פסוק א
כקדח אש המסים. ר"ל הנה מאז כלית את הצרים אותנו כמו אש המקדיח ושורף את הדבר הנמס עד התכלית וכמו חום האש מעלה במים רתיחה ואבעבועות ומוספת והולכת כן הוספת לייסר את הצרים
להודיע. ר"ל לא בצדקותינו כ"א להודיע פרסום שמך אל צריך הם המכחישים בה'
מפניך. אז חרדו הגוים מפניך:

פסוק ב
בעשותך. בעת עשיית פלאות נוראות אשר לא היינו מקוים להם כי לא היינו כדאים לנפלאות כאלה
ירדת. ר"ל לא היה די באלה כי עוד ירדת למעננו על הר סיני נתת לנו התורה ואז חרדו ההרים מפניך עד שהיו מטפטפים זיעה מגודל החרדה:

פסוק ג
ומעולם. מימות עולם לא שמעו הבריות ולא האזינו כדברים האלה
עין לא ראתה. שום עין לא ראתה אשר אלהים זולתך יעשה כדברים האלה אל מי אשר מחכה לו ומאמין בו:

פסוק ד
פגעת. הנה עתה סלקת ממנו את הצדיקים אשר כל אחד מהם היה שש לעשות צדק כי היה מצפה שתבוא לידו
בדרכיך יזכרוך. בדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלתם
הן אתה קצפת. באמת כאשר אתה קצפת עלינו והקצף היה בעבור כי נחטא לך ודוגמתו הקיצותי ואראה (ירמיה לא) ור"ל ההקצה היתה על כי ראיתי
בהם עולם ונושע. בכל ימי עולם בטחנו בזכותם ובתפלתם והיינו נושעים על ידיהם והלך לו הקצף אם כי בא על החטא ולא שבנו עליו:

פסוק ה
ונהי. ועתה בהסתלקם נהיה כולנו כטמא כי אין מי להגן עלינו
וכבגד עדים וגו'. כל הצדקות שאנו עושים המה כבגד בלוי וסמרטוטין כי אינם מדעת שלימה רק להתיהר
ונבל כעלה כולנו. ולכן כמשנו ותש כחנו כעלה הכמושה
ועוננו. העונות מקטרגים עלינו ונפרעים מאתנו להיות נעים ונדים כרוח הנושא דבר ומנידו:

פסוק ו
ואין קורא. לא יש בנו מי אשר יקרא בשמך להתפלל עלינו
מתעורר. מלת ואין משמשת בשתים לומר אין מי מתעורר להחזיק ידו בך להיות נמשך אחריך להחזיר אותנו למוטב ולשוב אליך
כי הסתרת. כאשר הסתרת פניך ממנו בעבור מעשינו היינו נמסים בעבור עונינו כי אין מי להשיב אפך ממנו לא כמו לשעבר שהיה מי להעביר הקצף ולבטל הגזירה:

פסוק ז
ועתה ה'. ר"ל עכ"ז הלא אתה אבינו ודרך האב לרחם על הבן
אנחנו החומר. ר"ל כמו יוצר חרס הוא העושה הכלי מן החומר כן הלא אתה בראת אותנו וכולנו המה מעשה ידך והיאך תשחית מעשה ידיך:

פסוק ח
עד מאד. אל תרבה לקצוף
ואל לעד וגו'. אל תזכור העון עד עולם
הן הבט נא. התבונן עתה בנו וראה אשר כולנו המה עמך ומאמינים בך ואין לבב מי פונה מאחריך:

פסוק ט
ערי קדשך. הנה ערי קדשך היו חרבות כמדבר וגם ציון היתה כמדבר וירושלים היא שממה:

פסוק י
ותפארתנו. אשר היינו מתפארים בו
אשר הללוך. אשר בו הללוך אבותינו
לשרפת אש. להיות נשרף באש
וכל מחמדינו. כל המקומות שהיה לנו נהפך כל אחד להיות חרבה:

פסוק יא
העל אלה. וכי על חורבן אלה הדברים תתאפק ותאמץ לבך לבל יכמרו רחמיך
תחשה. וכי תחריש להאומות אשר כל אלה עשו וכי עוד תענה אותנו בידם עד זמן מרובה הלא די במה שעבר: