פסוק א
ה' אלהי אתה. בראות הנביא הנבואה ההיא התחיל לקלס למקום ואמר ה' אלהי אתה וגו'
עצות מרחוק. העצות שיעצת מזמן רחוק אשר הבטחת ע"י הנביאים היא אמונה אמתית וקיימת כי כן נעשה:

פסוק ב
מעיר לגל. אותו מקום שהיה עיר שמתו להיות גל אבנים כדרך החורבה
קריה בצורה. עיר מבצר שמת להיות מפלה
ארמון זרים. מקום הארמונות של הבבליים יהיה נשבר מעיר ולעולם לא יבנה עוד לשוב לקדמותו:

פסוק ג
על כן. בראות ממשלתך יכבדוך כל עם חזק ואנשי ערי העכו"ם החזקים יפחדו ממך:

פסוק ד
כי היית. כי בכח זרועך היית למעוז בעת צר לישראל עם דל ואביון
מחסה. היית להם למחסה מזרם מים ולצל מחום השמש ר"ל הצלתם מיד העכו"ם המכאיבים לישראל
כי רוח. המקרא מפרש מהו הזרם ואמר שכעס העריצים דומה הוא לזרם מים השוטפים בחוזק להפיל הקיר:

פסוק ה
כחורב בציון. כעין החורב והחום אשר היא במקום ציה מבלי מצוא מחסה שהיא מצירה עד מאוד כן מאד תכניע גאון הזרים המשמיעים קול שאון
חורב בצל עב. כמו החורב תהיה נכנעת ומתקרר בבוא צל העבים כן תכרית תכניע את העריצים:

פסוק ו
לכל העמים. הבאים למלחמה עם גוג
בהר הזה. הר בת ציון
משתה שמנים. ר"ל הם יחשבו שיהיה נוח להם לכבוש את ירושלים כשמן שהוא נוח ויהפך להם למשתה שמרים הקשה לגוף ר"ל שם יפלו מבלי תקומה
שמנים ממחים. שמנים הנוחים ושמנים כמוח עצמות יהפך לשמרים מזוקקים מן המשקה שהוא בלתי שמרים לבדם והוא כפל ענין במ"ש ולומר שיהפך מחשבתם מן הקצה אל הקצה:

פסוק ז
ובלע. המקום ישחית בהר הזה את חשובי המכסה וחוזר ומפרש המכסה ומגין על כל העמים ועל גוג יאמר
והמסכה. המסך המכסה על כל העכו"ם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
בלע. אז ישחית ויבטל המיתה לעולם
ומחה וגו'. ר"ל ישבית דמעת הבכי
וחרפת עמו יסיר. לא ימצא עוד מי יחרף את ישראל כי לא יהיו עוד גולים בין העכו"ם
מעל כל הארץ. כי כולם ישובו איש לא נעדר ולא ימצא גולה מהם בכל הארץ ולא יחרפו למי
כי ה' דבר. ובידו לאמת דברו:

פסוק ט
ואמר. אז יאמר ישראל הנה זהו אלהינו אשר קוינו לו והוא יושיענו
זה ה' וגו'. כפל הדבר במ"ש
נגילה. ונשמחה בהישועה הבאה ממנו:

פסוק י
כי תנוח יד ה'. להכות בעמים אשר צבאו על ירושלים
מואב תחתיו. מואב יהיה נדוש וכתוש במקומו על שעזרו את הבאים למלחמה על ירושלים
כהדוש מתבן. כמו שנדוש התבן בתוך האשפה כי הדרך להשליך תבן במקום האשפה להיות נדוש ברגלי אדם ובהמה להיות זבל לזבל בהם את השדות:

פסוק יא
ופרש ידיו בקרבו. האל יפרש ידיו בקרב מואב להכותו
כאשר וגו'. כי השט במים יפרש ידיו בכל כחו
והשפיל. הוא ישפיל גאות מואב עם המקומות שהיה לו לארוב בהם והם המגדלים הגבוהים ר"ל לא יועילו המגדלים:

פסוק יב
חומותיך. אל מול מואב יאמר
עד עפר. כפל הדבר פעמים רבות להורות על גודל ההשפלה והאבדון: