פסוק א
הצדיק אבד. כאשר הצדיק נאבד מן העולם אין איש שם על לב להתבונן בדבר למה הומת מה עשה
ואנשי חסד. עי"ז נאספו הרבה אנשי חסד בעבור שאין מי מבין אשר מפני הרעה נאסף הצדיק הראשון למען לא יראה בהרעה המעותדת לבוא כי על כי לא היה מי מרגיש בדבר ולא שב לה' לזה הרבו למות עוד למען ירגישו או למען לא יראו גם המה בהרעה:

פסוק ב
יבוא שלום. מוסב למעלה לומר כי כן אמר המקום יאסף הצדיק ויבוא בשלום אל הקבר ולא יראה בהרעה
ינוחו. אנשי החסד ישכבו במנוחה על משכבותם בקבר
הולך נכוחו. כי כל אחד היה הולך בדרך הנכוחה ואין מהדין שיראה בהרעה:

פסוק ג
ואתם. הואיל ונסתלקו הצדיקים קרבו אתם הנה למשפט ולקבל הרעה
בני עוננה. אתם בני מעוננה כי ברוב נמצא הכישוף בנשים
זרע מנאף ותזנה. זרע של מנאף ותזנה כי האב היה נואף והאם היתה זונה:

פסוק ד
על מי. מאחר ששבתם מעלי על מי תבטחו להתענג בטובה כי אם זכיתם הייתם בוטחים עלי אבל עכשיו על מי תבטחו
על מי תרחיבו פה. על מי תשענו להרחיב פה לשאול כל המחסור
תאריכו לשון. לשאול כל הצורך וכפל הדבר פעמים ושלש במ"ש וכדרך הנבואה
ילדי פשע. מולידים פשע וזורעי שקר ר"ל כל מעשיכם פשע ושקר ומהו הזנות הנמצא בכם:

פסוק ה
הנחמים. המתחממים עצמן תחת אילן אלה העשוי לעכו"ם
תחת כל עץ רענן. ורצה לומר שחברו את עצמן לעכו"ם ולפי שהמשיל המקרא עובדי העבודת כוכבים לזונה אמר לשון הנופל במשכב האשה כמ"ש ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא)
שוחטי הילדים. לפני העבודת כוכבים
בנחלים. כן היה דרכם לשחטם בעמקים אשר תחת סעיפי הסלעים כי העבודת כוכבים העמידו על סעיף הסלע במקום גבוה:

פסוק ו
בחלקי נחל חלקך. בחרת לך חלק באבני הנחל לעבדם עבודת אלהות
הם וגו'. כפל הדבר במ"ש
שפכת נסך. היית מנסך לפניהם יין והעלית להם מנחה
העל אלה אנחם. וכי מהראוי שעל העושים מעשים כאלה יתהפך מחשבתי מרעה לטובה:

פסוק ז
שמת משכבך. עשית משכב לזנות ר"ל שם העמדת עבודת כוכבים ולפי שנמשלה לזונה אמר לשון הנופל בזונה
גם שם. על גובה ההר:

פסוק ח
ואחר הדלת והמזוזה. לפי שהוא מדמה אותה אל אשה זונה אמר לשון הנופל בזונה שנואפים צופים וממתינים לה אחר הדלת והמזוזה והיא בשכבה אצל בעלה לבה וזכרונה אל העומדים אחר הדלת והמזוזה ורצה לומר בעוד היותך במקדש ה' שמת זכרונך ללכת אל בית העבודת כוכבים
כי מאתי גלית ותעלי. אצלי היית שוכבת וגלית הכסות שהיינו מכוסים יחד ותעלי מאצלי ללכת אל הנואפים
הרחבת משכבך. עשית לך מקום משכב רחב לקבל בו נואפים הרבה ר"ל עבדת לעבודת כוכבים הרבה
ותכרת. כרת לך עמהם ברית אהבה
אהבת משכבם. אהבת שישכבו עמך בכל מקום אשר ראית ואף בפרסום רב:

פסוק ט
ותשורי. ר"ל לא די שעבדת עבודת כוכבים אלא שסולקת בטחונך ממני ושלחת תשורה למלך אשור בדורון של שמן ותרבי לשלוח לו בשמים מעשה רוקח למען יהיה בעזרתך
ותשלחי. שלחת מלאכיך אליו עד אשור הרחוקה מארצך
ותשפילי. השפלת נפשך עד שאול בהראות הכנעה מרובה:

פסוק י
ברוב דרכך. במה שהלכת הרבה בדרכי לבך לבקש עזר ממלך אשור הנה נתייגעת הרבה בזה ועכ"ז לא אמרת אתייאש עצמי מלבקש עזרה ממנו לפי רוב הטורח
חית ידך מצאת. על כי מצאת ממנו כח ידך כי זרוע לך ברכב ובפרשים לכן לא נעשית חולה וכואב עם כל הטורח כי קבלת בשמחה:

פסוק יא
ואת מי דאגת. ר"ל הנה כ"ז היה בחנם כי ממי פחדת ותיראי אשר עזבת בטחונך בי ולא זכרת אותי ר"ל וכי יש מי בעולם אשר לא תגבר ידי עליו
לא שמת על לבך. כי טוב לחסות בה' וכפל הדבר במ"ש
הלא אני מחשה. באמת אני משתיק את כל הקמים עליך ומעולם בא הדבר ממני ולא מעזר האומות ועכ"ז לא תיראי מפני כי אם מן הקמים עליך:

פסוק יב
אני אגיד צדקתך. אני מגיד לך במה תמצא צדקה ממני ואת המעשה אשר תעשה וזהו לחסות בה' לא בעזר מלכי האומות
ולא יועילוך. אבל כל דברי אינם מועילים לך כי אינך פונה אליהם:

פסוק יג
בזעקך. בעת תאספי רכב ופרשים מצבא העובדי כוכבים הבאים לעזרתך מול האויב וכי יצילוך הקבוץ שקבצת בתמיה
ואת כולם וגו'. אבל את כולם ישא הרוח ויפוצו על פני האדמה והבל יקחם ר"ל יכלו מן העולם במעט סיבה ואיה אם כן בטחונך
והחוסה בי. משא"כ החוסה בי הנה ארצו תשאר לו לנחלה ועיר ציון הר קדשי ישאר לו לירושה ולא יזיזנו האויב משם ועל חזקיהו נאמר שבטח בה' ולא זז ממקומו לא כמו שחשב סנחריב:

פסוק יד
ואמר. חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר"ל עשו מסילה ודרך כבושה
פנו דרך. מן המכשולות
הרימו. הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו:

פסוק טו
כי כה אמר וגו'. מוסב למעלה לומר טוב לחסות בה' כי הוא משגיח בכל כי כה אמר ה' המרומם והמנושא השוכן נצח כי לא יתואר בו תנועה כאשר בנבראים
וקדוש שמו. שמו מקודש ונבדל ואין ערוך אליו
מרום וגו'. ר"ל וזהו אמריו אשר יאמר אני שוכן במקום במקום קדוש עכ"ז אני עם הדכא ושפל רוח להשגיח להחיות רוח שפלים וגו':

פסוק טז
כי לא לעולם אריב. כי המריבה אשר אני עושה עם החוטא להענישו בגמול מעשיו הנה לא תתמיד לעולם
ולא לנצח וגו'. כפל הדבר במ"ש
כי רוח וגו'. כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו והנשמות כולם הלא אני עשיתי ולכן ראוי לי לרחם עליהם:

פסוק יז
בעון בצעו. בעבור עון הגזל קצפתי עליו והכתיו ולא על חנם
הסתר ואקצוף. הסתרתי פני ממנו לבל אראה בצרתו ועוד הקצפתי עליו להכביד עליו הצרה
וילך שובב. כי אף בעוד נסתרתי פני הים הולך לפני בסרוב ומרד ובדרך תאות לבו ולכן הרביתי עוד לקצוף:

פסוק יח
דרכיו ראיתי. וכאשר ראיתי דרכיו הראוים לו אשר שב ללכת בהם ונחם על הרעה
וארפאהו. אז רפאתיו מן המכות הפקודות עליו
ואנחהו. אוליכו בדרך הישר לטוב לו
ואשלם. אתן לו טובה הרבה שיהיה לו תשלומין תנחומין על הרעה שעברה עליו
לו ולאבליו. אשלם לו תנחומין ולכל המתאבלים והמצטערים בצרתו:

פסוק יט
בורא ניב שפתים. אחדש אני לו ניב שפתים מחודש לא כמו לשעבר שהכל קנתרו אותו בדבריהם כי מעתה כולם יאמרו לו שלום שלום והכפל לחזק
לרחוק ולקרוב. בין להרחוק ממנו בין להקרוב לו בשפתי כולם אחדש למולו דברי שלום
אמר ה' ורפאתיו. ר"ל כן אמר ה' וכן היה כי נרפא מן המכות ומן העדר השלום (מלת ורפאתיו אמר במקום ה' כאלו הוא המדבר):

פסוק כ
והרשעים. אבל הרשעים העומדים במרדם יתמידו בצרה כים הזה אשר בכל עת הוא נגרש מן הרוח ומתנדנד בגליו אל השפה כי לא יוכל להיות בהשקט ובמנוחה כי רוח קימעא מגרשו ומנדנדו
ויגרשו מימיו. ר"ל בבואו אל השפה יגרשו מימיו להלן את הרפש והטיט המצויים בשפת הים וכן הרשעים האלה יתמידו בצרה והם עוד יוסיפו סרה להכאיב לזולת:

פסוק כא
אין שלום וגו'. כלפי שאמר למעלה שאל מול השב יחדש אמרי שלום לזה אמר אבל על הרשעים הללו אמר אלהי שלא יהיה שלום להם כי כולם יקנתרו אותו בדברי ריב ומצה: