פסוק א
רודפי צדק. המחזרים לעשות צדק
אל צור. אל הסלע אשר נחצבתם ממנו
ואל מקבת. אל נקב הבור אשר יצאתם מנקרה:

פסוק ב
הביטו אל אברהם. בזה יפרש המקרא שלפניו ור"ל אברהם הוא הצור אשר נחצבתם ממנו והביטו בו לראות מה נעשה עמו
ואל שרה. ר"ל שרה היא נקב הבור וגו' כי היא ילדה אתכם
כי אחד קראתיו. עם כי היה יחידי בארץ כנען ולא היה מי שם ממשפחתו להחזיק בידו עכ"ז אני קראתיו וגדלתיו וברכתי אותו וארבה את זרעו וכאומר כמו שעשיתי עם אברהם אעשה עמכם עם שאתם יחידים בין העכו"ם ואין מי יחזיק בידכם:

פסוק ג
כי נחם. המקום ינחם את ציון כי תשוב ותכונן כמאז ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הדבר ברור כאלו כבר נעשתה
כל חרבותיה. כל המקומות החרבות
תודה. קול הודאה על הניסים ועל הנפלאות:

פסוק ד
ולאומי וגו'. כפל הדבר במ"ש
כי תורה. אשר מאתי תצא תורה וכמ"ש כי מציון תצא תורה (לעיל ב) כי מלך המשיח יורה את העמים ללכת בדרכי ה'
ומשפטי לאור עמים. ומשפט משיחי יצא להאיר עיני העמים בדברי ריבותם כמ"ש ושפט בין הגוים וגו' (שם)
ארגיע. בזה אמציא מרגוע והשקט לכל אומה ואומה כי לא תוסיף להלחם זו בזו כמ"ש לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' (שם):

פסוק ה
קרוב צדקי. הצדק שיבא להם קרוב הוא לבא וכאילו כבר יצא ישעי
ישפוטו. במשפט הראוי להם
איים יקוו. יושבי האיים יקוו אלי לשום בטחונם בי
ואל זרועי. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ו
שאו לשמים עיניכם. הסתכלו כלפי השמים וראו שרי מעלה של צבאות העכו"ם כמה הם חזקים ורב ממשלתם והביטו אל שלטוני הארץ אשר מתחת כמה הם מושפעים בטובה הרבה על ידי שריהם של מעלה
כי שמים. רצה לומר עכ"ז יושחתו שרי מעלה כעשן הכלה והולך לו
והארץ. שלטוני הארץ ירקבו כבגד הנרקב
ויושביה. שאר העם
וישועתי. אבל ישועתי לישראל לעולם תהיה ולא תושחת
וצדקתי. הצדקה שאעשה לישראל לא תשבר ותתקיים לעולם:

פסוק ז
יודעי צדק. הנותנים לב לדעת צדקה
חרפת אנוש. מחרפת האומות שמחרפים על איחור הגאולה
ומגדפותם. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ח
כי כבגד. העש יאכל את העכו"ם כאשר יאכל את הבגד רצה לומר העכו"ם יכלו כבגד הנאכל מהעש ולפי שהמשילם לבגד אמר יאכלם עש כמו לשון הנופל בבגד
וכצמר וגו'. כפל הדבר במ"ש
וצדקתי. הצדקה שאעשה לישראל תתקיים לעולם
וישועתי. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ט
עורי עורי. הנביא התפלל ואמר עורי וגו' וחוזר ומפרש זרוע ה' עורי כבימי קדם וגו' ר"ל הראה כח זרועך כמו בימי קדם ומימות עולם
המחצבת רהב. אשר חצבת את מצרים כחוצב באבנים ר"ל שהכה בם מכה רבה
מחוללת תנין. אשר הרעידה את פרעה:

פסוק י
המחרבת ים. אשר עשה את הים לחרבה
מי תהום רבה. המחרבת מי תהום רבה וגדולה וכפל הדבר במ"ש
השמה. אשר שמה עומק הים להיות בה דרך שיעברו בו ישראל אשר גאלת ממצרים:

פסוק יא
ופדויי וגו'. זהו גמר תפלתו שאמר הן ידעתי אשר ישראל שיפדם ה' מן העכו"ם ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ועל ראשם תהיה השמחה עד עולם כי לא יגלו עוד
ישיגון. כאלו הששון והשמחה רודפת אחריהם וישיגון אותם
נסו. ינוסו ויברחו מהם:

פסוק יב
אנכי אנכי. כאלו המקום משיב לומר אנכי הוא המנחם אתכם והם א"כ תנחומין שיש בהם ממש
מי את. ר"ל בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות למה תיראי מאנוש אשר סופו למות
חציר ינתן. אשר הוא נתון בעולם כחציר הזה אשר ימול ויבש והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק יג
ותשכח ה' עושך. שכחת השגחת ה' המגדל והמרומם אותך והכל שלו כי הוא נוטה שמים וגו'
ותפחד. בכל עת תפחד מפני חמת האויב המציק כאשר הכין מחשבות להשחיתך
ואיה המציק. רצה לומר הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו:

פסוק יד
מהר צועה להפתח. הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה
ולא ימות לשחת. אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו:

פסוק טו
ואנכי וגו'. ר"ל ולמה לא תשען עלי הלא אנכי ה' אלהיך והכל בידי פעם בוקע מי הים לבל ילך במהלכו ופעם יצוה שירומו הגלים ויהמו בקול גדול
ה' צבאות שמו. לפי שהוא מושל בצבאות מעלה ומטה:

פסוק טז
ואשים דברי בפיך. דברי התורה שמתי בפיך לדבר בם
ובצל ידי כסיתיך. מעולם הגנתי עליך מן האויב בזכות התורה
לנטוע שמים. שיהיו נטועים על אדמתם עם ישראל אשר עליהם נאמר ככוכבי השמים כמו שכתוב הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך (בראשית ט"ו)
וליסוד ארץ. שיהיו מיוסדים אלו הנמשלים גם לעפר הארץ כמ"ש ושמתי את זרעך כעפר הארץ (שם יג)
ולאמר לציון. כל העכו"ם יאמרו על בני ציון שהמה עמי כי יהיה נראה בהם שפע טובה מרובה:

פסוק יז
התעוררי. זהו מאמר הנביא בבשורה הקיצי מתרדמת הצער וקומי
אשר שתית. אשר עד הנה שתית כוס החמה הבא מה' ונתמרק א"כ העון
את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית כוס התרעלה כבר שתית ומצית את הכל ולא נשאר מאומה ר"ל כל הרעות הכתובות כבר באו עליך ולא תוסיף לבוא עוד:

פסוק יח
אין מנהל לה. עודה בבבל לא היה בה מנהיג מי מאנשיה
ואין מחזיק. לא היה מי להחזיק בידה שלא תפול לארץ כי מכולם אפס הכח והממשלה:

פסוק יט
שתים. צרה כפולה קרה לך ומי הוא אשר ינודד בראש עליך לנחמך כי כולם קמו עליך
והשוד והשבר. עכשיו יפרש מה הם השתים ואמר שהם השוד והשבר
והרעב והחרב. הוא פי' על השוד והשבר כי השבר הוא הרעב וכן נאמר בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ"ו) והשוד הוא שדידת גייסות הבאים בחרב במלחמה
מי אנחמך. תחסר הבי"ת והוא כמו במי אנחמך ר"ל את מי אביא לראיה ולדוגמא לומר שגם לו קרה כמקרך שיהיה לך לתנחומין כי כן דרך בני אדם להתנחם בזה וכאומר הנה באמת לא קרה למי כמקרך:

פסוק כ
בניך עלפו. מחסרון לחם ומים
שכבו וגו'. מתי רעב וחרב שכבו בחוצות ואין קובר להם
כתוא מכמר. ר"ל נשאר שוכב במקום שהומת כשור הבר הנלכד ברשת שהוא שם במקום שנלכד וא"א לו לזוז ממקומו:

פסוק כא
לכן. הואיל וקבלת גמול עונך שמעי עתה זאת וגו'
ושכורת. מבולבלת כשכור לא משתיית יין כ"א מצרה ויגון:

פסוק כב
ואלהיך יריב עמו. אשר יריב ריב עמו לקחת נקמתם מיד המריעים להם
הנה לקחתי מידך וגו'. רצה לומר עוד לא יהיו הצרות פקודות אצלך
את קובעת. השמרים הקבועים בתחתית הכוס והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק כג
ושמתיה ביד מוגיך. את הכוס התרעלה ההיא אשים ביד הכשדים הממסים אותך במכאוב וצרות הם ישתו הכוס ההוא רצה לומר הם יקבלו הפורעניות
שחי ונעבורה. כפוף עצמך להשתטח בארץ ונעבור עליך
ותשימי. עשית גופך כארץ להיות מדרס להם כי סבלת עולם
וכחוץ לעוברים. ושמת גופך כחוצות העיר להיות מדרך הרגל לעוברים ושבים והוא כפל ענין במ"ש: