פסוק א
לידידי. אמר הנביא אשירה נא במקום ידידי ובשליחותו
שירת דודי. השירה אשר שר דודי על עסקי כרמו
כרם. וזהו השיר הנה כרם היה לידידי וגו':

פסוק ב
ויעזקהו וגו'. גדרו מסביב ופנה אותו מן האבנים ונטע בו זמורות יפות ועשה בו גת וחפר בו יקב
ויקו. על פי המעשים והתקונים האלה היה מקוה שיעשה הכרם ענבים טובים ולא כן היה כי עשה באושים:

פסוק ג
ועתה. הואיל וכן היה
יושב ירושלים. כל מי שיושב בירושלים וכל איש מאנשי יהודה
שפטו נא. בררו הדבר הנעשה ביני ובין כרמי וראו הדין עם מי:

פסוק ד
מה לעשות. מה היה לי לעשות עוד לכרמי מכל הדברים שעושים לכרם ולא עשיתי לו אותן הדברים
מדוע קויתי. ר"ל מדוע לא היה כן כמו שקויתי:

פסוק ה
את אשר אני עושה. את אשר בלבבי לעשות לכרמי
הסר. להסר גדרו ותהיה למרעה
פרוץ. לפרוץ גדרו ותהיה למרמס הרגל והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ו
ואשיתהו. אשים אותו שממה
לא יזמר. לא יחתכו הזמורות להרבות ענפים כדרך שעושים לכרמים
ולא יעדר. לא יחפרו תחת האילנות כדרך שחופרים בכרמים לתקון הגפנים
ועלה שמיר ושית. יגדל קוצים כדרך השדה שאינו נעבד
מהמטיר. ר"ל שלא להמטיר עליו מטר והמ"ם הוא מ"ם השלילה וכן מעבר מי נח (לקמן נד):

פסוק ז
כי כרם וגו'. עכשיו מפרש המשל ואמר שבית ישראל הם הכרם
נטע שעשועיו. הנטיעה שהוא משעשע ומשמח בו
ויקו. לפי מרבית הטובה שעשה להם היה מקוה שיעשו משפט והנה לא כן הוא כי אספו חטאים רבים או עשו מעשים מגונים כנגע צרעת
לצדקה. היה מקוה שיעשו צדקה והנה נשמע צעקת עשוקים:

פסוק ח
הוי. ר"ל יש להתאונן על מה שהמה מגיעים בית בבית כשאדם חלש היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע היה החזק שמצד זה מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש ולקח מגבולו וכן זה שמצד השני עד שלא נשאר מקום להחלש שביניהם
והושבתם. אמר הנביא לבעלי הזרוע וכי סבורים אתם שרק אתם לבדכם תשבו ותתקיימו בקרב הארץ ואין להחלש מקום עמכם:

פסוק ט
באזני ה' צבאות. באזני אמר ה' צבאות ותחסר מלת אמר ומאליו יובן
אם לא. הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא יהיה כן אזי יהיה ענשי כך וכך ומגזם ואינו אומר וכן אם לא כאשר דמיתי (לקמן יד)
בתים רבים וגו'. וכאומר הואיל וכן מה תועלת להם מה שלוקחים עוד מגבול החלשים:

פסוק י
כי עשרת וגו'. מקום עבודת עשרת וגו' יעשה בת אחת יין ומקום זרע חומר יעשה איפה אחת ובעבור הרעב יעזבו בתיהם וילכו להם וישארו שממה מבעליהן:

פסוק יא
משכימי בבקר. משכימים בבוקר ורודפים לבקש יין המשכר ומאחרים לשבת בערב לשתות הרבה עד אשר היין דולק ובוער בהם:

פסוק יב
והיה כנור וגו'. בידם היה הכנור וגו' לנגן בעת השתיה לתענוג וגם יין משתיהם היה בידם
פועל ה'. אינם נותנים לב להסתכל פועל ה' שעל הכל יביא במשפט
ומעשה וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק יג
מבלי דעת. על שמאנו לדעת דרכי המקום
וכבודו. אנשי הכבוד והחשובים יהי מתי רעב והמון העם ימותו בעבור יובש הצמאון ומלת מתי משמשת בשתים:

פסוק יד
הרחיבה. מדה במדה על שהרחיבו נפשם להתענג ביותר לכן תרחיב השאול נפשה לבלוע את הכל
הדרה. תפארת עדתם
בה. בהשאול ומוסב על וירד ור"ל הכל תרד אל השאול:

פסוק טו
וישפל איש. כפל הדבר במ"ש
ועיני גבוהים. העינים שהיו מגביהים להסתכל כלפי מעלה כדרך גסי הרוח
תשפלנה. להסתכל למטה כדרך השרוי בצרה וצער:

פסוק טז
ויגבה וגו' במשפט. כשיעשה משפט יתרומם ויתעלה שמו
נקדש בצדקה. יתקדש שמו במה שיעשה צדקה להכשרים שבדור:

פסוק יז
כבשים. הצדיקים הנמשלים לעדר הרחלים המה ירעו בנחת והשקט כמנהגם מאז ולא יהיו נכללים עם הרשעים
וחרבות מחים. בתי החרבות של הרשעים בעלי המוח יאכלו הצדיקים שהמה עתה כגרים מול רשעים:

פסוק יח
מושכי העון. ממשיכים על עצמן את היצר הרע המסית על העון
בחבלי השוא. בחבלים דקין וכמעט שאין בהם ממש
וכעבות. לבסוף ממשיכים היצה"ר המחטיא בחבלים עבות שמושכים בהם את העגלה ר"ל בתחלה מעט נמשכים אחריו ולבסוף נמשכים הרבה:

פסוק יט
האומרים וגו'. אומרים בלעג ימהר להביא מעשה הפורעניות שאומר למען נראה אם יוכל עשוהו
ותקרב ותבואה. כפל הדבר במ"ש
ונדעה. שיש בידו הכח:

פסוק כ
לרע. על עבודת אלילי כנענים היו אומרים שהוא טוב
ולטוב. הוא עבודת המקום
שמים חושך וגו'. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה ולהתמדת הדבר:

פסוק כא
בעיניהם. מחזיקים א"ע לחכמים
ונגד פניהם. לפי הסתכלות פניהם וכפל הדבר במ"ש:

פסוק כב
לשתות יין. מראים גבורות לשתות יין הרבה
ואנשי וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק כג
מצדיקי. מצדיקים בדין את הרשע בשכר שוחד
יסירו ממנו. מכ"א מן הצדיקים מסירים צדקתו לומר עליו שאינו צדיק בדינו:

פסוק כד
לכן. בעבור הטיית המשפט
כאכול קש לשון אש. כמו לשון אש שורף את הקש וכמו להבה מרפה את החשש ומחלישו עד כי ישוב לאפר כן יחלש שרשם להיות כדבר הנימק
ופרחם. גדולתם יסתלק כאבק דק המסתלק ברוח קמעא:

פסוק כה
עליו. על עמו
ההרים. מלכי יהודה ושריהם
כסוחה. כרוק המושלך בקרב חוצות
בכל זאת. עם כל הפורעניות הזאת לא שב אף ה' ועוד ידו נטויה להכות בהם:

פסוק כו
ונשא נס. ר"ל יעורר לב האומות היושבים ממרחק לבוא עליהם כאלו נשא להם נס וכאלו שרק להם להתאסף ולבוא:

פסוק כז
אין עיף. בהעם הבא לא ימצא בו עיף וכושל
לא ינום. ר"ל לא יהיה מי מתעצל בדבר
ולא נפתח. ר"ל לא יהיה למי שום צד עכוב:

פסוק כח
אשר חציו שנונים. יהיה עם אשר חציו יהיה שנונים ר"ל יהיה מוכן למלחמה
כצר. חזקים כסלע ולא יתנגפו במרוצתם
כסופה. ימהרו ללכת כרוח סופה:

פסוק כט
שאגה לו. להעם הזה
ויפליט. יציל הטרף לעצמו מיד הבא לחטוף מידו
ואין מציל. לא יהיה ביד מי להציל מידו:

פסוק ל
עליו. על ישראל
ונבט לארץ. יביט למלכי ארץ אולי ימצא מהם עזרה
והנה חושך צר. יש לו חושך מהצר והאויב הבא עליו כי לא מצא עזר
ואור חשך בעריפיה. אור השמש חשך לו בשמים מרוב הצרה, או בעריפיה ר"ל בבוא מאפליה ועל כי בעת יערוף המטר מאפיל האור אמר בעריפיה: