פסוק א
ויתכס. כסה עצמו בשק דרך צער ואבל:

פסוק ג
ותוכחה. האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו ואומר ידי רמה
ונאצה. מבזה את המקום בדברי חרוף
כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים:

פסוק ד
אולי ישמע ה'. הלואי יתן לב לשמוע
והוכיח. התווכח בדברים כאשר שמע ה'
ונשאת. כאומר לזה שאלתי מעמך שתשא תפלה לה'
השארית הנמצאה. שארית ישראל הנמצא בירושלים כי כבר כבש כל ערי הבצורות שביהודה:

פסוק ז
נותן בו רוח. אעיר רצונו ללכת מפה כאשר ישמע שמועה היא שמועת תרהקה מלך כוש
ושב אל ארצו. סוף הדבר יהיה שישוב אל ארצו בפחי נפש ובארצו אפיל אותו בחרב:

פסוק ח
כי שמע וגו'. ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה:

פסוק ט
על תרהקה. על אודות תרהקה
וישמע. קבל דבריו והוטב בעיניו להלחם עמו תחילה
וישלח מלאכים. שלח שוב לומר שאינו מסתלק לגמרי כ"א על מנת לשוב:

פסוק יא
ואתה תנצל. וכי אתה תנצל בתמיה:

פסוק יב
ההצילו אותם. וכי אלהי הגוים הצילו את הגוים:

פסוק יג
לעיר ספרוים. לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה לעיר
הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם:

פסוק יד
את הספרים. כי שלח הדברים ההם בספר
ויפרשהו. פרש כל אחת ואחת:

פסוק טז
הכרובים. שעל הכפורת אשר על הארון וכאומר ואיך א"כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר:

פסוק יז
וראה. דברי הספרים
אשר שלח. ביד מלאכיו:

פסוק יח
אמנם ה'. אתה ה' הנה אמת הוא שהחריבו את הגוים
את כל הארצות. הם ערי הממלכה
ואת ארצם. הם שאר המחוזות:

פסוק יט
כי לא אלהים המה. אבל כל זה היה בעבור שאין בהם אלהות ולזה האבידם:

פסוק כא
אשר התפללת. בעבור הדבר אשר התפללת אלי
אל סנחריב. על סנחריב:

פסוק כב
עליו. על סנחריב
בזה לך. בת ציון תבזה אותך ותלעג עליך (וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשות הבעל) וכן בתולת בת צידון (לעיל כג)
אחריך. אחרי מפלתך תניע בראשה בדרך לעג:

פסוק כג
את מי. למה לא שמת על לבך להבין את מי חרפת
מרום. לרום רקיע:

פסוק כד
מרום הרים. זה הר הבית
ירכתי לבנון. בסוף יער הלבנון מקום הארזים הגבוהים
קומת ארזיו. ר"ל הגבורים
מרום קצו. הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם
יער כרמלו. ר"ל מיטב שבחו וכובד חזקו:

פסוק כה
אני קרתי ושתיתי. ר"ל מעולם הצלחתי במעשי כמו הכורה באר ומצליח למצוא המקור ושותה מימיו
ואחריב. כאשר באתי להלחם בעיר הבטוחה בחוזק נהרותיה אשר סביב לה אז הבאתי עליה חיילות רבות והחריבו הנהרות במדרך כף רגליהם:

פסוק כו
למרחוק. מזמן רחוק
אותה. את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים
ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ"ש
עתה הבאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך
ותהי. אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים:

פסוק כז
ויושביהן. יושבי הערים ההן עשיתים להיות קצרה ידם מלהלחם למולך ונשברו ונתביישו
עשב שדה. כעשב שדה
וירק דשא. מקום הירוק שבדשא החלש מאד
חציר גגות. כחציר הגדל על הגגות שהוא חלש
ושדמה. כשבלים הנשדפים טרם נגמר בשולם לבוא לכלל קמה כי אז המה חלושים עד למאד ור"ל הנה אני הוא המתיש לפניך את העכו"ם ולא בעוצם ידך נצחתם:

פסוק כח
ושבתך. ת"י ומיתבך בעצה
ואת התרגזך. ואף את התרגזך אלי ידעתי:

פסוק כט
אלי. באה אלי
ושמתי חחי. ר"ל בע"כ אשיב אותך:

פסוק ל
וזה לך האות. אל מול חזקיהו ידבר הנה התשועה הזאת תהיה לך לאות על הבטחה אחרת כי הנה הלגיונות החריבו וקללקו הזרעים וגדעו האילנות והקב"ה מבטיחך לכלכל אתכם בשנה ההיא בספיחי הזרעים
ובשנה השנית שחיס. אולי היתה שנת השמטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים
ובשנה השלישית זרעו. ולא תפחדו עוד לצאת השדה מפחד האויב:

פסוק לא
שורש למטה. ר"ל יהיו ממולאים בכל טוב כהאילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה:

פסוק לב
כי מירושלים וגו'. ר"ל ירושלים תהיה השארית להנצל מיד סנחרב וכן ופליטה מהר ציון וכפל הדבר במ"ש
קנאת ה'. כי יקנא לשמו אשר חרף רבשקה וסנחריב:

פסוק לה
למעני. למען כבוד שמי:

פסוק לו
ויצא מלאך ה'. לאחר שנלחם בכוש חזר ובא לירושלים ואז יצא מלאך ה' וגו'
וישכימו בבוקר. סנחריב והמעט אשר נשארו חיים:

פסוק לז
בנינוה. היא ראש למלכות אשור:

פסוק לח
בית נסרוך. נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה ובעת אשר השתחוה לה הכוהו בניו
והמה. בני סנחריב אשר הכוהו: