פסוק א
יששום מדבר וציה. א"י שהיא עתה כמדבר וציה ישישו אז
ותגל ערבה. א"י שהיא עתה כערבה תגל אז וכפל הדבר במ"ש
ותפרח. תעלה פרחים כחבצלת:

פסוק ב
אף גילת ורנן. ר"ל תגל גילה אחר גילה
כבוד הלבנון. הפאר והכבוד שיש בלבנון יהיה נתן לה מה' וגם יותן לה הדר הכרמל והשרון ר"ל תהיה ממולא מכל טוב
המה. יושבי הארץ ההיא יראו כבוד ה':

פסוק ג
חזקו. הוא מאמר ה' אל הנביאים חזקו ידים הרפות ר"ל בשרו הגאולה למי שידיו רפות ומתייאש מן הגאולה
וברכים. את מי שברכיו כורעות ומטות לפול אמצו וחזקו והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ד
לנמהרי לב. לאלה שלבם מתאוות מהירות הגאולה ומצטערים על איחורה אמרו להם חזקו לבבכם ואל תיראו לחשוב פן לא תבוא עוד
הנה. באמת אלהיכם יבוא לנקום נקמת עמו ולשלם גמול הראוי לאלהים לפי מדת המשפט ואז יבוא הוא ויושיעכם:

פסוק ה
אז וגו'. רצה לומר ישראל שהיו בין האומות כעורים וחרשים רואים עלבונם ושומעים חרפתם ועושים עצמם כאלו לא יראו ולא ישמעו הנה אז יראו וישמעו:

פסוק ו
אז ידלג. ישראל שהיו תשושי כח כחגרים ידלגו אז כמו איל
ותרון. ישראל שהיו כאלם לא יפתח פיו ימלא לשונם רינה
כי נבקעו. במקום שלא היה מים יבקעו מעינות מים וכן ונחלים בערבה ור"ל יצמח ישע רב להנדכאים:

פסוק ז
והיה השרב. מקום היובש מרוב החום יהפך להיות אגם מים ומקום צמאון יהפך להיות שמה מבועי מים ר"ל השפלות תהפך לממשל רב
בנוה. במדור שהיה מרבץ לתנין תשוב להיות רטוב ויצמח שמה דשא להיות קנה וגומא שאינם גדלים אלא במקום רטוב מאוד:

פסוק ח
והיה שם מסלול. בהמקומות השוממות יהיה מסילה ודרך כבושה ויקרא בשם דרך הקדש
טמא. אחד מהעכו"ם
והוא למו. הדרך הזה יהיה מיוחד להם לישראל
הולך דרך. בין הרגיל ללכת בדרך בין האוילים בענין הכרת הדרך על כי לא הורגלו ללכת בדרך
לא יתעו. לא יהיו תועים בזה הדרך כי יהיה דרך כבושה:

פסוק ט
לא יהיה שם. בזה הדרך לא יבוא אריה ואפי' הפריץ שבחיות הפורץ גדר החיות ללכת במקום אנשים הנה לא יעלה בדרך הזה ולא תמצא שמה
והלכו גאולים. ולכן ילכו שם ישראל הנגאלים מן הכשדים מבלי אימה ופחד:

פסוק י
ופדויי ה'. ישראל אשר יפדה ה' מן הגלות ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה
ושמחת עולם. השמחה שהיה להם מימות עולם תשכון על ראשם
ישיגו. כאלו ירדפו אחריהם וישיגום
ונסו. היגון ואנחה ינוס ויברח מפניהם ולא עליהם יהיו: