פסוק א
לשמוע. את דברי
ומלואה. הבריות הממלאים אותה
צאצאיה. היוצאים ומתהלכים בה:

פסוק ב
כי קצף. וזהו דברי דעו אשר יש קצף ה' על כל העמים וזה יהיה לעתיד
החרימם. כבר נגזר הדבר וכאלו כבר החרימם ומסרם לטבח:

פסוק ג
יושלכו. בקרב חוצות
יעלה באשם. כי אין מקבר להם
ונמסו. מרוב הדם ימסו ההרים בהם והוא ענין גוזמא והפלגה:

פסוק ד
כל צבא השמים. הם שרי מעלה של הבבלים
ונגולו וגו'. כי השמש והירח קבועים ברקיע השמים וכשיהיו נגללין יכוסו גם המה ולא יאירו בעולם והוא ענין משל לומר שיהא חשך להם מרוב צרות
וכל צבאם. הם הבבליים הנתונים תחת שרי מעלה
יבול. כ"א יכמוש כאשר תכמוש עלה מן הגפן
והנובלת. וכאשר תכמוש עלה מן התאנה:

פסוק ה
כי רותה. בתחלה תהיה חרבי רוה בשמים מדם שרה של בבל והוא ענין משל בלשון הנהוג בבן אדם
הנה. אח"ז הנה חרד על בבל ועל העם אשר גזרתי להחרימו, או על העם אשר ילכד בחרמי עליו תרד לעשות משפט:

פסוק ו
חרב לה'. החרב של ה' היא מלאה דם הרוגים
הדשנה. נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון
בבצרה. היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ"ש וימלוך וגו' מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וגו':

פסוק ז
וירדו ראמים עמם. הראמים ירדו על המטבח עם הכרים והעתודים ר"ל המלכים עם השרים
מדם. ארצם יהיה שבע מן הדם והעפר יהיה שמן מן החלב:

פסוק ח
כי יום נקם לה'. היום ההוא יהיה
ופרים. מלכים עם המושלים וכפל הדבר במלות שונות
נקם. יום לה' לנקום נקמת עמו
שנת שלומים. בשנה ההיא ישלם גמול להבבליים בעבור ריב ציון הצועקת לפניו לעשות לה דין:

פסוק ט
נחליה. של ארץ הבבליים
לזפת. להיות זפת:

פסוק י
עשנה. עשן השרפה
מדור לדור. מדור ההוא עד סוף כל הדורות תהיה חרבה
אין עובר בה. כי שממה תהיה:

פסוק יא
וירשוה. ידורו שמה כאדם בירושתו
ונטה. המקום ינטה עליה קו תוהו ואבני בוהו כמו שהבונה נוטה על בנין הקו עם אבן העופרת ליישר הבנין כן ינטה עליה המקום הקו והאבן להחריבו והוא ענין מליצה:

פסוק יב
חוריה. שרים שלה עומדים ואין אחד בהם קורא על עצמו שם מלוכה ומושל
יהיו אפס. יהיו כאין:

פסוק יג
ועלתה ארמנותיה. הפלטרין שלה תגדל קוצים מרוב השממון
במבצריה. תעלה בערי המבצר שלה
נוה. מדור לתנים וחציר לבנות יענה כי הם ידורו שמה:

פסוק יד
ופגשו. ר"ל שיהיו הרבה מהם עד שיפגשו אלה באלה בדרך מהלכם
ושעיר. השד יקרא שמה אל רעהו כי שמה יספר זה עם זה כי דרכם להיות במקום שממה
אך שם. רק שמה תמצא הלילית מקום מרגוע וישיבת מנוח כי לא ימצא שם מי מבני אדם לטורדם ולגרשם:

פסוק טו
קננה קפוז. שמה תעשה לעצמה קן ומקום מדור ושמה תטיל ביציה ותבקעם להוציא האפרוחים ושמה תקרא בקול להמשיך האפרוחים אליה להסתירם בצלה כדרך העופות
אך שם. ר"ל לא מצאו מקום הגון לקבוץ כמו שמה
אשה רעותה. ר"ל אחת עם חברתה:

פסוק טז
דרשו מעל ספר ה'. דרשו בספר ויקרא בפ' שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה
אשה. אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה
כי פי. אמר במקום ה' הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק יז
והוא הפיל. ר"ל נתנה לחלקם כאלו נפל להן בגורל
חלקתה. בידו חלק להם בקו המדה והוא ענין מליצה: