פסוק א
הנה ה' בוקק וגו'. יריק את א"י מיושביה כי יגלו ממנה
ובולקה. גוזר אותה מן הישוב
ועוה פניה. יעות ויעקר חשובי הארץ
והפיץ. יפיצם ע"פ הארץ:

פסוק ב
כעם ככהן וגו'. המשחיתים את הארץ לא פני גדול אלא כולם יהיו שוין בגזרה כקטן כגדול
כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב בטח על נחלתו הקונה שמח והמוכר עצב בעת ימכר מה מאחוזתו אבל בעת ילכו בגולה לא ישמח הקונה והמוכר לא יתאבל על המכירה
כמלוה כלוה. דרך המלוה למשול בלוה כמ"ש עבד לוה לאיש מלוה (משלי כב) אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו
כנשה. הוא הלוה בדבר זולת הכסף
כאשר נשא בו. הוא המלוה את הלוה:

פסוק ג
הבוק תבוק וגו'. ר"ל בוודאי כן יהיה כי ה' דבר וגו' ומי יפר דברו:

פסוק ד
אבלה נבלה. נשחתה ונכמשה הארץ
אומללה נבלה. נכרתה ונכמשה ארץ ישראל שהוא העיקר להמקומות המיושבות
אמללו. נכרתו גדולי עם הארץ:

פסוק ה
והארץ חנפה. ר"ל כמו המחניף בשפתיו ולבו בל עמו כן הארץ עושה עשב ואינה עושה קמה מראה קמה ואין חטים בקשיה
תחת יושביה. בעבור עון יושביה
כי עברו תורות. עברו תורה שנכתב ותורה שבע"פ
חלפו חוק. עברו להלן מחוק התורה ולא קיימוה
ברית עולם. היא התורה שקבלו בברית לקיימה עד עולם וכפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:

פסוק ו
על כן אלה. בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה
על כן. בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים:

פסוק ז
אבל תירוש. נשחתו ענבי היין כי אין זומר ועודר
אמללה גפן. כפל הדבר במ"ש
נאנחו כל שמחי לב. אף הרגילים בשמחה יאנחו כי נאבד היין המשמח את הלב כמו שכתוב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד):

פסוק ח
שבת משוש תופים. בטלה השמחה ששמחו בקול תופים
שאון עליזים. המיית השמחים:

פסוק ט
בשיר וגו'. לא ישתו לשמחת משתה ששותים בשיר אלא השכר יהיה מר להשותים כי ישתוהו להפג האבל והצער:

פסוק י
נשברה קרית תוהו. כל עיר תהיה שבורה וקראה קרית תוהו ע"ש סופה כשתהיה נשברת תהיה תוהו וכן אפיתי על גחליו לחם (לקמן מד) שקוראהו לחם ע"ש סופו
סוגר כל בית מבוא. הבתים יהיו נתוצים ואין מי יבוא בהם כאלו סוגר הבית מבלי תת בא בו:

פסוק יא
צוחה על היין. יצעקו וילינו בחוצות על היין שחסר מהם ולזה חשכה כל שמחה כי היין ישמח לבב ואין להם במה ישמח (ולפי שהשמחה קרויה אור לזה אמר בהעדרה ענין חושך)
גלה משוש הארץ. השמחה הלכה מהם:

פסוק יב
נשאר בעיר שמה. ר"ל המשוש הלך ונשארה השמה
ושאיה. ובעבור השאיה יוכת שער כל עיר כי כן דרך עיר שוממה ששעריה כתותים ונתוצים כי אין מי משגיח בתקנתם:

פסוק יג
כי כה יהיה. כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא"י בין הנשארים בגולה בתוך העמים
כנוקף זית. חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל:

פסוק יד
המה ישאו קולם. המה יזכו לגאולה וישאו קולם ברנה
בגאון ה'. בעבור גאון ה' יצהלו בקול יותר ממה שצהלו בקול שמחה על הים כאשר שקעו מצרים בעומק הים:

פסוק טו
על כן. הואיל ומובטחים הם על הגאולה לכן אותם הנסתרים בבקיעי הארץ מפחד האויב כבדו את ה'
באיי הים. מלת כבדו משמשת בשתים לומר אותם שגלו לאיי הים כבדו את ה' וגו':

פסוק טז
מכנף הארץ זמירות שמענו. ר"ל אני וחברי הנביאים שמענו בנבואה אשר בעת הגאולה תהיה כריתה והשחתה מקצה הארץ עד קצהו ואחריה יהיה ההדר לכל צדיק וצדיק
ואומר. כשמעי הדבר הזה אמרתי הסוד האמור לי מביא רזון לי ואוי לי על השמועה כי הבוגדים יבגדו בישראל וירעו להם
ובגד בוגדים בגדו. ר"ל קבוצת בוגדים אשר יבגדו בהבוגדים ההם יבגדו גם המה בישראל ר"ל יהיה תגר ומלחמה בין העכו"ם וכולם יבגדו בישראל:

פסוק יז
פחד וגו'. ר"ל צרות משונות ותכופות
עליך. יבואו עליך ישראל יושב הארץ ההיא:

פסוק יח
והיה הנס. מי שיברח ממקומו מקול הפחד יפול וגו' ר"ל מי שינצל מצרה אחד יפול באחרת
כי ארבות. אמר במשל כאלו נפתחו חלוני שמים ויורדים דרך בם צרות מרובות
וירעשו וגו'. ר"ל אף החזקים ירעדו מפחד הצרות המרובות:

פסוק יט
רעה וגו'. כאומר אבל סוף הדבר תהפך הצרה על העכו"ם והארץ תשבר ותפרך לפרורים ותהיה נוטה ליפול והוא משל על מרבית הצרות וכפל הדבר לחזק:

פסוק כ
נוע וגו'. הארץ תתנועע כשכור המתנעע ולא יוכל לעמוד ביושר מבלי הנעה
והתנודדה. תהיה נדה ונעה כסוכת שומר קשואין הנדה ברוח
וכבד עליה פשעה. הפשע אשר פשעו בישראל להיצר להם יכבד על הארץ ותפול למטה ולא תוכל לקום עוד רצה לומר העון הזה יקטרג על האומות ויאבדו עדי עד:

פסוק כא
יפקוד ה'. יפקוד פורעניות על צבא וגו' ר"ל ישפיל שרי מעלה של האומות אשר המה במרום בגבהי המעלה ואחר זה יפקוד על מלכי האדמה אשר המה על האדמה כי אין המקום נפרע מאומה עד שמפיל שרה תחילה:

פסוק כב
ואספו וגו'. יהיו מאוספים לקבל תשלומים כדרך שמאספין בלילה את כל האסירים אל בור בית הסוהר וסוגרין אותם במסגר עד הבוקר שיוצאין איש איש לעבודתו ר"ל האסיפה שיתאספו יחד על ה' ועל משיחו האסיפה ההיא תהיה לרעתם כאסיפת האסירים
ומרוב ימים יפקדו. אז יפקד עליהם פורעניות על העונות שעשו מימים רבים:

פסוק כג
וחפרה הלבנה. אל מול העכו"ם תחפור הלבנה והחמה רצה לומר יחשך מאורם בעיני העכו"ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם וכן נאמר במפלת בבל כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם (לעיל יג)
כי מלך וגו'. ר"ל כאשר תגלה מלכותו בעשות נקם באנשי גוג והמלכים אשר אתו אשר יכשלו ויאבדו סביבות הר ציון וירושלים
ונגד זקניו כבוד. ולנגד זקני עמו יהיה לכבוד ולתפארת מה שהשכילו לדעת מאז שה' הוא האלהים: