מצודות דוד, ישעיהו פרק ט
פסוק א
העם ההלכים בחשך. מוסב למעלה לומר אבל העם הזה על שלא היו כמוהם עם כי אף המה הלכו בחשך מפחד סנחרב הנה בסוף ראו אור גדול בעת מפלתו
יושבי וגו'. כפל הדבר במ"ש:
פסוק ב
הרבית הגוי. בזה נעשו גדולים וחשובים בעיני הכל
לו הגדלת השמחה. ר"ל אם למלכות ישראל היה חושך אפלה הנה ליהודה הגדלת השמחה
שמחו לפניך. בבית המקדש נתנו שבח ושמחו שמחה גדולה
כשמחת בקציר. כמו שדרך העולם לשמוח בעת הקציר
כאשר יגילו. כמו ששמחו בעת שחלקו שלל סנחרב כן הרבו לשמוח לפניך בבה"מ:
פסוק ג
כי את עול סבלו. העול שהיה סובל חזקיהו ומי שהיה מטה שכמו להעמיס עליו משא כבד להעלות מס קשה ואת השבט שהיה נוגש ורודה בו והוא אשור וכפל הדבר במ"ש לתפארת המליצה
החתות. העם הזה שברת בלילה אחת כמו עת מפלת מדין בימי גדעון כי גם המה נאבדו בלילה אחת:
פסוק ד
כי כל סאון. כל שאון המיית מלחמה הדרך להיות המייה ברעש גדול ושמלת ההרוגים מגוללת בדמים ומלוכלכת בו
והיתה. אבל נצחון המלחמה ההיא היתה דומה לשרפה הנאכל באש כי לא נשמע רעש מלחמה ולא נראה דם כי המלאך הכה בהם:
פסוק ה
כי ילד יולד לנו. כל זה בזכות הילד אשר יולד לנו וזהו חזקיה שבימיו היתה מפלת סנחריב
ותהי המשרה. ממשלת ה' יהיה על שכמו ר"ל יטה שכמו לסבול עול התורה והמצוה
ויקרא שמו פלא יועץ וגו'. ר"ל ה' שהוא יועץ פלא ואל גבור ואבי עד יקרא שם הילד היולד שר שלום:
פסוק ו
למרבה המשרה. ר"ל השם שר שלום יורה על מרבית הממשלה ועל מרבית השלום עד אין סוף
על כסא דוד. מרבית הממשלה והשלום יהיה על כסא דוד ר"ל על המלך היושב על הכסא
ועל ממלכתו. גם על אנשי ממלכתו יהיה מרבית הממשלה והשלום
להכין אותה. להשאר עומדת על כנה ובסיסה וחוזר על הכסא ועל העדה
ולסעדה. לבל תהיה נופלת
במשפט ובצדקה. ר"ל אם במשפט לבד לא יהיו כדאים לזה כי אין הזכות רב כ"כ מ"מ יעשה עוד צדקה
מעתה ועד עולם. כל ימי חזקיה
קנאת ה'. כ"ז הצדקה יעשה על כי יתקנא על מה שחרף סנחריב כלפי מעלה:
פסוק ז
דבר וגו'. זה אמר על מלכות אפרים דעו כי הפורענות הבאה עליהם לא במקרה בא כי הדבר הזה שלח ה' ע"י הנביאים הקודמים להתנבאות עליהם וכן היה כי נפל ונתקיים כי כבר גלו מקצתן:
פסוק ח
וידעו. כל העם הנשארים ידעו שלא כן דבריהם אשר ידברו בגאוה ובגודל לבב והוא מקרא קצר ומובן מאליו:
פסוק ט
לבנים נפלו. מה בכך שנפלו בנין הלבנים הלא נבנה תמורתן באבני גזית ר"ל אם האויב גלה המקצת הנה עתה נתחזק ביותר כי חושבים שבא במקרה והיא לא תתמיד
שקמים גדעו. אם נכרתו השקמים נחליף ארזים המעולים מהם וכפל הדבור במ"ש:
פסוק י
וישגב. כאומר הנה כל עצמם לא סמכו אלא על רצין ודעו שה' ישגב ויחזק את צרי רצין עליו וא"כ כשל עוזר ונפל עזור
ואת אויביו יסכסך. ובזה יבלבל דעת אויביו הם רשעי ישראל:
פסוק יא
ארם מקדם. אף כי מאז בימי יהואחז הרעו להם ארם היושב במזרח א"י וגם פלשתים היושבים במערב הרעו להם
בכל פה. ר"ל מלאו כל תאותם מהם
בכל זאת. בכל הפורעניות שכבר בא לא שב אף ה' מישראל ועוד ידו נטויה להכות עוד בהם:
פסוק יב
לא שב. לא עשה תשובה המגעת עד ה' שהכה בם כי חושבים הכל למקרה ואינם דורשים את ה':
פסוק יג
ויכרת ה'. לכן יכרת הכל ביום אחד החשוב והשפל
כפה ואגמון. השרים הדומים לענף יפה וכפל הדבר במ"ש:
פסוק יד
ונשוא פנים. מי שהכל נושאים לו פנים לפי רוב החשיבות
מורה. המלמד לעשות שקר
הוא הזנב. הוא השפל שבעם:
פסוק טו
מאשרי. המדריכים את העם המה מתעים אותם ללכת בדרך לא ישר
ומאשריו. אותם שהיו מיושרים בעיני העם המה נשחתים:
פסוק טז
לא ישמח. כי כשאדם חוטא ובא עליו העונש אין שמחה לפני המקום
כלו חנף. כולם מחניפים לרשעים
ועוד ידו נטויה. להכות בהם עוד יותר:
פסוק יז
כי בערה. הרשעה שעושים תבער כמו אש ובתחלה תשרוף הפחותים שבעם ואח"ז בהגדולים שבהם ר"ל העון עצמו יקטרג עליהם ויפרע מהם
ויתאבכו. בעבור מרבית התבערה יתרוממו גאות העשן כי תנשא למעלה למעלה ר"ל הפורעניות תגדל מאד:
פסוק יח
בעברת ה'. בחמת ה' תתחרך ותשרף ארץ
כמאכלת אש. כמו הדבר הנאכל באש שהעץ שנאחז בו האש מדליק את העץ האחר כן העם הזה איש אל אחיו לא יחמולו ולא יהיה די להם הרע שעשה האויב:
פסוק יט
ויגזור. יחטוף ממי שעומד בימין וישאר עדיין רעב ויאכל ממי שעומד בשמאל ולא ישבעו כי מעט ימצא בהם
איש. כל אחד יאכל בשר זרועו מעקת רעבון:
פסוק כ
מנשה את אפרים. מנשה יבוז וישלול את אפרים
יחדו המה. שניהם יחד ילכו על יהודה לשלול שלל
ועוד ידו נטויה. להכות עוד: