכו בעיניו, ואם עונות ישמר יה מי יעמוד, הלא בערך גדולתו אין נמצא שיצא ידי חובתו, ובהכרח יקבל בתשובה.

ומצד הטענה הב' שהוא בלתי משתנה ושהוא קדוש, זה עצמו יחייב כי לא מחשבותי מחשבותיכם כמו שבאר זה למעלה (קאפיטול נ"ה) וא"כ אלה הטענות נותנים ומחייבים את התשובה, ואת דכא ושפל רוח, רצה לומר כי השב יהיה משני סבות, או ע"י יסורים שהביא ה' עליו, וזה נקרא דכא, או ע"י שרוחו שפלה ונתן אל לבו לשוב מעצמו, וזה נקרא שפל רוח.
נגד שפל רוח - אומר להחיות רוח שפלים,
ונגד דכא - אומר להחיות לב נדכאים, כי הלב הוא הכלי החיצוני הנדכא, והרוח הוא הפנימי המחשביי השפל בעצמו.

[נז, טז]
כי לא -
לפעמים יעניש ה' את האדם ורב עמו, ונגד זה אומר כי לא לעולם אריב ולפעמים אינו מענישו רק קוצף עליו ומסתיר פניו ממנו ושומר חמה נגד זה אמר ולא לנצח אקצוף.

והדלתות מקבילים:
כי לא לעולם אריב - כי רוח מלפני יעטוף לא יוכל להענישו לעולם מצד חסדו עם הגוף כי הרוח החיוני בא מלפניו, ואיך ידכאהו לעולם.
ולא לנצח אקצוף - כי נשמות אני עשיתי,
וגם הקצף הנסתר והסתרת פנים א"א שיהיה לנצח כי לא יכול לעשות זאת מצד חסדו עם הנשמה שהיא חלק אלוה, שאני עשיתי אותה, ואיך אקצוף ואשמור העון לנצח.

[נז, יז]
בעון בצעו קצפתי -
כי הלא מה שקצפתי עליו הוא רק בעון בצעו, ובסור העון ע"י תשובה תסור הקצף.

קצפתי ואכהו הסתר ואקצף –
זה מגביל נגד שני הענינים שהזכיר בפסוק הקודם, שלפעמים קצפתי ואכהו והענשתיו על חטאו, ולפעמים הסתר ואקצף קצפתי עם הסתרת פנים שאיני מענישו רק אסתיר פני ממנו, מכל מקום איך שיהיה הלא לא עשיתי זאת רק בעון בצעו, ובעת וילך שובב בדרך לבו בעת ילך מאתו השובבות וציוריו הרעים אשר נשרשו בדרך לבו, עת יעזוב שובבתו, אז -

[נז, יח]
דרכיו ראיתי -
אני רואה על דרכיו שהוא הולך בהם עתה, וארפאהו ואנחהו, רצה לומר בעת כי קצפתי ואכהו ביסורים אז וארפאהו. ובעת שרק הסתר ואקצוף ע"י הסתרת פנים ולא הכיתיו שא"צ רפואה אז ואנחהו, ולא אסתיר פני ממנו עוד, ואשלם נחומים לעומת הצער שיהיה לו ולאותם שהיו מתאבלים עמו על צרותיו.

[נז, יט]
בורא -
ה' אשר ברא כל המציאות ע"י ניב שפתים, שהוא ברוח פיו, אמר שלום לרחוק ולקרוב, רצה לומר לצדיק ולבעל תשובה, וה' שבסוף הפסוק הוא נושא המאמר, ה' בורא ניב שפתים אמר שלום לרחוק ולקרוב.

ורפאתיו –
מחולי נפשו ומכאובות גופו, אבל -

[נז, כ]
והרשעים -
הבלתי שבים בתשובה הם דומים כים נגרש אשר השקט לא יוכל, כי הרוח הוא מעלה ציורים הרעים אשר השתרשו בנפשם לכל עון ולכל חטאת על לבם, והרוח הזה סוער בקרבם עד שיגרש מימיו רפש וטיט, כי יעכר שכלם ומדותיהם בעכירות התאוות והתכונות הרעות עד שבלתי אפשר שישיגו שלום הנפש, להשקיטה מזעפה, ולכן -

[נז, כא]
אין שלום אמר אלהי לרשעים -
כמו שאין שלום ברוחם כן אין שלום לכל אשר להם.