פסוק א
כרע בל. עתה שב לצחוק על הפסילים ואמר כשנלכדה בבל כרע בל על ברכיו ונפל לארץ ולא הציל את עצמו
קורס נבו. כפף קומתו להיות מוטה לארץ
היו עצביהם. הטעינו את העצבים על החיות ועל הבהמות להוליכם בגולה
נשואותיכם עמוסות. הבהמות הנושאות אתכם המה עמוסות יותר מדי והנכם משא כבד על הבהמה העייפה:

פסוק ב
קרסו כרעו יחדיו. כל העצבים יחד כפפו קומתם וכרעו על ברכיהם ולא יכלו למלט את עצמם מן המשא לבל לשאתם בגולה
ונפשם. הם עצמם הלכו בשבי וכאומר ואיך אם כן יוכלו להציל את העובדים להם:

פסוק ג
שארית בית ישראל. כי עשרת השבטים כבר גלו והיו רובם
העמוסים. הטעונים עלי מאת צאתם מבטן ולפי שאמר למעלה שהעצבים יהיו עמוסים על הבהמות לזה אחז במשל מהאומן הנושא את היונק שהוא נושאו ואינו נושא ור"ל שהוא מעולם בעזרתם
הנשואים וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ד
ועד זקנה. כמו שנשאתי אותם מעת צאתם מבטן כן אשא אותם עד הזקנה ועד ימי השיבה אסבול אותם על שכמי ר"ל כמו שהייתי בעזרתם מאז כן אהיה עד עולם
אני עשיתי וגו'. לא כהפסילים אשר האומנים עשאום ואף המה נושאים אותם וסובלים משאם ובבוא האויב לא יכלו למלט את עצמם כי אני עשיתי את ישראל ואני אשא אותם ואסבול משאם ר"ל אהיה בעזרתם ואמלטם מן האויב בבואו:

פסוק ה
למי תדמיוני. אל מי תדמו אותי ותאמרו שאני שוה לו
ותמשלוני ונדמה. אל מי תמשילו אותי ונהיה דומים אני והוא:

פסוק ו
הזלים. אתם העכו"ם השופכים זהב מן הכיס ושוקלים כסף בקנה המאזנים ושוכרים צורף ועושים אל וישתחוו אליו:

פסוק ז
ישאוהו. כל אחד נושא האל וסובל משאו על כתפו
יניחוהו. ואם מניחו במקומו יעמוד שם ולא יסיר ממקומו
אף יצעק. אף אם הוא צועק אליו בקול גדול לא יענה ולא יושיענו מצרתו וכאומר היש סכלות גדול מזה להאמין בדבר שאין בו ממש:

פסוק ח
זכרו זאת. דבר התוהו שיש בפסילים
והתאוששו. התחזקו לקנות לב
השיבו. אתם הפושעים בי תנו לב על הדבר:

פסוק ט
זכרו. תנו לב לזכור הנפלאות הראשונות שעשיתי מימות עולם:

פסוק י
מגיד. אני מגיד אחרית הדבר מראשיתו
ומקדם. ומלפנים אגיד דברים אשר לא נעשו עדיין אף ראשית הדברים
אומר וגו'. אומר אני עצתי תתקיים כי אין ביד מי לבטלה
וכל חפצי אעשה. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יא
קורא. אני הוא קורא את העיט לבא ממזרח ר"ל אעיר לב כורש היושב במזרחה של בבל ומהרה קל יבוא כעוף הפורח
איש עצתי. הוא כורש שיעשה מה שיעצתי על בבל וכפל הדבר במ"ש
אף דברתי. הדבר הזה דברתי טרם בואה
יצרתי. את הפורעניות הזאת על בבל:

פסוק יב
אבירי לב. הם אנשי בבל שהם אבירי לבב ואכזרים על ישראל ורחוקים המה מעשות להם צדקה וחסד:

פסוק יג
קרבתי. הנה אני קרבתי צדקתי לישראל ולא תרחק מהם
ותשועתי. קרבתי תשועתי ולא תאחר לבוא
לישראל תפארתי. ר"ל התשועה אתן לישראל שהם עם תפארתי כמ"ש ובישראל יתפאר (לעיל מד):