[יא, א]
ויצא חטר -
סמך פרשה זו שהיא עתידה לימות המשיח להבטחה שהיתה בימי חזקיהו, אמר אל תתמהו על פלא גדול כזה שיעשה בימי חזקיהו במפלת מחנה אשור ברגע אחד, כי עוד יעשה לישראל פלא גדול מזה בימות המשיח שיהיה לישראל בקבוץ גליות, וזה יהיה ממשפחת המלך חזקיהו.

וזכר ישי –
לפי שממנו יצא מלך הראשון.

ופירוש חטר –
מטה כתרגומו.

ואמר: מגזע, משרשיו –
לפי שהעץ הנכרת יחליף ויוציא יונקות מגזעו ומשרשיו.

ופירוש גזע –
מה שנשאר מן העץ על הארץ ומצדי הגזע יעלו הנצרים, וכן מן השרשים שהם תחת הארץ יפרחו גם כן, ולפי שישראל גלו מארצם זה כמה שנים ונפסקה מלכותם, כאלו נכרת העץ אבל הגזע והשרשים נשארו, אמר כי עוד יש תקוה שיחליף הגזע.
ואמר הנביא כי משורשי ישי ומגזעו יצא עוד חטר נצר ויהיה עוד מלך על ישראל כבתחילה ויותר ממה שהיה ואמר -

[יא, ב]
ונחה עליו רוח ה' -
כי מה' יהיה כל זה, אמר בתחילה רוח ה' ואחר כך פירש רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'.

וחכמה - הוא הדבר שילמדנו אדם וידענו ויהיה מזומן בכל עת.
ובינה - התבוננות האדם במה שלא למד ממה שלמד.
ועצה - היא הידיעה והרגילות במוסרים ודרכי בני העולם זה עם זה.
ודעת ויראת ה' - שניהם סמוכין על השם, ר"ל שידע ה' וירא ממנו.

[יא, ג]
והריחו ביראת ה' -
לפי שהריח היא הרגשה קלה אומר לדבר קל שבהרגשה ריח, וכן מרחוק יריח מלחמה, כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש, וכן אמר והריחו ביראת ה', כלומר במעט הבנה ירגיש בני אדם הטובים והרעים, ולא יצטרך לראיית עינים ולמשמע אוזן בשפטו בני אדם ולהוכיח אותם, כי מדעתו ומתבונתו יבין מעשיהם במעט התבוננות.

ואדוני אבי זכרונו לברכה פירש:

והריחו - ודבורו, ר"ל רוח פיו וכן לרוחתי לשועתי, ר"ל כי דבורו תמיד יהיה ביראת ה'.

[יא, ד]
ושפט בצדק -
אמר דלים וענוי ארץ ואף על פי שהוא ישפוט כל האדם בצדק דלים ועשירים, לפי שדרך העולם להדר פני הגדולים והעשירים, אומר כי הוא לא יעשה כן אלא בצדק יקח משפט הדלים מן העשירים ויוכיח החזקים במישור בעבור ענוי ארץ, שלא יגזלום ולא יעשקום בעבור שהם רפים וחלשים.

ולמ"ד לענוי ארץ במקום בעבור, כלמ"ד אמרי לי אחי הוא וזולתו.

והכה ארץ בשבט פיו -
ר"ל רשעי ארץ, ולפי שזכר ענוי ארץ שהן הפכם סמך על המבין, גם סוף הפסוק מוכיח שאמר ימית רשע, וגם בלא חסרון יובן הענין שיכה בני ארץ מי שראוי להכות, שהרי אמר: והוכיח במישור לענוי ארץ.

ופירוש בשבט פיו וברוח שפתיו –
כי יקללם וימותו כמו שכתוב בצדיקים: ותגזר אומר ויקם לך.
ואמר בשמואל הנביא: כל אשר ידבר בא יבא.
ונאמר באלישע הנביא: ויקללם בשם ה', ותצאנה שתים דובים מן היער, ותבקענה מהם ארבעים ושתים ילדים.

[יא, ה]
והיה צדק -
הצדק והאמונה שיחזיק בהם יהיו לו חוזק שלא ימעדו מתניו, והפסוק כפול במלות שונות.

[יא, ו]
וגר זאב -
יש מפרשים:

כי בימות המשיח יתחלפו טבעי החיות והבהמות וישוב למה שהיה בתחילת הבריאה ובתיבת נח, כי בתחלת הבריאה, אלו היה אוכל האריה השה הנה נשחתה הבריאה ומה אכל האריה או זולתו מן הטורפים אוכלי בשר, כי אם אכל בשר משאר החיות והבהמות הנה היה חסר העולם אותה בריה כי כולם נולדו זכר ונקבה לא יותר ולא המתינו מלאכול עד שפרו ורבו הנטרפים, אלא בודאי אכלו עשב השדה עד שפרו ורבו הנטרפים, והיה טבעם מאותו היום ואילך לאכול בשר, וכן בתיבת נח, אלו אכלו הטורפים הנטרפים הנה חסרה אותה הנטרפת מן העולם, כי שנים שנים נכנסו ולא יותר, אלא אם כן נאמר כי שבעה שבעה שהכניס מן הטהורה היו לצורך הטורפים.

ויש מפרשים:

כי כל זה משל, כי הזאב והנמר והדוב והאריה הם משל לרשעים העושקים והגוזלים שהם לחלשים כמו החיות הטורפים לנטרפים, והכבש והפרה והעגל והגדי הם משל לענוי ארץ, ואמר כי בימות המשיח יהיה שלום בארץ ולא ירעו איש את חברו.

ולא יתכן זה הפירוש לפי שאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ובימות המשיח בכל העולם יהיה שלום כמו שכתוב: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
ואמר: ונכרתה קשת מלחמה,
ואמר במשיח: ודבר שלום לגוים?!

והנכון כי טבע החיות לא תתחלף ויטרפו ויאכלו בשר כמו שהם עושים עתה, אלא הבטיח את ישראל שהחיות הרעות לא יזיקו בכל ארץ ישראל, זהו שנאמר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, והטעם: כי מלאה הארץ דעה את ה', כיון שהם טובים ושמרו דרך ה' לא תשלוט בהם חיה רעה ולא בבהמתם ובכל אשר להם, כמו שהבטיח על ידי משה רבינו עליו השלום, והשבתי חיה רעה מן הארץ, ואפילו אם יעברו בארץ לא יזיקו.

[יא, ז]
ופרה ודוב תרענה וגו' -
וכן אמר בהושע הנביא: וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים וגו'. ומה שאמר ואריה כבקר יאכל תבן, כאלו יאכל תבן כמו הבקר שלא יטרוף בשר הבהמה בארץ ישראל אם לא ימצאנה נבלה.

ויש לפרש עוד הענין:
דרך משל, והארי והדוב והנחש הם משל לאמונות הרעות, ופירש ופרה ודוב תרענה, כי כל עסק הבהמה לא יהיה אלא לעסוק בעבודת האל לא להבלי העולם, וזהו שאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה'.

ומריא -
יש אומרים:

שהוא מין ממיני הבקר הגדולים.

ויש מפרשים:

המפוטמים שבבהמות יקראו מריאים,

וכן תרגם יונתן:

ופטים:

ופרה ודוב -
ודוב היא הנקבה, וכן ותצאנה שתים דובים, וכן עז עזים רחלים, וכן: ילדיהן ירבצו יחדו.

[יא, ח]
ושעשע, מאורת -
כמו חור נקרא כן, לפי שיכנס ממנו למקום שהנחש בו, וכן המנהרות אשר בהרים שפירשנו המערות ויש להם חור שתכנס ממנו האורה, לפיכך נקראו כן, והפסוק כפול בענין במלות שנות.

ופירש גמול –
כמו יונק אלא שגמול נקרא בעת השלמת יניקתו, ואמר: יונק וגמול, לענין הנחש, לפי שהנחשים נמצאים פעמים בחורי הבית והקטנים מטפחים בקרקע הבית ובחורי הקירות.

ופירש הדה –
כמו ידה, ר"ל שלח ידו, והנה איבת הנחש הנגזרה בימי בראשית עם האדם, תסתלק בימות המשיח בכל ארץ ישראל ולעם ישראל בכל מקום שילכו לא יזיקם נחש ולא חיות רעות.

ויונתן תרגם:

מאורת צפעוני חיזו גלגלי עייני חיוי חורמן,

פירוש, כי הנחש כשהוא בחורו והוא מקום חשך וגלגל עינו מאיר והיונק רואה את האורה מבחוץ וסבור אבן מאירה היא או זכוכית ומושיט ידו לקחת אותו הדבר, שסבור נוגע בצפעוני ולא יזיקנו הצפעוני.

וזכר פתן וצפעוני –
לפי שהם רעים שבמיני הנחש ואע"פ כן לא יזיקו, כל שכן שאר הנחשים.

[יא, ט]
לא ירעו -
כל ארץ ישראל קרא הר קדשי.

וטעם הר - לפי שהיא גבוה מכל הארצות.

והטעם למה לא ירעו?
כי מלאה הארץ דעה את ה'.

הארץ –
ר"ל ארץ ישראל כמו שאמר ירמיהו הנביא: כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וגו'.

כמים לים מכסים -
מקום המים יקרא ים המים ממלאים אותו המקום עד שמכסים אותו, שלא יראה קרקע הים.

[יא, י]
והיה שרש ישי -
פירושו היוצא משרש ישי, כמו שאמר ונצר משרשיו יפרה, כי ישי הוא השרש.

וכן תרגם יונתן:

בר בריה דישי.

אשר עומד -
פירוש אשר יהיה עומד ביום ההוא שהוא יום קבוץ גליות, ויהיה הוא לכל העמים כמו הנס בחיל שילכו אחר נושא הנס כל החיל, כן ידרשו כל הגוים אל המשיח וילכו אחריו לעשות מה שיצוה, כולם יהיו נשמעים אליו, לפיכך יהיה בכבוד שלא יהיה לו מלחמה ויהיה במנוחה ובכבוד כי כל הגוים יכבדוהו ויעבדוהו.

[יא, יא]
והיה שנית -
כי ראשונה קנה אותם מבית עבדים ממצרים וביום קבוץ גליות יוסיף ה' שנית ידו לקנותם מכל הגוים אשר נפוצו שם, ועל גלות בבל לא נאמר זה, כי לא יצאו אלא יהודה ובנימן שהיו בגלות בבל ולא נקבצו עשרת השבטים, לפיכך לא נוכל לומר על אותו הקבוץ שנית כי ממצרים יצאו כל ישראל לא נשאר אחד ולא יאמר שנית אלא שתדמה לראשונה וקבוץ זה הגלות תהיה שנית למצרים שיצאו כולם, וכן יצאו כולם בהקבוץ זה הגלות, לפיכך אמר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים.

ומה שאמר את שאר עמו אשר ישאר –
לפי שרבים מהם כלו בגלות.

ומאיי הים -
גם אשר בארצות אדום וישמעאל אשר מארץ ישראל והנה שהם איי הים.

[יא, יב]
ונשא נס -
כאלו הקב"ה ירים נס לגוים שיחרדו לבוא אל מקום הנס, כן ישלחו ביום ההוא כל הגוים את ישראל אשר בארצם, שילכו להם בכבוד.

[יא, יג]
וסרה -
כשיקבצו בני ישראל בארצם תסור הקנאה שהיתה ביניהם בגלותם מארצם, שהיתה בהם חלוק מלכיות מקנאתם במלכות בית דוד.

וצוררי יהודה יכרתו -
כי מקדם היו ביהודה צוררים לאפרים.

ואפרים -
ר"ל כל ישראל לבד מיהודה, ומפני שהיו ישראל מקנאים במלכות בית דוד, היו יהודה צוררים ואויבים להם, וכן ראינו שעכבו המלכות שבע שנים שלא מלך דוד אלא על יהודה, וכן בשוב דוד אל המלכות אחר שברח מפני אבשלום, אמר: מדוע גנבוך אחינו וגו' ואומר: ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל ויתקע שבע בן בכרי בשופר וגו', וכן עד שנחלקה המלכות במלוך רחבעם שאמר אני אוסיף על עלכם.

ומה שאמר יכרתו –
ר"ל שלא יהיו, וכן: ונכרתה קשת מלחמה, והפסוק כפול בענין במלות שונות.

[יא, יד]
ועפו -
ינועון אל עבר פלשתים למערבה של א"י, וכן תרגם יונתן.

ואנחנו מפרשים ועפו, עניין עופפת שהיא התנועה המהירה, ואמר בלשון עופפות למהירות תנועתם אל מקום פלשתים להכותם ולבזוז אותם.

ויש מפרשים:

ועפו - עניין עיף ויגע, כלומר יהיו עיפים מהכות בכתף פלשתים, ומלת בכתף סמוך ובא על דרך במוכרת, כי על דרך הסמיכות משפטו בשש נקודות, וכתב בן אשר כי בא כן בהיותו מלרע לתקן קריאת הפ"א מפני פ"א פלשתים.

אדום ומואב -
אף על פי שאין נכרים היום באומות לבד ישראל שהם נבדלים מן העכו"ם בתורתם ושלא התערבו עם האומות, אבל שאר האמות התערבו רובם, והנה הם בין דת ישמעאלים ובין דת עכו"ם.

כשזוכר אדום ומואב ובני עמון –
ר"ל ארצותם והיושבים בהם היום, וכן מה שאמר בנבואת דניאל העתידה ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון, כן פירושו.

משלוח ידם -
שישלחו בהם ישראל ידיהם לכל אשר ירצו.

משמעתם -
שיהיו נשמעים לכל אשר יצוו אותם, וזכר אלה המקומות לפי שהם קרובים לארץ ישראל, אבל גם כל האומות יהיו תחת ידי ישראל.

[יא, טו]
והחרים -
ענין כריתה, כי כל לשון חרם כריתה והשחתה, וכן והחרים עניין כריתה וגזרה, ובא בענין הזה בים שאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.

את לשון ים מצרים -
הוא נהר מצרים הנקרא שיחור, ויבא ברצון האל שיעור דרך שיעברו בו גאולים.

והניף ידו על הנהר -
הנהר הזה הוא נהר פרת, וכן תרגם יונתן.

ופירוש והניף ידו –
שינהג רוח חזק שייבשהו כמו שעשה בים סוף ביציאת מצרים, כמו שאמר: והיתה מסלה לשאר עמו וגו'.

בעים רוחו -
בחוזק רוחו שיוליך הנהר ויבשהו, ומלת בעים תתפרש לפי הענין ואין לה חבר במקרא,

ורבי אחי רבי משה פירש:

עים מן לעי השדה שפירושו גל, ופירש בעים כמו בגלים, כלומר בגלי הים, והנהר יניף ידו ורוחו להשקיטם וליבשם.

והכהו לשבעה נחלים -
יכה הקדוש ברוך הוא נהר פרת וינהגהו ברוח עזה עד שישוב לשבעה נחלים ויהיה דרך בין נחל לנחל.

והדריך -
העוברים אותם הדרכים בנעלים שתהיה הדרך חרבה כאלו לא היה שם מים ויעברו בהם בנעליהם ברגליהם.
והדריך - פעל יוצא והאל הוא המדריך והעובר הוא הדורך.

ומה שאמר לשבעה –
אפשר שיהיו שבעה דרכים ולא יותר ואפשר ג"כ שיהיה שבעה עניין רבוי, כלומר לדרכים רבים כי כן הוא דרך הלשון, כמו שבע כחטאותיכם, שבע ייפול צדיק וקם.

[יא, טז]
והיתה -
בזה הנהר תהיה מסלה לשאר עמו, כלומר שתהיה דרך סלולה כאלו זמן רב הייתה דרך.

ומה שאמר לשאר –
פירשנוהו.

ומה שאמר מאשור –
כי אותם שהם באשור, הוא דרך ישרה לעבור בנהר פרת של ארץ ישראל.

וכאשר הייתה -
פירוש כאשר הייתה מסלה בים סוף, כן תהיה מסלה בנהר פרת.