פסוק א
הוי. הנביא מתאונן על עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר"ל על מה שהיו מתכבדים בגאותם
וציץ נובל צבי תפארתו. הדר תפארתו היא מטרת הגאוה שזכר תכלה מהר כציץ השדה אשר במעט זמן יבול ויכמוש והוא כפל ענין במ"ש
אשר על ראש. חוזר על עטרת גאות לומר העטרה אשר על ראש בני אפרים שהיו מפנקים עצמם למשוח ראשם הרבה בשמן מבושם וכאלו היה הראש גיא מלא שמן
הלומי יין. אשר היו מוכים מהיין כי לפי רוב השכרות יפלו בארץ ויוכו על האבנים המושלכים על פני האדמה וכאלו היין הוא המכה:

פסוק ב
הנה חזק ואמיץ. הנה יש רוח חזק ואמיץ לה' שהוא כזרם ברד המשבר אילנות
שער קטב. כרוח סערה הכורת ומשחית
שוטפים. אשר המה שוטפים בחזקה
הניח לארץ ביד. זה הרוח יניח עטרת גאונם לארץ בחזקת היד ובכח רב:

פסוק ג
ברגלים תרמסנה. ברגלי האויב תרמסנה עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר"ל האויב ישפיל גאותם:

פסוק ד
והיתה וגו'. הדר תפארתו הדומה לציצת הנובל אשר היא לעטרה על ראש גיא שמנים
כבכורה. חוזר על והיתה האמור בתחלת המקרא לומר עטרת הגאוה תהיה כתאנה שנתבכרה בטרם יהיה הקיץ והוא עת בשול התאנים כולם
אשר יראה וגו'. אשר מיד כשיראה אותה הרואה יבלענה מיד כשהיא עדיין תלויה על הענף ואינו ממתין עד שיתלוש ואמר שכן ימהר האויב להשפיל גאותם:

פסוק ה
ביום ההוא. ביום מפלת מלכות אפרים
לעטרת צבי. ר"ל יתלו הכבוד בגאון ה'
ולצפירת תפארה. כפל הדבר במ"ש
לשאר עמו. הם יהודה ובנימין:

פסוק ו
ולרוח משפט. האל יהיה לרוח משפט למי שיושב על המשפט ר"ל יחונן דעת לחזקיהו לעשות משפט אמת
ולגבורה. הוא יהיה לגבורה לבני יהודה אשר שבו ממקום המלחמה להכנס אל שער העיר להשגב שמה ר"ל לא יצטרכו לגבורת מלחמה כי האל ילחם להם ויכה את האויב:

פסוק ז
וגם אלה. גם יהודה ובנימין בעבור שכרות היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר
כהן. הוא המורה וכן נאמר כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב)
ונביא. הנביא השקר אשר העמידוהו להוכיחם וליישר דרכם
שגו בשכר. בעבור שתיית השכר שגו בדעתם
נבלעו. נשחתו מן השכרות
שגו ברואה. שגגו בדעתם בענין הראיה כדרך השכור שאין דעתו מסכמת לאמיתת הדבר הנראה
פקו פליליה. הכשילו את המשפט ולא דנוהו דין אמת:

פסוק ח
כי כל שלחנות. אשר הם מסובים עליהם
קיא צואה. הקאה ושלשול היציאה כדרך היין המביא הקאה ושלשול מלמטה
בלי מקום. אין מקום פנוי ונקי מאלה:

פסוק ט
את מי. הואיל והגדולים פונים אל השכרות א"כ למי ילמוד הנביא דעה ולמי יבין השמועה אשר שמע מאת ה'
גמולי מחלב. וכי ילמד לאלה שנגמלו מהנקת החלב
עתיקי. הנעתקים משדי אמן וכפל הדבר במ"ש:

פסוק י
כי צו לצו. מהתענג ומרוב כל המה רחוקים ממצות ה' עד שההכרח לעשות להם צוואה למצות ה' ר"ל לעשות עוד סייג וגדר למצות ה' ואל הצוואה והסייג הזה ההכרח לעשות עוד לה סייג וצוואה אחרת
קו לקו. על שם שקו המשקולת עשויה להשמר לבל יעקמו הבנין לזה קורא למשמרת בלשון קו ורצה לומר ההכרח לעשות להם משמרת למשמרת התורה ולעשות עוד משמרת למשמרת והענין כפול במ"ש
זעיר שם. ר"ל אף במקום המוכן ללמוד תורת ה' אין ללמד להם כי אם מעט מעט כי למשא יחשב להם
זעיר שם. הכפל יורה על הצמצום:

פסוק יא
כי בלעגי שפה. כי דברי הנביא בעיניהם כאלו ידבר אליהם בלעגי שפה ובלשון אחרת שאינם מכירים בו:

פסוק יב
אשר אמר אליהם. רצה לומר הלא לטובתם ידבר כי זהו הדבר אשר אמר אליהם הניחו לעיף ותש כח ואל תגזלו אותו ובזאת תמצאו מנוחה ומרגוע ועכ"ז אינם רוצים לשמוע עם שהדבר הוא לטובתם:

פסוק יג
והיה להם דבר ה' וגו'. ר"ל מאד נקל להם לעבור על דבר ה' כאלו לא היתה רק צוואה וסייג לצוואה אחרת ואף האחרת היתה רק צוואה וסייג למצות ה' שאין אדם נזהר כ"כ בשמירתה לפי שהיא צוואה רחוקה ממצות ה'
קו לקו. כאלו היתה רק משמרת למשמרת אחרת ואף האחרת רק משמרת למשמרת התורה שאין אדם סופנה כ"כ והענין כפול במ"ש
זעיר שם. ר"ל אף במקום שלמדוה נחשבת מעט ואף כי אותם שלא דרכו בנתיבותיה
זעיר שם. הכפל יורה ההמעטה
למען ילכו. בעבור זאת כשילכו יכשלו לפול אחור וישברו ויפלו בהמוקש וילכדו בה ר"ל יפלו בצרה ולא יוכלו להמלט:

פסוק יד
אנשי לצון. המלעיגים בדברי הנביא
מושלי. המושלים על העם אשר בירושלים:

פסוק טו
כי אמרתם. אשר אמרתם בלעג הנה כרתנו ברית עם המות שלא יבא עלינו קודם הזמן ולא נירא א"כ מהפחדת הנביא
עשינו חוזה. עשינו גבול שלא נבוא אל השאול קודם הזמן
שוט שוטף וגו'. כאשר יעבור מכה המתהלכת בארץ לא יבוא עלינו
כי שמנו כזב מחסנו. נחסה בצל הכזב כי נחכם לומר לפני המכה שלא צוה המקום לבוא עלינו והוא ענין לצנות
ובשקר נסתרנו. כפל הדבר במ"ש:

פסוק טז
לכן. הואיל ויש בכם אנשים מלעיגים בדברי הנבואה יבוא עת שיקבלו גמולם וכאשר מסיים והולך
הנני יסד. הנה אני הוא אשר מאז גזר ויסד להיות בציון מלך חזק כאבן ועל חזקיה יאמר
אבן בוחן. האבן הזה יהיה להם למבצר
פנת יקרת. יהיה כאבן יקר ההושם בפנת הבנין למען יהיה נראה מהעבר מזה ומהעבר מזה
מוסד מוסד. יהיה כהיסוד המיוחד שביסודות
המאמין לא יחיש. לפי שרובם לא היו מאמינים בדברי הנביא בימי אחז לכן אמר המאמין לדברי לא ימהר לראות הדבר ר"ל לא יחשוב בלבבו שעתה תהיה הדבר כי לא תהיה עד לאחר זמן:

פסוק יז
ושמתי משפט לקו. אז אשיב גמול המפעל ואשים משפט יסורים להרשעים הללו כפי קו חטאתם ר"ל כדבר הנמדד בקו לא פחות ולא יותר
וצדקה למשקלת. ואל הצדיקים אעשה צדקה כפי משקל צדקתם כי בימי חזקיה יכבוש סנחריב ערי הבצורות ביהודה ויהרוג הרשעים והצדיקים יותרו ויקבלו הטובה
ויעה ברד. כלפי שאמרו כי שמנו כזב מחסנו אמר שהברד יכבד ויטאטא את המחסה הכזב ר"ל סנחרב המכה לא יפנה אל דברי הכזב
וסתר. כלפי שאמרו ובשקר נסתרנו אמר שהמים ישטפו את מסתור השקר ר"ל סנחריב לא יפנה אל השקר וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יח
וכפר וגו'. כלפי שאמרו כרתנו ברית את מות אמר אז יוסר הברית ויבוטל כי בוא יבוא עליכם
וחזותכם וגו'. כלפי שאמרו ועם שאול עשינו חוזה אמר אז לא תקום הגבול שעשיתם עם השאול כי כן תבואו אל השאול
שוט שוטף וגו'. כלפי שאמרו שוט וגו' לא יבואנו אמר כאשר יעבור המכה המתהלכת תהיו לו למרמס כי עליכם יבוא וירמוס אתכם:

פסוק יט
מדי עברו. מתי שיעבור שוט השוטף יקח אתכם אליו
כי בבקר. בכל בוקר יעבור עליכם ואחר זה יתמיד לבוא ביום ובלילה
והיה וגו'. מי שיתן לב להבין שמועת הפורעניות לא ישקוט לבבו רק יהיה מלא מרתת וחרדה:

פסוק כ
כי קצר וגו'. המצע אשר ישכב עליו יהיה קצר להשתטח עליו ולהאריך עצמו בפשוט הרגלים ר"ל ארצם תהיה צרה מהכיל התפשטות מרבית חיל האויב הבא
והמסכה צרה כהתכנס. המסכה תהיה צרה לו כאשר יתכנס להתאסף תחתיה עם כל איבריו והוא כפל ענין במ"ש ויורה על הפלגת הדבר שיהיה רב מחנהו וכמ"ש והיה מטות כנפיו מלא רוחב ארצך (לעיל ח'):

פסוק כא
כי כהר פרצים. כמו בעת מלחמת דוד בפלשתים בבעל פרצים העומדת בהר כמ"ש ויעל בבעל פרצים (דברי הימים א' י"ד) ושם נשמדו הפלשתים פתאום ואמר כן יקום ה' להשמידם פתאום מעל פני האדמה
כעמק בגבעון. כמו בעת מלחמות יהושע בהאמורי בהעמק אשר בגבעון אשר מן השמים נלחמו עמהם כמ"ש וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו' (יהושע י') כמו כן ירגז ה' עליהם וילחם בם
לעשות מעשהו. להפרע מהם
זר מעשהו. המעשה תהיה זרה ר"ל דבר שלא עשה עמהם מתמול שלשום
ולעבוד וגו'. הוא כפל ענין במ"ש כי עבודה היא כמו מעשה ונכריה הוא כמו זר ופתרון אחד להם:

פסוק כב
אל תתלוצצו. לומר דרך לעג כרתנו ברית את מות וגו'
פן יחזקו מוסריכם. פן יתחזקו היסורים המוכנים לכם
כי כלה וגו'. מאת ה' שמעתי שיבוא כליון וכריתה על כל הארץ לכן אל תתלוצצו:

פסוק כג
האזינו. הטו אוזן ושמעו קול דברי
הקשיבו וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כד
הכל היום. פתח במשל ואמר וכי כל היום יחרוש החורש לתקן השדה לזריעה
יפתח. מוסב על הכל היום לומר וכי כל היום יפתח האדמה בכלי המחרישה ויכתש רגבי העפר:

פסוק כה
הלא אם שוה פניה. הלא כאשר משוה פני האדמה מניח עבודתם ועוסק בזריעה
והפיץ קצח. כשבא לזרוע קצח זורעה בהפצה ואם בא לזרוע כמון זורעה בזריקה כל מין כדרכו
ושם חטה שורה. החטים משים בשורה ר"ל באמצעית השדה במדה הראוי לו לא יוסיף ולא יגרע
ושעורה נסמן. השעורה יזרע סביבות החטים כמו המסמן דבר מה
וכסמת גבולתו. הכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו כל מין במקום הראוי לו והנמשל הוא לומר כמו שאין דרך החורש לחרוש כל היום כי אחר שמשוה פני האדמה יזרע בה כל מין כדרכו ובמקום הראוי כן אין תועלת בתוכחת הנביא לבד כי מהראוי שאחר שישמעו דברי הנביא יתקנו מעשיהם ולשוב בתשובה כפי הראוי לכ"א לפי חטאו אשר יחטא ואשם:

פסוק כו
ויסרו למשפט. עוד מדבר במשל ואומר הנה כאשר תגדל התבואה והזרעונים שרוצה להפריש מהם הפסולת והקשין הנה דרכו להכות ולחבוט כל מין ומין במשפט הראוי כאשר למדו אלהיו ונתן חכמה בלבו לדעת משפט כל מין ומין:

פסוק כז
כי לא בחרוץ. ר"ל כי לא דישת כל המינין שוה אולם יש הפרש בין מין למין כי הקצח לא יודש בחרוץ לפי שהוא נוח וקל להפרש מהקשין ואין מהצורך לדושו בחרוץ
ואופן עגלה על כמון יוסב. מלת לא האמור בתחילת הפסוק משמשת בשתים כאלו אמר על כמון לא יוסב ר"ל אין מהצורך לסבב אופן עגלה על כמון להפרישו מהקשין כי גם נוח להיפרש בדבר קל
כי במטה. אלא במטה יחבט קצח, וכמון יחבט בשבט כי גם באלה נפרשים מן הקשין:

פסוק כח
לחם יודק. התבואה שעושים ממנו הלחם שאינו נוח להיפרש מהקשין בדבר קל לכן הוא נידש בחרוץ ובאופן עגלה לכתת את התבן דק דק עד שיתגלה הגרעין
כי לא לנצח. אלא לא לזמן מרובה ידוש בהם את התבואה רק לפי צורך הפרשת הגרעין מהקשין
והמם גלגל עגלתו. ר"ל כי אם יעשה זה זמן רב אז אופן העגלה יכתת וישבר אף את הזרע
ופרשיו לא ידקנו. ר"ל וכן החרוץ לא יעבור זמן רב על התבואה בכדי שלא יהיו שיני החרוץ מכתתים את הזרע דק דק והנמשל הוא לומר שכמו שאין דרך הדש לדוש קצח וכמון בחרוץ באופן לפי שנוחים המה להיפרש מהקשין ודי להם בדבר קל כן אלו הייתם נוחים לקבל מוסר במעט רמז משפט יסורים לא היה המקום מכביד היסורים עליכם אבל הואיל ולא כן הוא מהצורך להכביד היסורים למען תוסרו כתבואה הזה שאינו נוח להיפרש מהקשין אשר מהצורך לדושו בחרוץ ואופן ואולם לא לנצח יריב ולא יעשה כליה כתבואה זה שאינו נידש זמן מרובה שלא להפסיד הזרע:

פסוק כט
גם זאת וגו'. כאומר עם שאמרתי שמעו קולי דעו שמהשם נאמר לי המשל הזה ולא מלבי אמרתי
הפליא עצה. בזה המשל הראה עצה נפלאה
הגדיל תושיה. הראה חכמה גדולה ומוסר נפלא: