רד"ק לישעיה פרק יח
[יח, א]
הוי ארץ צלצל כנפים -
אחר שזכר הישועה אשר הייתה בימי חזקיהו סמך אליה הישועה הגדולה העתידה להיות בימות המשיח, ואמר
הוי והוא לשון קריאה, קרא כנגד הארץ ההוא אשר
מעבר לנהרי כוש, וקראה
צלצל כנפים לרוב הספינות אשר בה, כי בפרש הקלעים בהם ידמו לכנפים וילכו בהם כמו העוף שיעופף בכנפיו והקלעים יעשו צל.
וכן תרגם יונתן:
ווי ארעא דאתן וגומר.
[יח, ב]
השולח בים צירים -
הוא המלך אשר מעבר
לנהרי כוש, ישלח
מלאכים דרך ים.
ובכלי גמא ישלחם -
פירושו ספינות עשויות מהגומא והם קלות ללכת על פני המים.
ורבינו סעדיה ז"ל כתב כן בספר האמונות:
ומי שיהיה מהם בארץ כוש ישאו אותם בעריבות של גומא, עד שיגיעו למצרים כי במקום הגבוה מהנהר הר יוצא במים לא יוכלו הדוגיות לעבור שלא ישברו, אך עריבות הגומא העשויות בשעוה אם יגעו בהר יפלו ולא ישברו.
וענין צלצל כנפים שארצותם מסובכים ונסתרים מהרבה בני אדם, ואלה המלאכים ישלחם עם מנחה וגם בני ישראל אשר בארצו ישלחם למנחה, כמו שכתוב בנבואת צפניה: מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי, ויאמר למלאכים: לכו מלאכים קלים, כלומר שהם בספינות קלות, כמו שאמר ובכלי גמא לכו אל ישראל שהיו עד עתה גוי ממושך ומורט שמשכו אותו העובדי כוכבים אלה מזה ואלה מזה ומרטו אותו, כלומר משיכתם אותו הייתה במריטת שערם ובשרם, כלומר שהשחיתו גופם וארצם.
אל עם נורא מן הוא והלאה -
מהיום אשר היה לעם היה עם נורא, רוצה לומר שהיה אדם רואה בהם נפלאות ונוראות שהיה עושה עמהם האל בטובתם וברעתם, כי בטובתם היו מצליחם על כל גוי, וברעתם היה מכה אותם דרך מוסר לא לכלותם, כי בכל אשר משכום הגוים ומרטו אותם לא היה כח בידם להכריתם מגוי.
גוי קו קו ומבוסה -
מעט מעט בססוהו הגוים.
וענין
קו קו - דרך משל, כמו שהבנאי נוטה הקו ועושה נדבך אחד ונוטה אותו למעלה מזה לעשות נדבך אחר, וכן
מעט מעט עד כלותו הקיר, כן כל עושה דבר עתה עושה מעט ועוד מעט עד שיעשה הדבר, וכן מה שאמר:
קו לקו צו לצו זעיר שם זעיר שם.
אשר בזאו נהרים ארצו -
בזאו כמו בזזו האלף תמורת הכפל.
נהרים -
הוא משל על מלכי העכו"ם.
[יח, ג]
כל יושבי תבל -
כמו שיעשה זה אשר מעבר לנהרי כוש, כן תעשו כולכם.
כנשא נס הרים -
כמו שאמר:
ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל.
וכתקוע שופר -
כמו שאמר:
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וזה דרך משל, כי כשירצה אדם לקבץ עם ישא נס בהרים כדי שיראו הנס למרחוק ויבאו, וכן יתקע בשופר וישמעו הקול למרחוק ויבאו, כן יקבצו בני ישראל אל ארצם מפה ומפה בעת הישועה, וכן הגוים יביאו אותם ויקבצו אותם, כאלו נשאו להם נס ותקעו בשופר:
[יח, ד]
כי כה אמר ה' אשקטה -
כתוב בוי"ו וקרי בלא וי"ו בחטף קמץ הקוף ואחת היא.
אמר הנביא אז בבא הגואל אנוח ואשקוט מהמייתי עליהם, כמו שאמר
למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה, ואז כשיצא כנוגה צדקה אשקוט
ואביטה במכוני והוא בית המקדש, אביט בו לטובה.
כחום צח עלי אור -
כמו שיהיה לטובה חם צח ובהיר עלי אור, והוא המטר, כמו:
יפיץ ענן אורו, כי כשיהיה השמש בהיר על הארץ אחר המטר הוא יפה וטוב לצמחים, כמו שאמר:
מנוגה ממטר דשא מארץ, וכן
עב טל בחום קציר הוא טוב, כי בעת הקציר יהיה החום הגדול וכשתעבור עב טל יהיה טוב לבני אדם לקרר האויר.
ואמר
טל ולא אמר מטר, כי המטר יזיק לקציר אבל הטל ייטיב ולא יזיק.
[יח, ה]
כי לפני קציר -
המשיל גוג ומגוג והגוים הבאים עמו על ירושלים אחר הישועה לגפן פורחת, כשהשליך הפרח יהיה הנץ, והנץ יהיה בוסר והבוסר גומל מעט מעט עד שיהיו ענבים בשולות, וזה משל על גוג ומגוג שיבא בעם רב סוסים ופרשים לבושי מכלול, כולם קהל רב צנה ומגן תופשי חרבות וירבו בכל יום, כמו שאמר:
פרס כוש ופוט אתם כולם מגן וכובע.
ופירוש
לפני קציר - לפני השלמת זמן קציר כי חצי ניסן ואייר וחצי סיון יקרא עת הקציר מארבע עתי השנה, ובחצי סיון יהיה פרי הגפנים בוסר בארץ ישראל ברוב, וזהו שאמר:
יהיה נצה, ששב הנץ להיות בוסר.
ובוסר גומל -
ומתבשל, והטעם כי כמו שהבוסר גומל יהיה קרוב לבשולו, כן גוג ומגוג כשיהיו קרובים לגמור הצלחתם עד שיכבשו ירושלם ויצא חצי העיר בגולה, אז יצא ה' ונלחם בגוים ההם, זהו
וכרת הזלזלים במזמרות.
והזלזלים -
הם יניקות הגפנים הרכים והם קרובים להשחת.
והנטישות -
הם הענפים המתפשטים יקראו שליחות ויקראו כמו שאמר,
שלוחותיה נטעו עברו ים.
התז -
ענינו כרת, והוא מפעלי הכפל שרשו תזז.
מדברי רבותינו ז"ל:
רוח תזזית.
ונצה -
רפה הה"א, עלתה נצה מפיק ה"א, ואפשר כי נצה הרפה הה"א לנקבה לא לכנוי, וממנו
וישלך כזית נצתו:
[יח, ו]
יעזבו -
זהו מחנה גוג ומגוג, וכן אמר בנבואת יחזקאל:
לצפור כל כנף ולחית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם וגומר, ואמר כי הנה קיץ וחורף יהיו הפגרים מושלכים, ובאמרו העוף בקיץ והבהמה בחורף, כי העוף יעופף ברוב בימי הקיץ והחיות ילכו בימי החורף ברוב והנה אמר בנבואת יחזקאל
וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים, ואיך אמר:
יעזבו יחדיו לעיט ההרים ולבהמת הארץ, זה יהיה בעוד שיתעסקו בקבורתם, אף על פי כן לא יוכלו לקברם כולם ויאכלו מהם החיות והעופות בקיץ ובחורף.
[יח, ז]
בעת ההיא יובל שי -
אומות העולם יובילו שי עם ישראל לה' מנחה, כמו שאמר:
והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגומר.
אל מקום שם ה' צבאות -
אל מקום אשר יקרא שם
שם ה' צבאות והוא
הר ציון.