פסוק א
ביום ההוא. ביום מפלת גוג
עיר עז לנו. ירושלים שהיתה לנו למעוז מעולם הנה גם עתה ישים האל ישועה בחומתה וחילה ולא תשלוט בהם יד האויב:

פסוק ב
פתחו שערים. פתחו שערי ירושלים ולא תפחדו מן האויב
ויבוא. בפתחי השערים יבוא ישראל שהיה שומר ומצפה להאמנת הבטחת האל:

פסוק ג
יצר סמוך. המחשבה שהיה נשען על האל השלום תצור אותו לבל יחרד וכפל מלת שלום לחזק הדבר
כי בך בטוח. ר"ל כן ראוי הדבר הואיל ובטח בך:

פסוק ד
בטחו בה'. כאלו מזרזים אלה לאלה ואומרים בטחו בה' עד עולם כי בו תלוי חוזק עוה"ז ועוה"ב והכל בא ממנו ית':

פסוק ה
כי השח. הוא השפיל הכשדים אשר ישבו ברום המעלה
קריה. וכן השפיל כל קריה חזקה
ישפילנה. וכן ישפיל אותה עוד עד הארץ ועד העפר וכפל הדבר במ"ש לפי מרבית ההשפלה:

פסוק ו
תרמסנה רגל. הרגל תרמוס אותה וחזר ופירש לומר רגלי עני תרמוס והם ישראל שהמה מוכנעים כעני ואביון
פעמי דלים. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ז
אורח לצדיק מישרים. ר"ל כל זה הגדולה והממשלה תהיה להצדיקים בעבור כי אין אורח לכל צדיק וצדיק כי אם ללכת בדרך ישר ולא ינטה ממנה
ישר. אתה האל הישר הלא תפלס ותשקל מעגל כל צדיק וצדיק ותדע שכן הוא:

פסוק ח
אף אורח משפטיך. אף בבוא לנו אורח משפטיך לייסר אותנו ביסורי הגולה עכ"ז קוינו לך ולא היינו מתייאשים מן הגאולה
לשמך ולזכרך. היא היא כי בשם יזכר וכפל בשמות נרדפים
תאות נפש. תאות כל נפש היתה להזכיר לנו שמך ולומר לנו דבר מאתך:

פסוק ט
נפשי אויתיך. נפשי תאוה לך בלילה היא עת שמחשבת האדם פנויה ממחשבות הטורדות
אף רוחי בקרבי. ר"ל כל עוד שרוחי בקרבי אשחר ואדרוש לך
כי כאשר וגו'. ר"ל כי אמרתי גם המשפט לטובה היא כי כאשר יבוא משפט בארץ אז יושבי תבל למדו צדק ועזבו הרשע מפחד המשפט הבא:

פסוק י
יוחן רשע. ר"ל וכי מהדין שיוחן הרשע הלא בל למד צדק אף מיראת המשפט
בארץ נכחות יעול. עם כי הוא בארץ ששבו לעשות נכחות ונוסרו בעבור המשפט הבא הנה הרשע הזה לא כן יעשה כי יאחז דרכו לעול עוד
ובל יראה. ואינו מסתכל בגאות ה' ר"ל חושב שבא במקרה ולא מעשה ה' המה שמתגאה לשלם גמול:

פסוק יא
רמה ידך. כשרמה ידך להכות בהרשעים הללו אינם מסתכלין שרמה ידך כי יחשבו למקרה
יחזו. לכן יראו תשועת ישראל ויבושו אז בראותם הקנאה שיקנא ה' לעמו כי אז לא יוכלו לחשוב שבא במקרה כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים
אף אש. ר"ל אף יראו משפט נקמתך שהאש תאכל צריך והם הצרים לישראל וכאלו צרו למקום:

פסוק יב
ה' תשפות וגו'. ר"ל אתה ה' תערוך לנו שלום כי גם כל המעשים הבאים עלינו בין טוב בין רע הלא הכל אתה פעלת לנו ולא באו במקרה ואם כן הואיל והכל בידך ערוך לנו שלום:

פסוק יג
ה' אלהינו וגו'. הוא דרך רצוי לומר ראוים אנו לשלום כי הלא אדונים רצו למשול בנו בדבר שהוא זולתך ר"ל שלא כרצונך כי רצו לכוף אותנו על העכו"ם
לבד בך. אבל לא שמענו אליהם כי בך לבד נזכיר שמך לומר שאתה לבדך נקרא אלהים ואין מי לשתף עמך:

פסוק יד
מתים. כי אמרנו הלא העכו"ם המה כמתים ואין בהם חיות
בל יקומו. לא יוכלו לקום על רגליהם
לכן פקדת. אתה ה' פקדת על עובדיהם ותשמידם ותאבדם מבלי היות להם שום זכרון:

פסוק טו
יספת לגוי ה'. כל מה שיספת לייסר עמך פעם אחר פעם עכ"ז הודו כבודך ולא מרו בך ואף כי הרחקתם ממקומם ללכת גולה בכל קצות הארץ לא זזו ממך:

פסוק טז
בצר. בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה
צקון לחש. שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך:

פסוק יז
כמו הרה. ר"ל וכה יאמרו בתפלתם הנה כמו אשה הרה אשר תקריב ללדת שאז תאחזה חלחלה ותזעק בעבור ייסורי חבלי הלידה כן היינו גם אנחנו חלים ורועדים מפני זעמך:

פסוק יח
הרינו חלנו. לפי שאנו מובטחים להגאל מתוך קושי השעבוד אחז במשל מאשת לידה שיש לה צער הריון וחיל הלידה ויולדת רוח בעלמא שאין לה במה להתנחם על הצער שסבלה ור"ל יאמרו בתפלתם הלא דמינו לאשת לידה כזאת כי סבלנו קושי השעבוד ואין במה להתנחם כי עדיין לא נעשה ישועה בארץ ועדיין לא נפלו הכשדים שכבשו ומלאו פני תבל:

פסוק יט
יחיו מתיך. אמר דרך תפלה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך
נבלתי יקומון. יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון ר"ל נבלת עמי שנבלו עצמן עלי יקומון בתחיה ואתם שוכני עפר הקיצו משינת המיתה ושבחו לה'
כי טל. כי טל התחיה שאוריד עליך יהיה כטל היורד על הצמחים שמגדל אותם כן יחיו המתים על ידי טל תחיה
וארץ וגו'. הארץ תפיל ותשליך לחוץ את המתים הקבורים בה:

פסוק כ
לך עמי. מאמר הנביא בדרך משל בוא בחדרך וסגור הדלת בעדך שלא יוכל לבוא מי אצלך לעשות עמך רעה וסתרי כשיעור רגע מועטת עד אשר יעבור הזעם ותלך לו ורוצה לומר סתרי עצמך במסתר תשובה ומעשים טובים להגן עליך מזעם הצרות שיבואו קודם בוא הגאולה:

פסוק כא
יוצא ממקומו. הוא ענין משל וכמ"ש ויצא ה' ונלחם בגוים (זכריה יד)
לפקוד. לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל
וגלתה. דמי הרוגי ישראל הנבלעים בארץ הנה הארץ תגלה את הדם ההיא לשהיא תקטרג ותבקש דין
על הרוגיה. על ההרוגים הנקברים בה: