[יד, א]
כי ירחם ה' -
בעבור שירחם ה' את יעקב יבא בקרוב עת חרבן בבל, כי בחרבנה תהיה תשועת ישראל.

והניחם -
כתרגומו:

וישרינון.

ונלוה הגר עליהם -
יתחברון גרים אליהם לראותם, כי בחרבן בבל תהיה תשועתם, יודו כי בסבתם היה החרבן ההוא לפי שהרעו לישראל יותר מדאי, כמו שאמר: קצפתי על עמי וגומר לא שמת להם רחמים, ומלך מדי ופרס שלקח בבל, הודה כי מה' הייתה לו כמו שאמר: כל ממלכות הארץ נתן אלוהים בידי וגו', ואמר מי בכם בכל עמו ויעל, וגרים שנתגיירו אז בעלותם מבבל לא ראינו זה בכתוב, ולא לקחום עמים וגו'.
אבל מצאנו שהיו להם שוטנים רבים בבנין ירושלם, לפיכך הנכון בעיני בזה, כי זה הפסוק יתפרש לשני פנים כי ירחם ה' את יעקב, עתה בגלות בבל ירחם עליהם ויוציאם מגלותם ובחר עוד בישראל בימי המשיח ואז ונלוה הגר עמם, כמו שכתוב: ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא, וכמה פסוקים מורים על זה הענין ביאת המשיח בדברי הנביאים, וכן ולקחום עמים, כמו שכתוב והביאו את כל אחיכם מנחה לה' וכמה פסוקים מורים על זה.

ונספחו -
ויתחברו, כמו ספחני נא אל אחת הכהונות.

[יד, ב]
ולקחום והתנחלום -
יתנחלו מהם להנחילם לבניהם אחריהם. להיות להם לעבדים ולשפחות, כמו שכתוב: ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם.

[יד, ג]
והיה -
אמר כנגד ישראל היושבים בגלות בבל ביום שהניח ה' מעצבך תשא המשל הזה, והוא יום חרבן בבל.

מעצבך -
מצער הגלות.

ומרגזך -
המ"ם בחירק, וכן מאחרי דוד, מרדף אחרי ישראל.

אשר עבד בך -
אף על פי שמלת העבודה לשון נקבה אמר עבד לשון זכר, רוצה לומר על עניין עבודה, וכן יעשה מלאכה, והדומים להם.

[יד, ד]
ונשאת המשל -
משל הוא הדבר שאינו מובן כמשמעו, וכן בזה.

מדהבה -
מטה, שבט, גם ברושים, ארזי לבנון.

ופירש מדהבה –
מתרגם:

זהב דהבא,

והוא תאר לבבל שהיתה בעלת הזהב שהיתה לוקחת מס מכל הארצות.

ויונתן תרגם:

סף תקוף חייבא.

[יד, ה]
שבר -
מטה, ושבט משל על החוזק והממשלה.

רשעים מושלים –
אמר על: נבוכדנצר ועל אויל מרודך ועל בלשצר.

[יד, ו]
מכה -
אומר על נבוכדנצר ולפי שהוא היה תחלת הממשלה והוא כבש כל הארצות, אמר זה הענין עליו כי בניו אף על פי שאבדו אותם כל הגוים הם לא לקחו להם דבר, אלא מה שהניח להם אביהם בעברה שלא היה לו חמלה עליהם.

מכת בלתי סרה -
התי"ו במקום ה"א כי אינו סמוך, וכן חכמת ודעת, שפעת אני רואה, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל.
אמר כי אני רואה מכל מכתו לא הייתה סרה מכל העמים, אלא תמיד היה מכה אותם.


רודה באף -
והיה רודה בהם באף ובחימה.
ובי"ת באף קמוצה מורה על ה"א הידיעה, רוצה לומר האף הידוע לו למלך בבל.

מורדף בלי חשך -
כל גוי וגוי מורדף מפניו בלי חשך ולא מנע מלרדפו, אלא תמיד הוא מורדף מפניו, לא יתן לו מנוחה.

[יד, ז]
נחה -
ועתה במות בן בנו וסרה ממשלת הרשע נבוכדנצר נחה שקטה כל הארץ ופצחו רנה, ואמר דברים כנגד נבוכדנצר, כאלו מת הוא ביום ההוא.

[יד, ח]
גם ברושים -
לפי שאמר נחה שקטה כל הארץ והוא אומר על עם הארץ שהיו תחת עבודתו והיו בצרה, לפיכך אמר גם ברושים, והוא משל על המלכים, וכן ארזי הלבנון, אמר שגם המלכים שמחו באבוד מלכותו וממשלתו, כלומר אפילו המלכים והשרים שאין נותנין עליהם עבודה כמו על עם הארץ, אפילו הם שמחו לו באבודו כי במות בן בנו אבדה ממשלתו.

לא יעלה הכורת עלינו -
לפי שהמשיל הגדולים לברושים ולארזים אמר גם כן הכורת דרך משל.
ואמר מאז שכבת, כלומר מעת שמת נבוכדנצר, כי אף על פי שעבדו העכו"ם את בנו ואת בן בנו, לא היו מצירין להם אלא שהיו נותנים להם מס, אבל נבוכדנצר היה הורגם ונותנם בבית האסורים ומעבידן עבודות קשות.

[יד, ט]
שאול מתחת -
החיים שמחו והמתים רגזו ופחדו, על דרך משל, לפי שהיה מחריד כל העולם בחייו אמר כי המתים יפחדו שלא יחרידם במותו, והוא על דרך משל מרוב החרידו כל העולם, אמר בדרך הפלגה, כי המתים חרדו ופחדו בבואו אליהם.

ושאול בזה הפסוק זכר ונקבה, כמו שאמר רגזה, ואמר עורר, אמר על דרך משל כי השאול העיר המתים הגדולים לצאת לקראתך במותך, וכאלו המלכים בקברם בכסאותם כמו בחייהם והשאול הקים אותם לקראתך.

רפאים -
מתים, וכן רפאים בל יקומו - אם רפאים יקומו.

ויונתן תרגם:

גברין,

כלומר הגדולים והגבורים המתים.

עורר לך, עתודי ארץ -
המלכים נקראים עתודים דרך משל, כמו שהעתודים מנהיגים הצאן והולכים לפניהם, כמו שאמר כעתודים לפני צאן כן המלכים מנהיגים העם.

[יד, י]
כלם יענו -
יענו התחלת הדבור, כמו: וענית ואמרת, ויען איוב הראשון.

גם אתה -
ואף על פי שבחיים היית מושל על כולנו, עתה נראה שגם אתה חלית כמונו וקרך מקרה המות כמו שקרה לנו.

וחלית -
מבנין שלא נזכר שם פעלו, כמו: אשר חלה ה' בה.

[יד, יא]
הורד שאול גאונך -
שהיית מתגאה ומדמה בעצמך שאתה כמו אל, לפי שהיית מושל על כל העמים, ועתה נראה שהורד שאול אותו הגאון והנך מת כאחד העם.

המית נבליך -
שהיה נשמע בביתך קול המיית נבלים וכנורות ועתה הורד שאול עמך, כי פסקו אותם השמחות.

תחתיך -
ועתה הנה תחת המצעים היקרים והמכסים הנכבדים שהיו לך בחייך עתה במותך הם רמה ותולעה.

ואמר: יצע ומכסיך, שהוא לשון זכר ואע"פ שרמה ותולעה לשון נקבה, לפי שרמה ותולעה הוא דרך כלל על רבים מן התולעים וכשידבר דרך כלל ידבר פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, כמו ומכסך תולע לשון זכר.

ורמה -
תכסה על ידם לשון נקבה.
וכן ותהי הכנם ותעל הצפרדע.

[יד, יב]
איך נפלת -
כי היית בחייך כמו ככב השמים ולא כל ככב אלא ככב המגיה אורו הרבה, והוא ככב השחר, והוא הנקרא הילל, מענין בהלו נרו עלי ראשי, ועתה איך נפלת משמים לארץ ונגדעת והנה בחייך היית חולש על גויים ועתה נחלשת ונגדעת.

חולש -
כמו ויחלש יהושע, ועל במקום בי"ת השמוש, כאלו אמר חולש בגוים, וכן תרגם יונתן.
וכמו זה ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך.
ונתת אותם על סל אחד כמו בסל,

ורז"ל פירשו:

כי חולש מפיל גורל, כמו שאמר מטילים חלשים על הקדשים בי"ט אבל לא על המנות, ואמר מאי משמע ?דהאי חלשים לישנא דפוריא היא דכתיב: חולש על גויים והוא שאמר, כי עמד מלך בבל על אם הדרך וגו', ואמר קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד, ואמר בימינו היה הקסם בירושלם, הנה שהיה מפיל גורלות באיזה עם ילחם כי כולם היו לפניו לעשות בהם כרצונו ובבואו ירושלם הטיל גורל אם ילך לרבת בני עמון או לירושלם.

[יד, יג]
ואתה אמרת -
בחייך היית חושב בלבבך מרוב הצלחה שהיה לך היית חושב השמים אעלה דרך משל, כלומר למעלה מכל בני אדם.

וכן תרגם יונתן:

לרומא אסק.

ממעל לכוכבי אל -
ועוד ארים יותר גבוהה מכל הככבים על דרך משל, דמה ישראל לכוכבי אל, ויפה פירש.

ואשב בהר מועד בירכתי צפון -
הר מועד הוא הר ציון לפי שהיו נועדים שם כל ישראל תמיד, נקרא הר מועד.

ואמר ירכתי צפון -
כי ציון לצפון ירושלם וכן אמר הר ציון ירכתי צפון, כלומר התפאר בעצמו שיכבוש ירושלם וישים כסאו בה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

הר מועד בירכתי צפון בבל, אמר כשאשב הר מועד בירכתי צפון אני חושב בעצמי כי ממעל לכוכבי אל ארים כסאי, וקורא בבל הר מועד, לפי שכל העולם היו נועדים שם אל מלך בבל, וקראה הר לפי שהיתה עיר חזקה, וכן קראוה ירכתי צפון כי היא צפונית מזרחית לישוב העולם.

[יד, יד]
אעלה -
כפל הענין לחזק.

ובמתי עב –
ר"ל השמים שהם ממעל לעבים.

אדמה -
מבנין התפעל ומשפטו אתדמה.

[יד, טו]
אך אל שאול -
תחת ממעל לכוכבי אל שהיית חושב תורד אל שאול, ותחת ירכתי צפון תורד אל ירכתי בור - ובור הוא הקבר.

[יד, טז]
רואיך -
במותך אליך ישגיחו וההשגחה היא דקות הראות.

[יד, יז]
שם תבל -
גם זה מדברי המתבוננים בו, ויאמרו הזה הוא ששם תבל כמדבר.
ותבל הוא שם לארץ המיושבת.

לא פתח ביתה -
לא פתח להם בית הסהר לעולם, כיון שנתנם בבית האסורים לא הוציאם עוד משם.

[יד, יח]
כל מלכי, איש בביתו -
פירש איש בקברו, וכן תרגם יונתן.

[יד, יט]
ואתה השלכת מקברך -
אמרו בשעה שנטרד נבוכדנצר והיה עם החיות שבעה שנים ועם הארץ המליכו אויל מרודך בנו, וכאשר שב נבוכדנצר לדעתו ושב אל היכלו אל בבל ומצא בנו יושב על כסאו, נתנו בבית האסורים ולא יצא משם עד שמת נבוכדנצר והוציאוהו העם להמליכו והוא לא רצה למלוך, אמר: איני מאמין שמת ואם יבא כמו שבא בפעם אחרת וימצאני יהרגני!
הוציאו אותו מקברו והראו לו שמת, על זה נאמר: ואתה השלכת מקברך.

נוסח אחר בתרגום שתרגם:

שכבו בכבוד איש בביתו - אתכנשו ביקר גבר בביתיה,

ותרגם:

ואתה השלכת מקברך - ואת אתרכינת מאתרך,

וזה נוטה לדרך הפשט יותר ויתפרש איש בביתו כמשמעו, כלומר כל המלכים נחו בביתם בהיכליהם ואתה השלכת מקברך, מביתך שהיית חושב שתהיה בו לזמן רב, כמו שאדם בקבר והשלכת מתוכו, כלומר שרוח רעה שעברה עליך מאת האל השליכה אותך מביתך והלכת לדור בין החיות.

כנצר נתעב -
כשנוטע אדם נטועים ויש ביניהם שאינו מצליח עוקר אותו משרשיו ומשליכו.
וכן לבוש הרוגים, שהוא מלוכלך בדם משליך אדם אותו, כי כיון שהוא לבוש הרוג אין אדם חושש בו לרחצו וללבשו, כי אין דרך בני אדם ללבשו כיון שהוא מהרוג.
ועוד שהוא מנוקב מדקרות החרב.

מטועני חרב -
הוא הרוגים, וכפל הענין במ"ש לחזק הענין,
ופירש מטועני – מדוקרים.

וכן פירש אדוני אבי ז"ל:

טענו את בעירכם, ודמהו ללשון הערב.

יורדי אל אבני בור -
אמר על המלבושים, ואעפ"י שאמר לבוש בלשון יחיד, הרבה כמוהו במקרא, אמר כי מלבושי ההרוגים מושלכים ויורדים אל אבני בור כמו ההרוג, והוא פגר מובס ונרמס בין הרוגים, וכן השלכת אתה כמו אותם הלבושים.

ואמר אבני בור בעבור הקבר שבונין בתוכו באבנים סביב הנקבר, והוא הנקרא בלשון משנה דופק.

[יד, כ]
לא תחד אתם -
לא תתיחד עם מלכי גויים בקבורה, כלומר לא תהיה שוה להם במותך ובקברך, כי לשאר מלכים יעשו כבוד גדול בקברם אותם ושורפים עליהם וחונטים אותם, אבל לך לא יעשו עמך כבוד אלא שתקבר כאחד העם.
ולמה?
כי ארצך שחת, שפירושו בכובד המס שהיית מטיל עליהם, עמך הרגת מרוב אימה שהיה מטיל עליהם, עד שבחטא קל היה הורג אנשיו, כי הנה חכמי ארצו הרג על שלא ידעו להגיד לו חלומו ופתרונו, וזה אכזריות גדולה, לפיכך שמחו כל עמו במותו ולא עשו לו כבוד בקבורתו, כמו שעושים לשאר מלכים.

לא יקרא לעולם זרע מרעים -
בניו שהם זרע מרעים לא יקרא לזמן רב בן פלוני, כי במהרה יכרת זרעו, כי במות בלשצר בן בנו, נכרת זרעו מכל וכל.

[יד, כא]
הכינו לבניו -
שיהרגו אותם וזה בעון אבותם, ויש לכם לירא שיהיו הבנים כמו האבות רעים, לפיכך הרגו אותם שלא יקומו וירשו ארץ.

ומלאו פני תבל ערים -
אם הם יקומו ימלאו פני תבל שונאים וערים, לפיכך השמרו שלא יקומו.

ערים -
שונאים, כמו ויהי ערך.

וכן בלשון ארמי:

ופשריה לערך,

וכן תרגם יונתן,

ויש לפרש ערים כמשמעו ויתפרש כך אם הם לא יקומו ויירשו, ימלא פני תבל ערים וירבה הישוב, כי הם היו כובשים הערים ומחריבים הישוב.

[יד, כב]
וקמתי עליהם -
כלומר אתעורר עליהם להכריתם.

לבבל -
פירש למלך בבל.
ואמר לבבל, כי בהכרת זרעו של מלך נכרתה ונחרבה בבל.
או פירושו: לבבל - ליושבי בבל, כי כולם ימותו בחרב אבות ובנים יחדו.

שם ושאר -
הכרתת השם הוא שלא ישאר לו דבר שיזכר שמו עליו, או יהיה ושאר - קרוב, כמו איש איש אל כל שאר בשרו, ואם זה בקמץ וזה בציר"י.

נין -
הוא הבן:

ונכד -
הוא בן הבן,

וכן תרגם יונתן:

בר ובר בר.

[יד, כג]
ושמתיה למורש קפוד -
כמו שאמר בחרבן אדום וירשוה קאת וקפוד, וקפוד הוא הנקרא בערבי קנאפד, ובלע"ז טרטוג, והיא נמצאת תמיד במקום המים.

וטאטתיה במטאטא השמד -
ענין מכבדות שמכבדין את הבית בלשון משנה, והוא הנקרא בלשון מקרא יעים ויעה ברד.
: כמו שמכבדין הבית וישאר קרקע הבית נקי, כן תהיה בבל נקיה מאנשיה ומכבודה ומהרכוש ומכל דבר ואותו הכבוד יהיה כבוד השמד והשחתה.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה, עד דשמעוה לאמתיה דרבי דקאמרה לההיא אתתא שקלי טאטיתך וטאטי ביתא.

והנה נשלמת נבואת בבל, ופרשה זאת אחריה על מלך אשור.

[יד, כד]
נשבע -
דברו הוא שבועתו, כי דברו קיים כמו השבועה, לפיכך אמר: אם לא שהוא כענין שבועה, כאדם שאומר אם יהיה כך לא יהיה כך.
וכן: אם לא בתים רבים לשמה, יהיו אם לא שויתי ודוממתי, כאשר דמיתי, כמו שחשבתי על מלך אשור.

כן הייתה -
עבר במקום עתיד.
וכן תרגם יונתן כן:

תהא.

וכאשר יעצתי -
היא הגזרה תקום כמו שיעצתי עליו, ועצה היא תקון הדבר וברורו.

[יד, כה]
לשבור אשור -
ומה היא העצה לשבור אשור בארצי, והיא ארץ ישראל, כי שם קרוב לירושלם נפל אשור, כי יצא מלאך ה' והכה מחנהו, כמו שכתוב.

ואמר ועל הרי –
כי ירושלם הרים סביב לה ושם היה מחנה אשור.

וסר מעליהם עולו -
שהיה מטיל עליהם מס, גם כבש כל הארץ לבד ירושלם, כמו שכתוב.

[יד, כו]
זאת העצה -
אמר על כל הארץ, ואמר על כל הגוים, כי מלך אשור כבש כל אלו הארצות והיה פחדו ואימתו על כל הגוים וכיון שהיתה יד ה' נטויה עליו והכהו, חרדו כל הגוים ויראו מה' ואנשי כוש ומצרים שהיו במחנה וראו מפלת מלך אשור, עבדו את ה' ויראו ממנו, כמו שכתוב יהיה מזבח לה' בארץ מצרים.

[יד, כז]
כי ה' -
כיון שהוא רוצה אין מי שיפר עצתו אם כן דברו קיים, כמו שאמר על יד נביאיו, כן יהיה וכן יקום.

[יד, כח]
בשנת מות המלך אחז -
נבואה זו על פלשתים נאמרה כשמת אחז ומלך חזקיהו, אמר הנביא כנגד פלשתים עוד.

[יד, כט]
אל תשמחי פלשת כלך -
כמו ששמחת עד עתה משמת עזיהו, והוא שבט מכך, כמו שהוא אומר בדברי הימים ויצא וילחם בפלשתים ויפרץ את חומות גת ואת חומות יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים.
וכשמת עוזיהו שמחו פלשתים ולחצו את ישראל בימי אחז, כמו שכתוב שם: ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו בית שמש ואת אלון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנת ובנותיה ואת גמזו ואת בנותיה וישבו שם.
וכשמת אחז ומלך חזקיה אמר הנביא אל תשמחי פלשת, כי הנה קם מי שיכך והוא מזרע מי שהכך בתחילה.

נחש -
משל על עזיהו שהכהו כמו שהנחש מכה וממית.

ויונתן תרגם:

ארי מבני בנוהי דישי יפוק משיחא,

אמר נחש על ישי כי כן נקרא כמו שכתוב: אשר בא אל אביגיל בת נחש.

צפע ושרף מעופף -
נאמר על חזקיהו, כלומר זה יהיה קשה לך מעזיהו כמו שהצפע והשרף קשים מהנחש,

ופירוש מעופף –
מדלג ממקום למקום.

ויונתן תרגם:

ויהון עובדוהי בכון כחוי מפריח,

ואמר: כלך –
לרוב השמחה שהיו שמחים כולם במות עזיהו, וחזקיהו הכה בפלשתים, כמו שכתוב בספר מלכים הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר.

[יד, ל]
ורעו בכורי דלים -
ישראל שהיה להם עד עתה בכורה וחלק גדול בדלות, עתה ירעו הנה והנה שלא יהיה להם פחד מאויביהם ולבטח ירבצו - דמה אותם לצאן שרועים במדבר בלא פחד, כי בעוד שהיו אויביהם שולטים בהם, לא היו יוצאים מעריהם הבצורות והיו רעבים ועתה יצאו לכל מקום בלי פחד וישבעו מטוב העמים.

והמתי ברעב שרשך -
הם ירעו ואתם תמותו ברעב.

ואמר: שרשך –
על הנאספים בערי המבצר.

ושאריתך -
והנשארים מן הרעב שלא ימותו ברעב.

יהרוג -
חזקיהו.

ואמר: והמתי –
שהוא מאמר האל.

ואמר: יהרוג –
כי מה שיעשה חזקיהו הוא מעשה האל, כי בעזרתו עשה מה שעשה.

[יד, לא]
הלילי שער זעקי עיר -
הלילי על שער זעקי על עיר על השבר הגדול הבא עליך,

וכן תרגם יונתן:

אלילי על תרעך צווחי על קרוך.

נמוג פלשת כלך -
נמוג ונשבר את פלשת כלך.

ואמר: נמוג לשון זכר.

ואמר הלילי זעקי -
לשון נקבה, לשון זכר הוא כנגד העם ולשון נקבה כנגד העדה.

כי מצפון עשן בא -
הפורענות שהוא כעשן.

ואמר מצפון –
ארץ ישראל שהיא צפונית לארץ פלשתים.

ואין בודד במועדיו -
במועדים שיתן חזקיהו ללכת להלחם על פלשתים אין בישראל שיהיה בודד בעצמו, שלא ילך עם החיל כי כולם ילכו בשמחה.

וכן תרגם יונתן:

ולית דמאחר בזמנוהי.

[יד, לב]
ומה יענה מלאכי גוי -
כל אחד ממלאכי העכו"ם ההולכים בשליחות מארץ אל ארץ, כשישאלו אותו חדשות מה יאמר?
יאמר כי ה' יסד ציון במלוך חזקיהו כי היה לציון כמו יסוד לבנין, כי חשב מלך אשור להחריבה והתפלל חזקיהו וענהו האל על ידי ישעיה הנביא, ואמר לא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סוללה, ואמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה.

ובה יחסו עניי עמי -
כל ערי יהודה הבצורות נתפשו והיא נשארה ובה חסו ישראל.