[יז, א]
משא -
נבואה זו על דמשק שתחרב כי מלך אשור החריבה כמו שכתוב, וכן החריב שמרון אחר כן וזכר חרבן ישראל בזאת הנבואה, כי שני המלכים רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל נועדו על ירושלם להלחם, לפיכך זכר חרבן ישראל שהיא מלכות אפרים בנבואה זו.

מוסר מעיר -
מוסר מהיות עיר.

והיתה מעי מפלה -
שישפילנה ותהיה גל אבנים, וזכר דמשק, לפי שהיתה ראש הממלכה כמו שאמר כי ראש ארם דמשק.

[יז, ב]
עזובות ערי ערוער -
אפשר שהיתה בארם עיר ששמה ערוער והיתה עיר גדולה לפיכך סמך אליה הערים הקטנות ואמר ערי ערוער ואף על פי שהיתה בערי מואב ערוער והוא שכבשוה בני ישראל, הייתה גם כן בערי דמשק עיר ששמה ערוער כמו שכתוב: עד ערוער אשר על פני רבה.

ובמדרש:

עומד בדמשק ומכריז בערוער אלא שהיו בדמשק שוקים כמנין ימות החמה וכל אחד יש בו עכו"ם והיו עובדים כל אחת ביומה וישראל היו עובדים כולם ביום אחד, לכך הזכיר מפלת ערוער שהיתה בישראל אצל מפלת דמשק.

לעדרים תהיינה -
שיהיו חרבות ויהיו למדבר צאן.

[יז, ג]
ונשבת מבצר -
היא שמרון, שהיה מבצר אפרים וראש ממלכתם.

וממלכה מדמשק –
כי מלך אשור המית רצין מלך ארם והחריב דמשק.

ושאר ארם -
לפי שזכר דמשק אמר לא דמשק לבדה כי גם שאר ארם יגלו, כמו כבוד בני ישראל כן יגלה כבודם, כי שניהם גלו בזמן אחד ע"י מלך אשור.

[יז, ד]
והיה ביום ההוא -
בזמן ההוא שגלו עשרת השבטים שהיו כבוד יעקב.

ידל -
ענין דלות ועניות והוא הפך הכבוד, כי עם העושר הוא הכבוד.

ומשמן בשרו ירזה -
דרך משל על עשרם וכבודה שגלה והרזון הפך המשמן.

[יז, ה]
והיה כאסיף קציר -
כמו שהקוצר יאסוף הקמה ויקצרנה יחד, לא ישאר אלא שבלים מעטים אחת הנה ואחת הנה, כן יעשה מלך אשור בישראל שיגלה אותם לא נשארו בעשרת שבטים אלא מעטים מפוזרים בארץ, וגם מהם יקחו וילקטו אותם אשר ימצא.

קציר -
שם תאר בפלס שריד ופליט.

וזרועו שבלים יקצור -
כפל הענין במלות שונות.

והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים -
יהיה זה האויב מלקט ישראל הבורחים כמו שמלקט שבלים אחת הנה ואחת הנה, כן ילקטם האויב מה שנמצא מהם בורחים, ואנה ילקטם בעמק רפאים ובשאר המקומות, אבל זכר עמק רפאים כי הוא סמוך לירושלם ומלך אשור תפש הכל מה שלכד שהיה חוץ לירושלים, ועמק רפאים נזכר בספר יהושע אשר בקצה עמק רפאים צפונה נקרא כן העמק ההוא, אולי היה לענקים.

[יז, ו]
ונשאר -
אמר זה על יושבי ירושלם שהיו כעוללות כנגד שאר ישראל שהיו רבים והם מעטים כעוללות להם.

וכנוקף זית -
כמו אחר נקיפת זית שנשארים בזית גרגרים מעטים שלא נשרו בעת הנקיפה והם אשר בראש אמיר שלא תשיג יד המנקף להסירם, ואמיר נקרא הסעיף העליון, כן היא ירושלם שהיא גבוהה ומעולה שבארץ ישראל ואשר יהיו בתוכה לא תשיגם יד מלך אשור.

[יז, ז]
ביום ההוא ישעה -
פירש יפנה או יבטח, ועל כמו אל פירוש יפנה, והוא כי חזקיה החזיר למוטב ישראל ובער עכו"ם מבית המקדש ומן הארץ והבין והורה אותם כי ה' הוא אלוהים ולו ראוי לעבוד ולבטוח בו, זהו שאמר על עושהו - שיבינו כי אלוהים הוא עושה את האדם ויוצרו והוא קדוש ישראל - שקדש ישראל והבדילם מן העמים להיות לו ולעובדו לבדו.

[יז, ח]
ולא ישעה אל המזבחות מעשה ידיו -
לא אמר על המזבחות מעשה ידיו, כי כל מזבחות מעשה ידי אדם אלא המזבחות סמך למעשה ידיו, ומעשה ידיו - הם האלילים והוא עושה המזבחות להם ועובד עליהם לשמים, ואף על פי שבא הסמיכות בה"א הידיעה, כן בא כמוהו המזבח בית אל, ואחרים כמוהו כמו שכתבנו בספר מכלל.

ואשר עשו -
כפל הענין במלות שונות.

[יז, ט]
ביום ההוא כעזובת החרש והאמיר -
שם דבר, כמו ורבה העזובה בשקל מלוכה, אמר כי ערי מעוזו יהיו עזובות מפני האויב, כעזובת החרש והאמיר שעוזב מלקט הפירות העוזב אותם לגבהם ולמעוטם, כמו שאמר למעלה: שנים שלשה גרגרים בראש אמיר.

אשר עזבו מפני בני ישראל -
פירוש כעזובה, שעזבו הכנענים מפני בני ישראל, וכעזובת שזכר עומד במקום שנים, כי משבעה אומות רבים מהם ברחו ועזבו עריהם כשבאו ישראל לארץ.

ובדרש אומר:

כי הכנעני פנה לפניהם והלך לאפריקי.

ויש אומרים:

כי הפריזי פנה,

כן ישראל עזבו אפילו ערי המעוז מפני מלך אשור, ואפשר שעליהם נאמר ויעל על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ולא הוצרך להלחם עליהם כי מצאן עזובות ולא הניחו בהם אלא הנשים והטף, וזהו שאמר: ויאמר לבקעם אליו כלומר חשב לבקעה בדיק ומחי קביל ולא הוצרך, כי מצאם עזובות.

והיתה שממה -
והיתה הארץ שממה מאין יושב.

[יז, י]
כי שכחת -
אמר כנגד כנסת ישראל למה קרה לך כל זה אפילו ערי מעוזך עזובות?
לפי שאת עזבת צור מעוזך ואלהי ישעך שהיה לך מגדל עוז ומושיעך מן האויב, ואת שכחת אותו ולא זכרת אותו בעת צרתך, לפיכך הניחך ביד אויב.

על כן תטעי נטעי נעמנים -
על כן בא לך זה, לפי שהיית מתחילה נוטעת נטעי נעמנים ועתה זמורת זר תזרענו אותו, הנעימות הפכת לזרות, והוא משל, כי עבודת האל הגדול הפכת לעבודת אל זר.

[יז, יא]
ביום נטעך -
מתחילה בעוד שהיית הולכת אחרי האל הגדול היית מצלחת במעשיך, כמו על דרך משל, אם יטע אדם נטע וישגא ביום הנטיעה ובבקר יוצא פרח ויצץ ציץ, כן היו כל מעשי ידיך באים על הנכונה והיתה בהם ברכה מרובה ועתה בהשחיתך דרכך, נד קציר ינוד הנטע והקציר,
ביום נחלה וכאב אנוש, ביום שבאה לך המכה הגדולה והכאב האנוש.

קציר -
כמו ועשה קציר כמו נטע,
ואמר תטעי,
ואמר תזרענו,
ואמר נטעך,
ואמר זרעך,
כי הצומח צומח בשני דרכים בנטיעה ובזריעה, ואמר תטעי בלשון נקבה, ואמר תזרענו לשון זכר, כי כן דרך הפסוק כשידבר לעם פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, כשידבר לשון נקבה הוא כנגד הכנסה וכשידבר לשון זכר הוא כנגד העם.

[יז, יב]
הוי המון עמים -
הוי כמו אוי, או הוא לשון קריאה, אמר על מחנה אשור הבא בירושלם בחיל כבד והמון ושאון עניין אחד ושנה הענין ושילש לחזק הענין, ודמה החיל הכבד למים רבים ששוטפים הארץ, כן מחנה אשור שטף כל ישראל עד ירושלם, וכשבא לירושלם גער בו האל.

[יז, יג]
ונס -
זאת היא המליצה, גם כן המים כמו שתרגם ויגער בים סוף ויחרב.
וכן אמר מה לך הים כי תנוס, וכן גער האל במחנה אשור והמים רבים מהם בגערתו והנשארים נסו והמלך ג"כ נס לו.

ובאמרו ממרחק והיה לו לומר למרחק, אלא ר"ל כי הוא נס מירושלים ואפילו כשהיה רחוק מירושלים נס עדין מאותו מקום רחוק כי לא היה בוטח בעצמו, וכן אמר וסלעו ממגור יעבר.

ורדף -
ינוס כאלו רודפים אחריו ומלאך ה' היה רודפו.

ובאמרו כמוץ הרים - לפי שהרוח נושבת בהרים בחזקה יותר מאשר נושבת במישור, ר"ל כי רודפו היה חזק.

לאומים -
מפורש הוא.

[יז, יד]
לעת ערב -
כמו שכתוב: ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף.

בטרם בקר איננו -
כמו שכתוב: וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים.

זה חלק שוסינו -
מאמר הנביא זה החלק והגורל ראוי לשוסינו ולבוזזינו והם מחנה אשור, ששסו ובזזו את ישראל.