[י, א]
הוי החוקקים -
עתה דבר על הדיינים ועל סופריהם, הדיינים היו מטים את הדין ואומרים לסופריהם לכתוב דין שפסקו שיהא להם קיום.
ואומר החקקים על הסופרים, ואמר ומכתבים על הדיינים, כי הם מכתבים, וכתבו יוצא לשלישי, הם מצוים לסופרים לכתוב והסופרים כותבים וחוקקים חקקי און והדיינים מכתבים להם אותו העמל והאון.

[י, ב]
להטות -
כשבאים לפניהם לדין העשיר והגדול עם העני או האלמנה והיתום שהם חלושים, אם הדין עם החלושים שהוא ברוב מפני חולשתם ותוקף שכנגדן, והדיינים מטין את הדין ונותנים לעשיר ומהדרין פניו בדין, והנה הדיינים כאלו הם שוללים ובוזזים העניים היתומים והאלמנות.

[י, ג]
ומה תעשו ליום פקודה -
ליום שיפקוד האל עונותיכם.

ממרחק -
זהו מלך אשור שבא מארץ רחוקה לא"י להשחיתם.

על מי -
כמו אל, כמו: הרמתה על ביתו והדומים להם.

ואנה תעזבו כבודכם -
כי אתם תגלו מכבודכם.

[י, ד]
בלתי כרע -
היו"ד לכנוי כמו ומושיע אין בלתי, אמר לפי שהעם הזה בלתי אינם עמי ולא שומעים אלי, לפיכך כרע תחת אסיר, כלומר במקום האסירים כרע להיות עמהם ובמקום הרוגים גם כן יפלו הם הרוגים, כלומר מהם שבוים ומהם הרוגים לא ישאר אחד מהם בארצו, כי כולם יהיו גולים או הרוגים.

והמפרשים פירשו:

בלתי - כי היו"ד אינה לכנוי,

יש מפרשים כן:

לא ימלט אלא מי שיכרע ויחביא עצמו בין האסורים, או במקום ההרוגים שלא יחשבוהו שהוא חי.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

בעבור שלא כרע לאל אסורים והרוגים יהיו.

ורבי אחי הר' משה ז"ל פירש:

זולתי הכריעה שיש להם בארצם שהגוים מכניעים אותם זולתי זאת תבא להם גדולה מזאת והיא הגלות, שהיו מהם אסורים או מהם הרוגים.

[י, ה]
הוי אשור -
לשון קריאה, קורא לו שיבא על ארץ ישראל לשלול שלל, וקוראהו שבט אפו ומטה זעמו שבו מיסר ישראל, ופירוש בידם במקומם, כלומר בארץ ישראל אשלח זה השבט.

ויש מפרשים:

בידם של מחנה אשור, כלומר מטה זעמי שמתי בידם ואחר כך פירש עוד ואמר -

[י, ו]
בגוי חנף -
הפסוק כפל בענין במלות שונות, ולשומו מרמס, כי הכל יהיו דורכים ורומסים עליהם.

[י, ז]
והוא לא כן ידמה -
כפול הענין במלות שונות, אמר כי מלך אשור לא יחשב כי הוא שלוחי ומטה זעמי אבל חשב כי בכח ידו עושה מה שעושה מנציחת האמת והוא אינו יודע כי הוא שלוחי, וכאשר ארצה אמנענו מלהשחית והוא חושב להשחית הכל ואפילו ירושלם.

לא מעט -
אחר שהשחית כל הממלכות וגם רוב מלכות ישראל, אמר שלא ישאר זה המעט והיא ירושלם שלא יכבוש אותה.

[י, ח]
כי יאמר -
בלבבו או לעמו, איך תעמד עיר או ממלכה לפני הלא כל אחד משרי הוא חשוב כמלך ויש לכל אחד מהם עם גדול וחיל רב.
או פירוש: שרי מלכים הם והם מלכי האומות שכבש.

[י, ט]
הלא ככרכמיש -
אלה העיירות על נהר פרת ממלכות ארם וכבשם מלך אשור, לפיכך אמר הלא ככרכמיש, כלומר זו כזו כי כולם היו שוות לפני ונמסרו בידי, וכן שמרון כמוהם.

וכלנו -
הוא כלנה הוא הנזכר בספר עמוס.

[י, י]
כאשר לממלכות האליל ופסיליהם -
כלומר אף על פי שיש בהם אלילים ופסילים לא היה בהם כח להציל ארצם מידי.

מירושלם ומשמרון -
פירוש שהיו חזקים מירושלים ומשמרון, וכיון שלהם מצאה ידי, כל שכן שמרון וירושלים, וזה אמר קודם שלכד שמרון ואחר שלכד שמרון אמר -

[י, יא]
הלא כאשר אליליה ועצביה -
ענין אחד במלות שונות.

[י, יב]
והיה כי יבצע -
כי ישלים, כמו ידיו תבצענה, בצע אמרתו, אמר: כאשר ישלים ה' את כל מעשהו בגוים ובישראל על ידי מלך אשור בהר ציון ובירושלם, אפקוד עליו עונות שחשב כי בכחו עשה מה שעשה בירושלם, כי שם מת מחנהו ושם נפקד עונו.

ומה שאמר: על פרי גודל לבב מלך אשור –
לפי שמחשבתו הרעה עשתה פירות, שהיה מתפאר בה לבני אדם, ואומר: בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונתי והיה מצליח בכל דרכיו, לפיכך היה חושב כי בחכמתו תלוויה הצלחתו, זהו שאמר על פרי, וכפל הענין ואמר ועל תפארת רום עיניו, כי גבהות הלב נראה בעינים, וכן אמר רום עינים ורחב לב.

[י, יג]
כי אמר, גבולות עמים -
לפי שכבש כל הארצות כאלו הסיר כל הגבולות, כי לכל עם יש גבול לארצו לפי התפשט המלכות, כאמרך מלכות עם פלוני מכאן ועד כאן, וכיון שהוא כבש הכל, שב הכל מלכות אחת, וכאלו אין מלכיות הגוים נחלקות והנה הוא כאלו הסיר הגבולות.

ועתידותיהם שושיתי -
כתוב ביו"ד וקרי ועתודותיהם בוי"ו, ואחד הוא בענין.

שושיתי -
בשני שיני"ן, השניה קורין סי"ן והוא כמו סמך, מן שוסים את הגרנות ושוסתי מהדומה למרובע.

ופירוש עתודותיהם –
אוצרותיהם, לפי שממון האוצרות הוא טמון בהם לעתיד אם יצטרך לו.

ויונתן תרגם:

וקרוי תושבחתהון בזיתי.

ואוריד כאביר יושבים -
אל"ף כאביר נוספת, או המלה נוספת מן כביר ואביר, ושניהם עניין אחד וההרכבה להגדלה, פירוש אותם שיושבים במקום כביר וחזק אני מוריד אותם לארץ ובפסוק ואסיר ואוריד לעתיד, כי הוי"ו בשוא.

ושושיתי –
עבר והנה עבר ועתיד בפסוק, והטעם כי כבש המדינות ועתיד לכבוד הארצות.

[י, יד]
ותמצא כקן ידי -
כמו שהקן מופקר ונעזב לכל עובר, וכן כתוב גם כן כעוף נודד קן משולח.

אמר חיל העמים –
מצאה אותו ידי כמו שימצא האדם הקן ויקחנו ואין ממחה בידו, כן אני לא מצאתי בכל העמים מי שיעמד כנגדי, וכמו שיאסוף אדם בצים עזובות שאין האם עליהם, כי כשהעוף עליהם נודד כנפיו ומכה בקן למנוע מלקחתם אם יוכל, אבל כשהם עזובות יקחם בלא מניעה, כן אני לא מצאתי מונע לכל מה שלקחתי ואספתי ולא אפילו בדבור כל שכן במעשה, ולפי שהמשיל חיל עמים - לקן ולבצים עזובות, המשיל העמים לעוף, לפיכך אמר: נודד כנף ופוצה פה ומצפצף.

ולמ"ד לחיל כלמ"ד הרגו לאבנר.

ונודד –
הוא פעל יוצא או יהיה פעל עומד כחבריו, והוא כמו נובלת עליה, לפי שעליה נובלים תקרא האלה נובלת, כלומר מצד עליה שהם נובלים, וכן נודד כנף, מצד כנפיו שהוא נודד.

[י, טו]
היתפאר -
אמר הנביא אלה דברי מלך אשור וזה תימה, היאך יתפאר הגרזן על החוצב בו?!
והגרזן - הוא מלך אשור.
והחוצב - בו הוא האל יתברך, וכפל הענין לחזק.

המשור -
הוא המגרה ושרשו נשר והנו"ן נבלע בדגש השי"ן, וממנו מסככין בנסרים הנזכר במשנה.

כהניף שבט -
כמו שמניף זה השבט והוא מלך אשור כמו שאמר שבט אפי.
ועם מי הוא?
לא עם המטה כמוהו אלא עם מי שמרים אותו להכות העמים והוא האל יתברך.

ואמר מרימיו –
לשון רבים, כמו אלוהים קדושים הוא וכפל הדבר במלות שונות. ואמר כהרים מטה. לחזק הענין.

ופירוש לא עץ זה המטה לא יבא שיהא עץ כשאר העצים, כלומר לא יגדל יותר ממה שהוא עתה ומעתה בהתפארו יסוף ויכלה.

[י, טז]
לכן ישלח האדון -
בעבור זה שלא חשב הוא שיש עליון מנהיג אותו אלא אמר כי בכחו ובחכמתו היה עושה מה שהיה עושה, לפיכך יראה לו האל כי הוא האדון והוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה והוא ישלח בצבאותיו מגפה.

ואמר רזון והוא המות, כמו וישלח רזון בנפשם.
ועוד לפי שאמר במשמניו אמר גם כן רזון, ופירוש במשמניו גדולים שבהם גבורים ובריאים, כמו: ויכחד כל גבור חיל ונגיד וכו'.
וכן נקראו הבריאים והחזקים בלשון הזה, כאמרו: כל שמן וכל איש חיל.
וכן אמר: ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע.

ותחת כבודו -
ובמקום כבודו כלומר במקום שהיה שם מתכבד מחנהו הגדול והעצום, שם יקד יקוד כיקוד אש - תבער בו מגפה שורפת שתשרפנו כשרפת אש.

[י, יז]
והיה אור ישראל -
האל שהוא אור ישראל והאיר להם בחשכה שהיו בה, כמו שאמר למעלה, העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, והנה האל יתברך כמו האור המאיר והאוכל ויאיר לישראל ויאכל במחנה אשור, וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין.

ופירוש שיתו ושמירו כתרגומו.
וקרא השרים הגדולים שבמחנהו קוצים, לפי שבהם היה מכאיב העולם כקוץ מכאיב.

[י, יח]
וכבוד יערו וכרמלו -
היער הוא מקום העצים הגדולים והארזים והכרמל הוא מקום העבוד שבו שדות וכרמים, והמשיל מחנה אשור ליער ולכרמל, כי היו במחנהו מלכים ושרים גדולים והיה במחנהו די לכל צרכיהם וממון רב משלל מצרים וכוש והיה בהם עם רב עובדי אדמה וזולתם, וכבוד כל המחנה מתו כולם.

ומה שאמר: מנפש ועד בשר יכלה –
מראה כי הגוף גם כן נשרף, ויש בזה מחלוקת בדברי רבותינו, וחלקו על פסוק ותחת כבודו ולא כבודו ממש כמו שהוא בפרק חלק, והנה פסוק זה מסייע למי שאומר כי הנפש עם הגוף נשרפו, והפסוק שאמר: וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים, מסייע למי שאמר נשמה נשרפו וגוף קיים, כי הפגרים היו אלה שהיו מתים, ואף על פי שהם לא הביאו אלא שני פסוקים, הנה מראה טעם כל אחד ואחד, ונוכל לתרץ שני הפסוקים כי נשרף מקצת גופם, וכן אומר למטה בפרשת: הן אראלם צעקו חוצה והיו עמים משרפות שיד.

והיה כמסוס נוסס –
והיה מחנהו כמו מחנה שימס נושא הנס כי ייפול כל המחנה.

ויונתן תרגם:

ויהא תביר ועריק יהיו נשברים ונסים,

כלומר המעטים הנותרים ינוסו.

[י, יט]
ושאר עץ יערו -
לפי שהמשיל המחנה לעצי היער, אמר הנשארים מעץ יערו שלא ימותו מספר יהיו, כלומר מעטים, כמו: ואני מתי מספר.

ונער יכתבם -
פירוש בו כי עשרה היו הנשארים והנער כשמתחיל לכתוב בלמדו הכתיבה תחילה יכתוב אות היו"ד כי היא ראשית האל"ף.

ויתכן לפרש: כי הנער לא ילאה לכתבם, כי מעטים יהיו והנער יכול לספרם ולכתבם.

[י, כ]
והיה ביום ההוא -
להשען על מכהו, כמו שהיה אחז נשען על מלך אשור והיה מכהו במה שהיה מכביד עליו, או מכהו במלחמה, כי אחר כן נלחם בו ועתה הכירו כי אין להשען באדם כי צריך לו שיעבדנו ויתן לו מס וכאשר לא יתן, או הוא לא ירצה בו יכהו וילחם בו, אבל ראוי להשען על ה' צבאות, כי לא יבקש מהאדם דבר אלא שישען בו באמת ויושיענו מכל צרותיו, ולפי שחזקיהו נשען על ה' הכה מלך אשור שהיה מכהו ונודע לכל כי ה' קדוש ישראל.

[י, כא]
שאר ישוב -
לפי שבימי חזקיהו גלו רוב ישראל, לפיכך אמר שאר, כלומר מה שנשאר מישראל ישוב.

ובאר עוד ואמר:
שאר יעקב למי ישוב אל אל גבור ישוב בתשובה שלמה אל ה' שהראה גבורתו בגבורי האדם.

[י, כב]
כי אם יהיה -
כנוי עמך כנגד חזקיהו, אמר אפילו אם יהיו רבים כחול הים, שאר יקראו מי שישוב בו, כי כשהלך הרוב המעט יקרא שאר, כן ישראל רובם יכלו ויעבור עליהם כליון חרוץ, שישטפם בצדקה ויכלם, לפי שהם פושעים והנשאר בו שהוא המעט ישוב לאל, וזה אומר על עשרת השבטים שגלו והשאר יהודה ובנימן שבו לאל בימי חזקיהו והושיעם האל מיד מלך אשור.

וכליון חרוץ -
פי' כליון גמור.

[י, כג]
כי כלה ונחרצה -
כמו שאמר כליון חרוץ, וכפל ונחרצה לחזק, כלומר כי הכלה תהיה גמורה.

אמר כלה –
אני עושה והכלה תהיה נחרצה.

[י, כד]
לכן -
אמר: יושב ציון לפי שכבש מלך אשור כל ארץ יהודה, כמו שכתוב ויחן על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ולא נשארה אלא ירושלם.

ואמר ציון –
שהיא ראש הממלכה.

בשבט יככה –
לא יכלה אותך מכל וכל אלא כמי שמכה בשבט שמכאיב האדם המוכה ואינו ממיתו, כן יעשה מלך אשור ביהודה.

ומטהו ישא עליך -
זה המס שהטיל על יושבי ירושלם, שלוש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב.

בדרך מצרים -
באותו דרך ובאותו עניין שעשו המצריים בישראל, שנאמר: וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם - ענו אותם במסים ובעבודה קשה אבל לא כלו אותם, כן עשה מלך אשור בישראל.

[י, כה]
כי עוד מעט מזער -
הכפיל להמעיט הזמן.
אמר עוד מעט זמן יהיה שיכלה זעמי על מלך אשור, כי הוא היה עד כה שבט אפי ומטה זעמי להכות העמים ועתה יכלה זעמי ואפי עליו עד שיכלה, וזה הוא ואפי על תבליתם, תבליתם בשקל תכליתם.

[י, כו]
ועורר עליו -
שוט הוא קשה משבט ומטה אמר הוא, הכך בשבט והקב"ה יכהו בשוט ותהיה המכה שיכהו כמכת מדין בצור עורב שהכה מחנה מדין ושרי מדין שברחו רדפו אחריהם והרגו את עורב בצור עורב ואת זאב ביקב זאב.

וזכר צור עורב לבד, כמי שמזכיר ראשי הדברים כי ידוע הוא הענין וכתוב בספר שופטים כן הכה מחנה מלך אשור והמלך שברח הכוהו בניו בחרב.

ומטהו על הים -
ומטהו שהיה נושא עליך יהיה סופו כמו שהיה סוף מטה פרעה על הים, כי שם כלה זעם ה' עליו ונשא הקדוש ברוך הוא מטהו עליו.

בדרך מצרים -
כאותו דרך שעשה במצרים שטבעם בים, כן כלה מחנה אשור בירושלם, וכ"ף כמכת במקום שנים.

ופירש מטהו על הים, כלומר כמו שהיה על הים.

[י, כז]
והיה ביום ההוא וחובל עול מפני שמן -
עול סנחריב ישחת מפני שמן חזקיהו, והנה הוא בהפך, כי שמן צואר השור ישחת מהעול אשר עליו תמיד כן הוא דרך העולם, וכן היה ראוי שישחת שמנו של ישראל מפני עול סנחריב, כי הם היו מעטים וסנחריב עם רב והקב"ה ברחמיו הפך את הדבר והיה השמן קשה מן העול וחובל עול סנחריב מפני שמן ישראל.

ויונתן תרגם:

ויתברון עממיא מן קדם משיחא,

פירוש חזקיהו שנמשח בשמן המשחה ואע"פ שלא נמשח כי אין מושחין מלך בן מלך, ראוי היה להמשח אלא שלא היה צריך.

ובדרש:

מפני שמנו של חזקיהו שהיה מדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

[י, כח]
בא על עית -
עתה מספר כשבא סנחריב עם מחנהו על ירושלם וזוכר המסעות שעבר בארץ בנימן וביהודה והיה בהבטחה להשחית ירושלם, כל אלה שמות הערים לא נזכרו רובם בספר יהושע, כי לעיר אחת שני שמות.

למכמש יפקיד כליו -
הלמ"ד במקום בי"ת, כמו: הרגתי לפצעי, לפניכם לחרב, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בשמוש האותיות, והפקיד במכמש רוב כלי מלחמתו כדי שילך לו במהרה לירושלם, כי היה חושב בלבו כי לא היה צריך לרוב כלי מלחמה, כי היה נקל בעיניו לכבשה.

[י, כט]
עברו מעברה -
תרגם יונתן:

עברו ירדנא.

גבע מלון -
אמר כשעברו הירדן באו ללון בגבע שהיא עיר לבנימן, וכיון שראו כן יושבי הרמה חרדו.

חרדה הרמה -
פירש יושבי הרמה חרדו. וכן גבעת שאול נסה, פירש יושבי גבעת שאול נסו, כי כן דרך המקרא במקומות רבים, וגבע וגבעה שתי עיירות הן בארץ בנימן, כמו שכתוב בספר יהושע, ואפשר כי גבעת שאול היא גבעת בנימן שזכר בספר שמואל וסמכה אל שאול, לפי שהיה מלך והיה משבט בנימן.
או בנה הוא שם ארמון לשבתו, לפיכך נקראת על שמו, וכן בספר שמואל: ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול.
ואפשר גם כן כי גבעת שאול הייתה זולתי גבעת בנימן ושאול בנה אותה הגבעה ונקראת על שמו.

[י, ל]
צהלי קולך -
הרימי קולך כשופר, כדי שישמעו אנשי ליש ויברחו ומחנה אשור היה בדרכו פוגע בעיר שמה בת גלים תחילה ואחר כך בליש.

[י, לא]
נדדה מדמנה -
זאת העיר מצאנוה בערי מואב שמה מדמנה, אבל בערי ישראל לא מצאנו זה השם, והוא כמו שכתבנו שיש לעיר שני שמות.
ואפשר שהיא העיר הנזכרת בערי יהודה וצקלג מדמנה וסנסנה אף על פי שאין נקודם שוה אותיותיהם שוות, וכן הגבים שם העיר.

והעיזו –
לשון אסיפה, כמו: שלח העז את מקנך.

[י, לב]
עוד היום בנוב -
דרך הדרש כי ביום אחד הלך כל המסעות הנזכרים ודחק עצמו שיהיה באותו היום בנוב, כי משם יראה ירושלם, וכיון שראה אותה משם –

ינופף ידו -
על ירושלים, כאדם המבזה הדבר אמר אין זו נחשבת בעיני, כי כמה עיירות בצורות ממנה כבשתי.

ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן:

עוד היום שישובו לנוב לעמוד שם, אותם שברחו משם מפני סנחריב.

ינופף ידו הר בת ציון -
אמר על דרך משל כי עוד ינופף ידו הר בת ציון על מחנה אשור במפלתו, וכן גבעת ירושלם, והוא כפל הענין במלות שונות, ובא הפסוק הזה כענין שאמר: בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם.

[י, לג]
הנה האדון -
סנחריב חשב כי אין עליו אדון כמו שאמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבינותי, אמר הנביא: הנה האדון ה' צבאות הוא אדון צבאות מעלה ומטה והוא יפיל צבא מלך אשור, והמשיל מחנהו ליער מלא עצים גבוהים, ואמר כי האדון מסעף, פירוש כורת הפארות.

במערצה -
פירש ביד חזקה יערצם וישברם.

ורמי הקומה -
כלומר העצים רמי הקומה יהיו גדועים והוא משל על השרים הגדולים שהיו עמו.

[י, לד]
ונקף -
מבנין הדגוש והוא עניין כריתה כמו חגים ינקופו.

ותרגם:

וערפתו ותנקפיה.

וסבכי -
משל על השרים הגדולים שבאו בעצה אחת עם סנחריב והסתבכו זה עם זה בעצה אחת ובלב אחד, כמו ענפי העצים המסתבכים זה עם זה.

בברזל -
כמו העץ שהענפים נכרתים בברזל, כן יהיו הם נכרתים בחזק מהם.

והלבנון -
כלל כל עצי היער, ואמר לבנון, שהוא שם יער בארץ ישראל, ודבר הכתוב על ההוה.

באדיר -
הוא המלאך המכה אותם.