פסוק א
רני עקרה. את ירושלים אשר היית כעקרה שלא ילדה על כי אנשים כלו ממנה ואינם הנה עתה בזמן הגאולה רני ושמחי
פצחי. פתחי פה להרים קול רנה והשמיעי קול גדול את ירושלים אשר היית כאשה אשר לא חלה ללדת וכפל הדבר במ"ש
כי רבים. כי עתה יתרבו בני ירושלים שהיתה שוממה מבני אדם שהיתה מיושבת ברבת עם:

פסוק ב
הרחיבי. להחזיק את כל בניך המרובים
יטו. יהיו נוטים לאורך ולרוחב ואל תחשוכי מלהטותם
האריכי מיתריך. החבלים התלוים בשפולי האוהל לקשרם ביתידות האריכי אותם שיהא נוח לקשרם היטב
ויתדותיך. היתדות התקועות בארץ חזקי למען לא יזוזו ממקומם והוא ענין מליצה לומר שתתרחב ירושלים מכמות שהיתה ועד עולם תעמוד ולא תחרב עוד:

פסוק ג
כי ימין ושמאול תפרוצי. תתחזק על הכשדים היושבים מימינך ומשמאלך
וערים נשמות. הערים השוממות יתיישבו בבני אדם כי יפרו וירבו:

פסוק ד
אל תיראי. אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר הגליות שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות כי לא תבושי עוד לעולם להיות משועבדת ונכנעת אל העכו"ם
ואל תכלמי. להרים ראש ולהראות גדולה בחושבך פן תגלה שוב
כי לא תחפירי. כי היה מובטחת שלא תחפירי עוד ללכת גולה
כי בושת עלומיך תשכחי. כי הבושת שהיה לך בימי נעוריך כאשר היית גולה ומטולטלת הבושה הזאת תשכחי כי לא יקרה לך עוד כזאת להזכר על ידה הראשונות
וחרפת אלמנותיך. החרפה שהיה לך מאז שהיית מבלי מלך כאלמנה מבלי בעל החרפה ההיא לא תזכרי עוד כי לא תהיה עוד מבלי מלך להזכיר על ידו את הראשונות:

פסוק ה
כי בועליך. כי אדונך המגדל והמרומם אותך הנה שמו ה' צבאות על כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה ואם כן מי יעמוד כנגדו לבטל מעשיו
וגאלך. הלא גאלך קדוש ישראל אשר יקרא אלהי כל הארץ וידו בכל משלה וכפל הדבר במלות שונות:

פסוק ו
כי כאשה עזובה וגו'. רצה לומר ה' קראך לשוב אליו כדרך האשה העזובה מבעלה והיא עצובת רוח שבעלה קורא אותה לשוב אליו
אשת נעורים. כמו אשת נעורים אם תמאס בעיני בעלה הנה לא תתמיד המיאוס כי ישוב ירחם כן אמר אלהיך לרחם עליך:

פסוק ז
ברגע קטן עזבתיך. העזבון שעזבתיך לא היה רק רגע קטן מול הקבוץ שאקבצך כי ברחמים גדולים תהיה ותתמיד לאורך ימים:

פסוק ח
בשצף קצף. במעט קצף הסתרתי פני ממך רק רגע ר"ל אל מול החסד תחשב רק לרגע כי בחסד עולם ארחמך:

פסוק ט
כי מי נח וגו'. הקצף כך הוא לי כמו מי המבול שהיה בימי נח אשר נשבעתי שלא יהיה עוד מי המבול כן נשבעתי וגו':

פסוק י
כי ההרים ימושו. לפעמים יקרה אשר ההרים עם רוב חזקם יסורו ויעתקו ממקומם על ידי רעש וכן הגבעות יונטו לנפול בארץ
וחסדי. אבל חסדי הוא דבר המתקיים ולא יסור מאתך והבטחת ברית שלומי וגו' וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יא
עניה סוערה. על ירושלים יאמר שהיא כעניה מרעדת כמרוח סערה ואין מי לנחמה
מרביץ בפוך אבניך. אבני הרצפה ארביץ ואשכוב בפוך כי ישפך מתחת רצפת האבנים במקום החול כי כן הדרך לשפוך חול תחת אבני הרצפה להשכיב בהם האבנים
ויסדתיך. אשים היסודות באבני ספיר:

פסוק יב
ושמתי כדכד שמשתיך. מחיצות החלונות שהשמש זורחת דרך בם אשימם מאבן כדכד הבהיר ביותר
ושעריך. מזוזת השערים יהפכו להיות אבני אקדח המאירים ביותר
וכל גבולך. אבני רצפת כל גבוליך יהפכו להיות אבני חפץ ר"ל אבני יקר שהאדם חפץ ורוצה בהם ולא כשאר אבנים המושלכים בחוצות:

פסוק יג
למודי ה'. ר"ל ישכילו בחכמה כאלו יהיו תלמידי המקום ב"ה
ורב שלום בניך. השלום של בניך יהיה הרבה מאד:

פסוק יד
בצדקה. בעבור הצדקה שתעשי תהיה נכונה בכל טובה
רחקי מעושק. תהיה מרוחקת מן העושקים אשר לא תיראי מהם כלל וכלל
וממחתה. ותהיה מרוחקת ממחתה כי לא תוכל להתקרב אליך ותהיה א"כ מרוחקת ממנה:

פסוק טו
הן גור יגור. באמת יחת ויפחד מי שהוא נעדר ונפרד ומרוחק ממני
מי גר אתך. מי שהיה לו תגר ומריבה עמך הוא יפול אליך לשכון עמך להיות סר למשמעתך:

פסוק טז
נופח באש פחם. מנשב באש הנאחז בגחלים כבויים להבעירם יפה
ומוציא כלי למעשהו. ע"י הפחמים מוציא כלי הראוי לעשות עמו הדבר אשר עשאוהו בעבורו
ואנכי בראתי משחית לחבל. בראתי איש משחית לקלקל את הכלי ההוא ור"ל אני המגרה בך את האויב ואני המשלימו עמך ומתיש כחו:

פסוק יז
כל כלי יוצר עליך. כל כלי זיין אשר יחדדוהו בשבילך להלחם בך
לא יצלח. את בעליו לא יצלח כי לא יזיק לך
וכל לשון. כל איש לשון מדבר גדולות אשר תקום עמך למשפט להתווכח עמך
תרשיעי. את תרשיעי אותו במשפט ויצא מחוייב ותשאר זכאי ר"ל לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור
זאת. הברכה הזאת היא לנחלה לעבדי ה' וזאת היא הצדקה אשר תבוא להם מאתי
נאם ה'. כה אמר ה':