פסוק א
מוסר מעיר. יהיה סר מהיות עיר
מעי מפלה. ימלא תלים מן מפולת הבתים:

פסוק ב
עזובות. הלא הערים הסמוכות לערוער כבר עזובות המה כי גלו מהם הראובני והגדי
לעדרים. והרי הם נתונות לעדרי צאן והמה רובצים שם ואין מי מחרידם כי שממה המה ואין מי בא שמה:

פסוק ג
ונשבת. וכן יושבת כל ערי מבצר מאפרים וכן יושבת הממלכה מדמשק ולפי שרצין מלך ארם ופקח מלך ישראל התחברו להלחם על ירושלים לכן אמר שהמה שניהם יפלו ביד סנחריב וירושלים תנצל
ושאר ארם. הפליטה הנשארת מארם יהיו ככבוד בני ישראל כי גם כבודם ידל:

פסוק ד
ידל כבוד יעקב. יהיה דל ורש כי יוקח עשרו
ומשמן. שמנונית בשרו יהיה רזה וכחוש ר"ל לא ישאירו בידו מאומה:

פסוק ה
והיה כאסוף קציר. הדבר יהיה דומה כמו הקוצר אשר בידו האחת אוסף שבלי הקמה ובזרועו השנית יקצרם כן האויב יקבצם ויכלם מן העולם
והיה כמלקט. רצה לומר אף הבורחים לא ימלטו מידו כי ילקטם אחד אחד כהמלקט שבלים בעמק רפאים והוא הגיא הסמוך לירושלים כמ"ש ביהושע והמקום היה רזה וכחוש ומעט תבואה צמח שם אחת הנה ואחת הנה ונלקטים אחת אחת:

פסוק ו
ונשאר בו עוללות. זה חזקיהו וסיעתו שהיו תוך ירושלים והמה המעט כעוללות הכרם
כנוקף זית. ככורת זתים מן האילן אשר ישארו שנים או שלשה זתים יחידים בראש הנוף העליון לפי שקשה לכרתם שמה
ארבעה חמשה. וישארו ארבעה או חמשה גרגרים בענפים של אותה הזית שהיתה בעלת פרי ר"ל כמו כן מעט ישארו שלא יכבשם סנחריב:

פסוק ז
ישעה האדם. יפנה האדם אל ה' שעשה אותו ובו יבטח
ועיניו וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
אל המזבחות מעשה ידיו. אל המזבחות הנעשים לעכו"ם שהמה מעשה ידיו
ואשר וגו'. לא יסתכל עוד אל העכו"ם אשר עשו אצבעותיו וגם האשרים והחמנים לא יראה עוד:

פסוק ט
ערי מעוזו. ערי המבצר שהיו לו למעוז וחוזק
כעזובת החורש והאמיר. עזובות תהיינה מיושביהן כמו היער שהוא עזוב מבני אדם וכמו הנוף העליון מן האילן שלרוב גבהה עזובה היא מאנשים כי אין מי עולה שמה
אשר עזבו. חוזר על מלת כעזובת לומר וכעזובה אשר עזבו הכנענים מפני בני ישראל כי רבים מהכנענים עזבו עריהם והלכו להם מפני בני ישראל בעלותם ממצרים
והיתה שממה. ותהיה ארצם שממה מאין יושב:

פסוק י
כי שכחת. בעון אשר שכחת וגו'
וצור מעוזך וגו'. כפל הדבר במ"ש
על כן. על אשר מתחילה נטעת נטעי נעמנים וערבים ועתה תזרע ארצך זמורת זר שאינו ממין הגפנים ר"ל הפכת עבודת האל לעבודת האליל:

פסוק יא
ביום נטעך. לכן היית מצלחת בתחילה כי ביום שנטעו אותך נתגדלת למעלה ובבקר שאחריו תוציא פרחי הזרע ר"ל במהירות רב בא לך הגדולה
נד קציר. אבל עתה בהשחיתך דרכך הנה תנוד הענף ממך ביום בוא עליך נחלה ומכאוב אנוש ור"ל ביום בוא האויב יכלה הכל מבלי שארית:

פסוק יב
הוי. הנביא מתאונן על רב הבלבול שיעשה סנחריב
המון עמים רבים. הם אוכלוסי סנחריב
כהמות. כהמיית הימים יהמו
כשאון וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יג
לאומים וגו'. כפל עוד לחזוק הענין
וגער בו. אבל סוף הדבר אשר המקום יגער בו וינוס מפני הקול הבא ממרחק מן השמים ר"ל הנשארים ינוסו מפני הכאת המלאך שהכה במחנה
ורדף. יהיה נרדף כמוץ אשר בהרים הנרדף מפני רוח כי לפי שהמוץ הוא דבר קל והרוח שולט הרבה בהרים נרדף הוא ביותר
וכגלגל וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יד
לעת ערב. כי המלאך הכה בהם בלילה במכה המבהיל
איננו. אינו בעולם כמ"ש וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים (לקמן לז)
זה חלק. אמר הנביא זהו החלק הנחלק לאשור אשר שסה אותנו
וגורל לבוזזינו. כפל הדבר במ"ש: