[טז, א]
שלחו כר -
כתוב במלכים ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אלים צמר, ויהי במות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל לפיכך אמר הנביא שלחו כר, כלומר אותן כרים ואלים שהייתם שולחים למלך ישראל למס ומרדתם בו, היה לכם לשלוח אותו מס ולא בא אליכם זאת הרעה אם תעשון כן.

ואמר מסלע מדברה –
שהוא עיר ראש מלכות מואב.

ואמר על הר בת ציון –
שהיא ראש ממלכת ישראל.
ואחר שלא היה מלך בשמרון היה לכם לשלוח לציון אל מלך יהודה.

ואפשר שיהיה פירושו שלחו – לעתיד, כלומר עתה שתשפל מלכותם שיחריב אתכם מלך אשור וסרה גאותכם, תשלחו המס שהייתם שולחים מתחלה למלך ישראל תשלחו עתה אל הר בת ציון לחזקיהו מלך יהודה, שיהיה מלך צדיק וחזק במלכותו ותכנעו לפניו ותעלו לו מס.

[טז, ב]
והיה כעוף נודד -
כן יהיה מואב כמו העוף הנודד מקנו, וכמו קן האפרוחים משלחים מקנם שאין להם מקום לנוח, כן תהיינה בנות מואב והם הכפרים כמו בחשבון ובכל בנותיה, כולם יעבירו לארנון ויוליכום בגולה, וארנון היא גבול מואב.

[טז, ג]
הביאו עצה עשו פלילה -
הביאו כתוב בוי"ו וקרי ביו"ד, עשי כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו, והענין אחד, כי כשמדבר בלשון נקבה ידבר כנגד הכנסה וכשידבר לשון רבים כנגד העם.
ואמר: היה לך להביא עצה לעשות משפט בעצמך להצלת ישראל, כי אברהם עשה כמה עניינים להצלת לוט והיה לך לשמור החסד לבניו והיה לך לשית צלך כליל בתוך צהרים, והיא דרך משל שהיה להם להסתיר אותם מישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצם.
ודמה צרת האויב לחום הצהרים שמצר לאדם כשיעמד לחום השמש בצהרים, שהחום בצהרים בתקפו וההצלה ממנו הוא הצל.

ואמר כליל –
לפי שכלו צל, כלומר צל גדול כצל הלילה היה לך לפרוש עליו, כלומר הסתר גדול שתכסי ותסתירי אותם מפני האויב שלא ימצאם.

סתרי נדחים -
אל תגלי. כפל הענין לחזק.

[טז, ד]
יגורו בך נדחי -
הכנוי כנגד האל כשהיו ישראל נדחים מארצם ועוברים דרך ארצך, היה מן הדין שיגורו וישכנו בך ושתהיה להם סתר מפני שודד והוא סנחריב ומואב, הוא לשון קריאה, כמו משה משה.

כי אפס המץ -
היה לך להסתירם כי הנה עתה אפס השודד שלהם והמוצץ כל טובה והרומס ארצם כולם תמו, וזה אמרו על מפלת סנחריב בירושלם.

ושוד –
תאר והוא כמו שודד, וכן המבליג שוד על עז, אמר הם ינצלו מן השודד.

[טז, ה]
והוכן בחסד כסא -
למלך חזקיהו ומואב יכלה ויבא עליו עוד שודד אחר שודד וישפלו מגאותם, וזה שאמר אחריו שמענו גאון מואב וגומר.

והוכן בחסד כסא -
של חזקיהו יהיה נכון בחסד שיעשה, וכן וישב עליו באמת שיעשה, כמו שכתוב ויעש הטוב והישר והאמת לפני ה' אלהיו.
או פירוש באותו חסד ואמת שהבטיח האל את דוד, כמו שאמר: וחסדי לא אסיר ממנו.
ואמר: וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי.

באהל דוד -
רוצה לומר בית המלכות אשר לדוד, ויהיה זה המלך שופט ודורש משפט.

ומהיר צדק -
פירוש שופט שהיה שופט משפט צדק בביתו לכל הבא לפניו וגם היה דורש וחוקר על אשר לא יבא לפניו והיה דורש משפט העניים והעשוקים, אף על פי שלא יזעקו אליו.

ומהיר צדק -
זריז ומהיר לעשות מעשה היושר והצדק.

[טז, ו]
שמענו -
מאמר הנביא בלשון האומות שיאמרו כן על מואב, שמענו שהיה מתגאה מאד מואב בעודו בשלותו, וכפל לשון הגאוה כמה פעמים לרוב הגאוה.

גא מאד -
כמו גאה, אלא שנפל ממנו למ"ד הפעל.

ועברתו -
שהיה מתקצף ומתעבר ללא דבר על הגוים שכניו מרוב גאותו.

לא כן בדיו -
לא אמת כזביו, כלומר דבריו שהיה מדבר בגאותו לא נתקיימו עתה שבאה אליו הרעה, כמו: כן בנות צלפחד דברות.

בדיו -
כמו: חרב על הבדים ונואלו.

[טז, ז]
לכן ייליל -
המואבים הנשארים יבכו ויילילו על הנהרגים.

לאשישי קיר חרשת -
אשישי - הם היסודות, כמו נפלו אשיותיה.

וכן בארמית:

ואושאי יחיטו,

והוא משל על אצילי מואב וגדוליה.

תהגו אך נכאים -
אתם נכאים הנשארים תהגו, כמו: אהגה כיונה.

נכאים -
כמו: נכאי לבב.

קיר חרשת -
שם מערי מואב.

[טז, ח]
כי שדמות -
פירוש גפנים, וכן ומשדמות עמרה, כל הפסוק הוא על הגפן.

בעלי גויים -
מלכי גוים.

שרוקיה -
כמו: נטעתיך שורק, והוא הטוב מן הגפנים.
ומלת שרוקיה - נכתבה בוי"ו עם הדגש:

שלוחותיה -
הם הפארות הגפן המתפשטות.

נטשו -
התפשטו עד שעברו ים, וכן והנם נטושים מתפשטים, והפסוק הזה הוא משל על בני מואב שיהרגו מקצתם וילכו בגולה מקצתם.

ושדמות -
משל על המון העם, וכן גפן שרוקיה על השר.

וכן תרגם יונתן:

שדמות - משריית גפן וגו'.

[טז, ט]
על כן אבכה -
מאמר הנביא בלשון מואב.

גפן שבמה -
בבכי גפן שבמה.

ובבכי -
שזכר עומד במקום שנים.

אריוך דמעתי -
כנגד חשבון ואלעלה - הוא מדבר ואומר ארוה אותך דמעתי, והוא דרך הפלגה כאלו הדמעה כמטר שמרוה הארץ.

ומלת אריוך –
מן הדגוש היו"ד עי"ן הפעל והוי"ו למ"ד הפעל.

כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל -
בזמן הקציה באו עליהם האויבים, והידד הוא לשון קריאה והוא שצועקים השוללים כשיבאו על העיר פתאום, וכן הוא לשון הדורכים, כמו שכתוב: הידד כדרכים יענה.

וקיצך -
הוא פירות הקיץ לחים ויבשים.

[טז, י]
ונאסף -
כאלו יאסף מן המקום ההוא אל מקום אחר השמחה והגיל.
ומה שאמר ונאסף שמחה הסמוך אליו הוא לשון נקבה פירוש בחסרון מלת דבר, כלומר כל דבר שמחה יהיה נאסף מן הכרמל.

ופירוש כרמל - מקום שדות זריעה ועצי פרי.
ויש לפרש ונאסף עניין כליון, מן אסוף אסיפם והדומים לו.

לא ירנן ולא ירועע -
כי מנהג הוא לשמוח ולרנן ולהריע בשמחה בבציר ובקציר ובאסיפת הפירות, וכן כתוב כשמחת בקציר, ובכרמי מואב לא יעשו בהם שמחה והלולים, כי יגלו מארצם ותהיה ארצם שממה.

לא ידרך -
אמר על היין לא ידרך על שם סופו, כמו וטחני קמח, אפיתי על גחליו לחם.

והידד -
הוא קריאת הדורכים בשמחה.

[טז, יא]
על כן -
מאמר הנביא בלשון מואב.

מעי וקרבי -
הוא כפל עניין במלות שונות, כי הקרב הוא המעים.

ויונתן תרגם:

קרבי ולבהון,

וכן הוא הלב בכלל הקרב.

לקיר חרש -
הוא קיר חרשת הנזכר למעלה.

[טז, יב]
והיה כי נראה כי נלאה -
כאשר יהיה נראה לעם כי נלאה מלבכות בבמה, כמו שאמר למעלה בבמות, לבכי וכאשר יהיה נראה שהוא נלאה מהבכי, יבוש לעמוד שם בבמה.

ובא אל מקדשו -
ירצה לבא אל בית מקדשו, והוא בית אלהיו, ירצה לבא שם ולהתפלל אולי יועילנו ולא יוכל ללכת מתוך לאותו מן הבכי.

וכן תרגם יונתן:

אל מקדשו - לבית טעותיה.

[טז, יג]
זה הדבר -
נבואה זו נאמרה על מואב מאז זה שנים ולא קבע לה זמן ועתה הוסיף לאומרה וקבע לה זמן.

[טז, יד]
בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב -
כלומר עד שלוש שנים מצומצמות כימי שכיר שהוא מדקדק בזמנו ולא יוסיף עליו, כן תבא הרעה על מואב עד שלוש שנים מצומצמות, וכבודו ישוב לקלון כבודו שהוא עתה וגאותו בכל ההמון הרב שיש לו עם רב וממון רב הכל יסוף.

ושאר מעט מזער -
ומה שישאר מהם יהיה מעט מזער, והכפל למעט.

לוא כביר -
לא יהיה עוד כביר חזק כמו שהיה.

ובדרש:

אשר דבר ה' אל מואב מאז כששכר בלק את בלעם נגזרה גזרה זו על מואב.

ובסדר עולם:
בשנת בא תרתן אשדודה בשלוח אותו סרגון מלך אשור שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעים אותו כשצר על שמרון שלוש שנים לקיים מה שנאמר כשלש שנים, כשני שכיר ונקלה כבוד מואב, כלומר לפי שהם סייעו מלך אשור שלוש שנים על שמרון, כאילו היו שכירים, לפיכך יפלו בידו ונקלה כבוד מואב ביד מלך אשור.