פסוק א
הן לצדק. הנה המלך חזקיהו ימלוך לעשות צדק ולמען ינהגו השרים את שררותם לעשות משפט ולא לעשוק עושק:

פסוק ב
והיה איש כמחבא רוח. האיש חזקיהו יהיה לבני דורו כמקום מחבואה מפני הרוח וכמקום סתר להסתר שמה מפני זרם מים ר"ל בצדקתו ינצלו ממחנה אשור
כפלגי מים בציון. והוא יהיה להם כנחלי מים במקום ציה שמשיב נפש האדם
כצל סלע כבד. כמו הצל הבא מסלע כבד בעבור גדלו ועביו שאז הצל הוא עב וגדול ומשיב נפש ההולך בארץ עיפה המגולה לאור השמש ר"ל הוא ידריכם בדרך הישר לטוב להם:

פסוק ג
ולא תשעינה. לא תהיינה עיני הרואים לפנות מה' לא כמו עכשיו שנאמר בהם ועיניו השע (לעיל ו)
תקשבנה. לא כמו עכשיו שנאמר בהם ואזניו הכבד:

פסוק ד
ולבב נמהרים. מי שלבבו נמהר מבלי דעת מיושבת יבין אז לדעת לא כמו עכשיו שנאמר בהם השמן לב העם הזה
ולשון עלגים. מה שנדמה להם מאז דברי הנביאים כאלו ידברו בלשון עלגים כמ"ש כי בלעגי שפה וגו' (לעיל כח) הנה מעכשיו יחשב להם כאלו תמהר לדבר צחות אמרים ברורים המקובלים על הלב:

פסוק ה
לא יקרא. לא ימצא בהם חונף לקרוא לנבל בשם נדיב ועל כילי לא יאמר שהוא שוע:

פסוק ו
נבלה ידבר. בכל עת מדבר דברים מגונים וכעורים ומחשבות לבו לקבץ און לחשוב מחשבות לעשות חנופה ולדבר על ה' דברי תועה הפך האמת כי יאמר שאינו משגיח
להריק. ר"ל יחשב כזאת למען לעשוק תאכל הרעב וכאלו יריק נפשו ממנו ולא ירא מה' בחושבו שאינו משגיח
ומשקה צמא יחסיר. ר"ל ולמען יחסיר המשקה מן הצמא כי חפצו לקחת ממונו בעושק וזה חוזר למעלה לומר אם כל אלה המדות הרעות נמצאו בנבל איך א"כ ראוי לקראו נדיב שהוא ההפך:

פסוק ז
וכלי כליו רעים. והרמאי הלא ערמותיו רעים המה לבריות כי הוא מתייעץ בנפשו להשחית עניים באמרי שקר
ובדבר אביון משפט. כשהאביון מדבר דברים ראויים ר"ל גם מתייעץ בנפשו לחבל הדברים ההם בדברי שקר וחוזר למעלה לומר אם כל אלה בו איך יקראהו שוע:

פסוק ח
ונדיב. אבל הנדיב מתייעץ בנפשו לעשות נדיבות והוא עומד על נדיבות רצה לומר לא בלבד יחשוב אלא עומד הוא על נדיבות ולא יעבור ממנו ואם כן אינו דומה לנבל וכילי לא במחשבה ולא במעשה ואיך א"כ יהיו נקראים בשם נדיב ושוע:

פסוק ט
נשים שאננות. אמר דרך קינה אתן נשי בני יהודה היושבות שאנן כי לא השיגו אותן יד סנחריב
בנות בוטחות וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק י
ימים על שנה. שנה עם שנה ר"ל לא שנה אחת כי אם שנה אחר שנה תחרדנה אתן נשים בוטחות כי גם עליכם יבוא האויב והוא נ"נ מלך בבל
כי כלה בציר. כי אף שיכלה הבציר לא יבוא האוסף אל הבית כי האויב יקחהו:

פסוק יא
חרדו. מעתה חרדו על הצרה שבאה
רגזה. כפל הדבר במ"ש
פשוטה ועורה. כי כל אחד תהיה מופשטה מבגדיה ותשאר מגולה בשרה בעת תלך בגולה
וחגורה. תחגור עצמה על החלצים לכסות הערוה לבד:

פסוק יב
על שדים. יטפחו על שדיהן דרך הספד
על שדי חמד. ההספד תהיה על אבדן השדות החמודות ועל הגפנים המגדלים פירות הרבה:

פסוק יג
על אדמת עמי. על האדמה אשר תהיה שממה ויגדלו שם קוצים
כי על כל בתי משוש. כי הקוצים יגדלו אף על כל הבתים שהיו שמחים בהם תדיר העומדים בירושלים קריה עליזה:

פסוק יד
כי ארמון נטש. היכל המלך יהיה נעזב כי מלך יהודה יגלה ממנו
המון עיר. המון העם שבעיר יהיה נעזב ומופקר
עופל ובחן. מגדלי המבצר יחרבו וישובו למערות מדור לחיות השדה
עד עולם. ר"ל עד זמן רב וכן ועבדו לעולם (שמות כא)
משוש פראים. הם ישמחו שמה כי ימצאו שמה מרעה
מרעה עדרים. יהיה מקום מרעה לעדרים:

פסוק טו
עד יערה. ר"ל כן תהיה חרבה עד אשר ישפוך עלינו ממרום רוח הרצון והרחמים
והיה מדבר לכרמל. מקום שממה כמדבר חשוב להיות כרמל והוא מקום שדות וכרמים
והכרמל. מקומות שהם עתה ככרמל תחשב להיות כיער מבלי מצוא שדות וכרמים:

פסוק טז
ושכן במדבר. ירושלים שהיתה כמדבר ישכון בה משפט ר"ל אנשים עושים המשפט
בכרמל. בא"י שתהיה באותן הימים ככרמל שמה תשב צדקה ר"ל אנשים יעשו צדקה:

פסוק יז
והיה מעשה הצדקה. בגמול הצדקה תביא שלום
ועבודת הצדקה. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יח
וישב עמי וגו'. מאז והלאה ישב עמי בנוה שלום וגו' וכפל הדבר פעמים ושלש ויורה על מרבית השלום:

פסוק יט
וברד ברדת היער. ר"ל ואף ברדת ברד לא תרד על הצמחים כי ביער תרד
ובשפלה. בנין העיר תשפל להבנות במקום שפל ועמוק ועכ"ז יהיו בטוחים מן האויב ולא יצטרכו לבנותה בגובה הר להשגב שמה:

פסוק כ
אשריכם. הצלחה תהיה לכם כי תזרעו על כל מים ר"ל בכל מקום שתזרעו ימצא מים לגדל התבואה
משלחי רגל. ותהיו משלחים שמה רגל השור והחמור לאכול לשבעה ולרמוס ברגל ולא יחושו כי תגדל הרבה תבואה: