פסוק א
ועתה. ר"ל ועתה שמע את הטובה המיועדת לבוא:

פסוק ב
עושך ויצרך. אשר עשה אותך ויצר אותך ומעת צאתך מבטן יעזר לך
וישרון. כן קרוים ישראל שהם העם הישר:

פסוק ג
כי אצק. כמו שאני יוצק מים על ארץ צמאה וגו' כן יצוק רצוני הטוב על זרעיך
וברכתי. כפל הדבר במ"ש כי הרצון הוא הברכה:

פסוק ד
וצמחו. יצמחו וירבו כאלו היו נתונים בין החציר ודומה לה
כערבים. כערבי נחל השתולים על פלגי מים הצומחים וגדילים מהר:

פסוק ה
זה יאמר. הצדיקים שבהם יאמרו אנו מעולם לה' להאמין בו
וזה יקרא בשם יעקב. אלו הקטנים בני רשעים לא יהיו נוטים אחר דעת אביהם הרשעים אלא יקראו א"ע בשם יעקב להיות צדיקים כמוהו
וזה יכתוב ידו לה'. אלו בעלי תשובה שיחייבו את עצמם לשוב לה' כמו המתחייב את עצמו בכתב ידו
ובשם ישראל יכנה. ובהם יהיה מי אשר יכנה עצמו בשם ישראל אלו הגרים אשר יתוספו עליהם:

פסוק ו
אני ראשון. ר"ל קודם בריאת העולם
ואני אחרון. לאחר שתכלה העולם:

פסוק ז
ומי כמוני יקרא. ומי הוא אשר יקרא לומר שהוא כמוני ויגיד ויערוך לפני הדברים הנעשים מעת שומי עם עולם והם כל הבריות
ואותיות. הדברים הבאים בזמן קרוב והדברים אשר תבואנה לזמן רחוק יגידו להם ר"ל בעבור עצמם להצדיק דבריהם וחוזר לתחילת המקרא לומר מי הוא אשר יגיד כאלה:

פסוק ח
אל תפחדו. מאלהים אחרים
הלא מאז. במעמד הר סיני השמעתיך והגדתי שאין אלוה מבלעדי ואתה עדי בדבר זה כי פתח אז שבעה רקיעים והראה להם שאין עוד אחר כן ארז"ל
היש. וכי יש אלוה מבלעדי
ואין צור. אין חזק בעולם אשר לא ידעתיו אני וכאומר הלא אני הוא הנותן כח לכל החזקים ומכולם ידעתי:

פסוק ט
יוצרי פסל. האומנים העושים הפסל כולם תוהו כי מעשיהם תוהו
וחמודיהם. הפסילים שהמה חמודים להם הנה אין בהם תועלת
ועדיהם המה. הפסילים הם עדים בעצמם שלא יועילו כי לא יראו ולא ידעו מאומה ואיך א"כ יועילו לאחרים
למען יבושו. העדות ההיא תועיל למען יבושו החומדים אותם:

פסוק י
מי יצר אל. מי עשה שטות כזאת לעשות אל ולצקת פסל לבלי תועלת:

פסוק יא
הן כל חבריו. המתחברים אליו לעבדו
וחרשים. האומנים העושים אותו הלא הם מבני אדם ואיך אפשר שיעשו אל
יתקבצו כולם. האומנים עם עובדי הפסל יתקבצו יחד ויעמדו להשכיל ולבחון בדבר וכולם יחד יפחדו מה' ויבושו במעשיהם:

פסוק יב
חרש ברזל. עתה יספר מעשה הפסל ואומר האומן של ברזל יעשה מעצד ופעל אותו ע"י גחלים בזרוע ובמקבות יעשהו ומחדשו
בזרוע כחו. בזרוע בכחו ובי"ת בזרוע משמשת במקום שתים ור"ל בכל אומץ כחו
גם רעב. אף כשירעב לא יעזוב מלאכתו עד שלא נשאר בו כח וכשיצמא לא שתה מים עד שנעשה עיף ויגע וכ"ז מרוב חשקו בהמלאכה ההיא:

פסוק יג
חרש עצים. וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי
יתארהו בשרד. אח"ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע"פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים
ובמחוגה יתארהו. ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו
כתפארת אדם. ר"ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים
לשבת בית. ר"ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש:

פסוק יד
לכרת לו ארזים. למעלה סיפר מעשה הפסל מעץ חצוב ועתה אמר עוד יש מי אשר יטריח לבוא ביער ולכרות לו ארזים לעשות ממנו הפסל
ויקח תרזה ואלון. יש מי שיקח תרזה ואלון כי העצים ההמה יפים ביותר ועל שאינם חזקים כארז מחזק אותם במסמרי עצי היער
נטע אורן. ר"ל ויש מי אשר יטרח עוד יותר שנוטע מתחילה נטיעה של אורן הטוב למלאכה וממתין עד שיגדל ויהיה ראוי לפסל
וגשם יגדל. כאומר עם שכונת הנוטע הוא לעשות ממנו פסל על כל זה מגדלו הגשם בשליחות המקום כי עולם כמנהגו נוהג ועתידין הן ליתן את הדין וכמ"ש חז"ל בגזל סאה חטים וזרעה וגו':

פסוק טו
והיה לאדם לבער. מאותו העץ עצמו יהיה מקצתו לצרכי אדם לבער בו את האש
ויקח מהם. מהעצים ההם יקח מה מהם להבעיר אש להתחמם בו ואף מהם יסיק התנור ויאפה לחם ואף מהם יקח ויפעל בו אל וישתחו אליו
עשהו וגו'. כפל הדבר במ"ש
למו. לפסילים ועם כי לא זכר אלא אחד הנה רבים הם:

פסוק טז
חציו. ר"ל מקצתו שרף בתוך האש ע"י מקצתו אכל בשר כי יצלה בו צלי ויאכל וישבע ואף יחמם בשרו וישמח ויאמר האח הנה חממתי את עצמי אף נהנתי להיות יושב באור האש:

פסוק יז
ושאריתו. הנשאר מהעץ יעשהו אל וחוזר ומפרש יעשהו לפסלו
יסגד לו. ישתחוה לו ויתפלל וגו':

פסוק יח
לא ידעו. אין בהם לא דעת ולא בינה
כי טח. היצה"ר המסית טח עיניהם מלראות ולבותם מלהשכיל:

פסוק יט
ולא ישיב. אינו נותן אל לבו לבחון בדבר ואין בו לא דעת ולא תבונה לחשוב הלא מקצתו שרפתי בתוך האש ואף וגו'
אפיתי על גחליו לחם. אמר לחם ע"ש סופו כי אחר שנאפה נעשה לחם וכן וטחני קמח (לקמן מו)
אצלה. כמו ואצלה
ויתרו. ואיך אעשה הנותר לפסל המתועב בעיני ה' ואיך אשתחוה לענף עץ:

פסוק כ
רועה אפר וגו'. ר"ל לבו המהתל ומלעיג בו הסיתו שיקבל לרועה ומנהיג את הדבר אשר תשוב אל האפר כשישרפוהו
ולא יציל. אף האומן העושה הפסל לא יציל נפש עצמו ולא יאמר הלא מה שעשיתי בימיני הוא שקר ואין בו תועלת כי מעשה ידי הוא:

פסוק כא
זכר אלה יעקב. אם העכו"ם לא יבינו את זאת אתה יעקב זכר אלה הדברים ולא תתפתה אחריהם כי עבדי אתה ולא עבד האליל
יצרתיך עבד לי. בראתיך להיות לי לעבד ולכן אתה ישראל לא תשכחנו:

פסוק כב
מחיתי כעב. מעולם מחיתי פשעיך בעב הזה הנמחה במים
וכענן וגו'. כפל הדבר במ"ש
שובה אלי. לכן שוב אלי כי אני הוא הגואל אותך:

פסוק כג
רנו שמים. הוא דרך משל ור"ל שמחה גדולה תהיה בעולם
כי עשה ה'. ר"ל עשה מה שעליו לעשות ולקיים והוא גאולת ישראל
תחתיות ארץ. היא הנקודה האמצעית מכדור הארצי
יער. מקום עמידת האילנות
ובישראל יתפאר. ע"י גאולת ישראל יתפאר בפי כל:

פסוק כד
ויוצרך מבטן. מעת צאתך מבטן אמך יצרתיך לי לעם
עושה כל. כל דבר הנעשה
לבדי. ואין מי יעזור לי
רוקע הארץ מאיתי. פרישת הארץ הוא מאתי ר"ל ממני:

פסוק כה
מפר. מבטל האותות של חוזי הכוכבים ולא יהיה כן
וקסמים יהולל. משטה דעת הקוסמים ולא יועילו בפעולותיהם
משיב חכמים אחור. לפי שדרך החכמים להתחכם בכל פעם יותר אמר שהמקום משיב החכמים לאחור ר"ל שמתטפשים ומתאבדים מן החכמה ונעשים סכלים:

פסוק כו
מקים דבר עבדו. זה ישעיהו
ועצת מלאכיו. המה יתר הנביאים
האומר. אשר כל אחד מהם ניבא ואמר בעבור ירושלים שתהיה מיושבת מאנשים ובעבור ערי יהודה אמר שתהיינה בנויות אחר מפלת בבל:

פסוק כז
האומר לצולה. אשר כל אחד מהנביאים אמר על בבל העומדת במצולה שתהיה מקום חורב רצה לומר שכל אוכלוסיה יאבדו ולפי שיושבת במצולה המשיל אבדן אנשיה ליבושת המים
ונהרותיך אוביש. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כח
האומר לכורש. אשר כל אחד אמר בעבור כורש שהוא יהיה רועי לרעות צאני והם ישראל והוא ישלים חפצי לאבד את בבל ולשלוח את ישראל מן הגולה
ולאמר. לצוות בעבור ירושלים לבנות אותה ואת ההיכל יצוה ליסדה (כי בימיו לא נבנה כי אם היסוד ונשלם בימי דריוש כמ"ש בחגי):