פסוק א
שמעו זאת. אל יהודה ובנימין ידבר
הנקראים וגו'. זהו בנימין הנקרא בשם סתם שבטי ישראל
וממי וגו'. זהו שבט יהודה אשר יצאו מזרע יהודה הדומה אל המים ודוגמתו במקהלות וגו' ממקור ישראל (תהלים סח)
הנשבעים וגו'. הרגילים לשבע בה' ולא יאמתו דבריהם ולא יצדיקו מאמריהם וכן נאמר ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו (ירמיה ה)
יזכירו. לשבע בו וכפל הדבר במ"ש וכאומר ע"פ מעשיהם אלה לא היו כדאים להיות נגאלים מבבל:

פסוק ב
כי מעיר וגו'. אבל מחמת שהם נקראים אנשי ירושלים עיר הקדש ובעבור שסמכו על אלהי ישראל ששמו ה' צבאות בעבור שתי אלה יגאלו שלא יחולל שמו באמרם הלא המה מעירו ובטחו בו ומדוע לא גאלם אין זה כ"א מקוצר יד:

פסוק ג
הראשונות. זהו מפלת סנחריב
מאז הגדתי. מכבר טרם בואה הגדתים
ומפי יצאו. הדברים ההם יצאו מפי והשמעתי לכולכם וכפל הדבר במלות שונות
פתאום עשיתי. בסנחריב עשיתי פתאום מה שגזרתי עליו כי בלילה אחת נפלו פגרים מתים
ותבאנה. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ד
מדעתי. מחמת שידעתי שאתם קשה לב וערפך הוא כגיד ברזל מבלי פרקים ולא גיד בשר ר"ל לא פנית פניך אלי כאלו ערפך מגיד ברזל שא"א להחזיר הפנים
ומצחך נחושה. כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר שהוא מרים מצחו ומחזקו כנחושה וכן נאמר חזקו פניהם מסלע (ירמיה ה):

פסוק ה
ואגיד לך. בעבור כל אלה הגדתי לך מפלת סנחריב מאז והשמעתיך טרם בואה כי פן תאמר בבואה העכו"ם עשה הדברים האלה ולא ה' פעל זאת לכן הקדמתי להשמיעך
צום. צוה את הדברים ההמה וכפל הדבר במ"ש:

פסוק ו
שמעת. מפי הנביאים שמעת מה שגזרתי על סנחריב ועתה ראה הכל כי כן באה
ואתם הלא תגידו. אשר לא נפל דבר
השמעתיך. מעתה אשמיע אותך חדשות והוא מפלת בבל
ונצורות. שמורות עמדי ואתם לא ידעתם אותם:

פסוק ז
עתה נבראו. כי בעת שיצאו הדברים מפי ה' היא עת בריאתם
ולא מאז ולפני יום. ולא מכבר ולא אפי' לפני יום הזה ולא שמעתם הדברים האלה עד הנה
פן תאמר. שמא תאמר הנה ידעתיו וכאומר זה לא היה כי עתה נבראו ואיך א"כ תדעו:

פסוק ח
גם לא שמעת. ר"ל עם כי הנך רואה שאני לבד מגיד דבר טרם היותה עכ"ז גם לא שמעת אמרי לקבל אותם גם לא ידעת אותם כי הסרתם מלבך
גם מאז. ר"ל לא עתה תחילת הבגידה כי גם מאז מזמן רב לא פתחת אזניך לשמוע אמרי
כי ידעתי. יודע אני שבכל דור ודור אתה בוגד בי ולך יקרא פושע מבטן כי מעת יצאת מבטן רוצה לומר מעת שבחרתך לי לעם אתה פושע בי:

פסוק ט
למען שמי. שלא יחולל בעמים לזה אני מאריך לך אפי
ותהלתי. מלת למען משמשת בשתים לומר למען תהלתי ר"ל למען יהיה לי לתהלה לזה אאריך חוטמי לך והוא דוגמת אאריך אפי כי האף והחוטם הוא אחד והוא ענין מליצה כי הכעס כאלו יוצא מן האף כמ"ש עלה עשן באפו (תהלים יח) ובהאריך האף יתמהמה הכעס לצאת ולעשות רושם ואמר בלשון הנופל באדם להסביר את האוזן
לבלתי הכריתך. את זה אעשה למען לא אכריתך כפי הגמול כאשר יצא הקצף:

פסוק י
צרפתיך. להסר ולמרק סיג העון
ולא בכסף. לא כמצרף כסף שמתיכים בו הכסף באור לשרוף הסיג
בחרתיך בכור עוני. בחרתי לך לשום אותך בכור עוני תמורת כור כסף הנתון על האש ר"ל אמרק סיג עוניך בקושי עינוי השעבוד ולא באש הגיהנם ולפי שאחז במשל מצרף כסף אמר כור עוני:

פסוק יא
למעני וגו'. התשועה שאעשה לכם לא בצדקתכם כ"א למען שמי כי איך יחולל בין העכו"ם שיאמרו מבלי יכולת ה' וגו' וכפל מלת למעני לומר שבעבור זה לבד ולא בהצטרפות עמו עוד דבר
וכבודי. מה שראוי לכבד אותי לא אעזוב לאל אחר לבל יאמרו יד אלהיהם רמה:

פסוק יב
מקוראי. כי אביו קרא לו יעקב וה' קראו ישראל
אני הוא. אני האל לבדי ואפס זולתי
אני ראשון. קודם בריאת העולם אף אני אחרון אחר שתכלה העולם:

פסוק יג
אף ידי וגו'. ר"ל בעוד תכן ימיני בטפחה את השמים אז אף ידי השניה יסדה הארץ כי בבת אחת נבראו
קורא וגו'. בזה יפרש אמריו לומר לא נעשו במעשה כ"א קראתי אני אליהם במאמר פי אשר יעמדו יחדיו כאחד:

פסוק יד
הקבצו. האספו ושמעו אמרי מי בכל עובדי הפסל יוכל להגיד את האמור למטה
ה' אהבו. שה' אוהב לזה שיעשו חפצו בבבל וזהו כורש
וזרועו. וחוזק זרועו יעשה בכשדים:

פסוק טו
אני אני. ר"ל אני לבד דברתי שכן יעשה
אף קראתיו. ר"ל אני הערתי לבו לזאת
הביאותיו. לבבל:

פסוק טז
שמעו זאת. האמור למטה
לא מראש וגו'. ר"ל מפלת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתיה בסתר אלא בגלוי כי מעת היות הגזרה ההיא הייתי שם לקבל הנבואה ונתפרסמה על ידי
ועתה. הנה עתה שלחני ה' ומלאכו ר"ל ע"י מלאכו באה עלי הנבואה להשמיע עוד חדשות והיא מפלת בבל:

פסוק יז
מלמדך להועיל. אני הוא המלמד אותך להיות לך לתועלת
מדריכך. המנהיג אותך בדרך אשר תלך:

פסוק יח
לו הקשבת. אם הקשבת למצותי היה אז נמשך שלומך כמי הנהר והייתי עושה עמך צדקות מרובות וגדולות כגלי הים:

פסוק יט
וצאצאי מעיך. כפל הדבר במ"ש
כמעותיו. כצאצאי מעי הים ועל הדגים יאמר בדרך השאלה כאלו הים ילדם
לא יכרת. ר"ל אע"פ שלא הקשבת למצותי עכ"ז לא יכרת שם זרעך מכל וכל:

פסוק כ
צאו מבבל. כי אמר לך צאו מבבל
ברחו. מהרו ללכת מכשדים
הגידו וגו'. אמרו זאת הבשורה
הוציאוה. הוציאו קול הבשורה להיות נשמע עד קצה הארץ
עבדו יעקב. את עבדו יעקב:

פסוק כא
ולא צמאו. לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם
ויבקע צור. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כב
אין שלום וגו'. זאת הטובה תהיה לישראל אבל להבבליים הרשעים אין שלום אמר ה' עליהם וכאומר ולזה ישלח כורש את ישראל מהגולה וישמיד את הבבליים כי כן גזירת המקום: