[כ, א]
בשנת בא תרתן -
זה הענין היה בשנת ארבע עשרה שנה לחזקיהו מלך יהודה שבא על ירושלים ושמע על תרהקה מלך כוש שיצא להלחם עמו ונסע משם ונלחם עם מצרים ועם כוש וכבשם, ובא עם השבי וחזר לירושלים וקודם לכן באותה שנה שלח תרתן לאשדוד ולכדה, ואז נאמרה נבואה זו לישעיה, כי כמו שלכד מלך אשור אשדוד כן ילכד מצרים וכוש.

ויש מפרשים:

כי שלוש שנים קודם שבא לירושלם מלך אשור היה זה שבא תרתן לאשדוד ולכדה ואז נאמרה נבואה זו לישעיה, כי לסוף שלוש שנים ינהג מלך אשור את שבות מצרים ואת גלות כוש, כמו שאמר: שלוש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש.

ולפירושינו שלוש שנים ידבק עם הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף, אמר כי שלוש שנים הלך וזה אות ומופת על מצרים ועל כוש, כי כן ילכו הם.

סרגון -
הוא סנחריב.

ורבותינו ז"ל אמרו:

שמונה שמות יש לו.

[כ, ב]
בעת ההיא -
ביד ישעיהו הנביא פורענות מצרים וכוש דבר בידו, ואמר לו שיעשה האות בעצמו שיהיה סימן, להם וילך ערום ויחף.
ומה שאמר לו: ופתחת השק, לפי שהיה לובש שק על גלות השבטים ומתאבל עליהם, ואמר לו שיפתח אותו השק שהיה חגור על בשרו ועל מתניו ויחלוץ נעליו וילך ערום ויחף.

ויעש כן -
הלוך ערום ויחף, הדבר הזה אין לפרשו כמשמעו שצוה האל את הנביא שילך ערום ויחף חלילה.
וכן מה שאמר האל להושע: קח לך אשת זנונים,
וכן מה שאמר ליחזקאל: והעברת על ראשך ועל זקנך תער,
וכן מה שאמר לו שיאכל עוגת שעורים אפויה בצפיעי הבקר, וכל אלו והדומים להם אינם דברים שיצוה האל לנביאיו לעשותם, אלא הכל היה במראה הנבואה, שהיה רואה הנביא במראה הנבואה שהיה מצווה אותו האל שיעשה כך והיה עושה כך במראה הנבואה ההיא, ואף על פי שיאריך הזמן כמו בזאת הנבואה שלוש שנים ובנבואת הושע וילך ויקח ותהר ותלד בן ואחר כך ותהר ותלד בת כל זה במראה הנבואה, ואף על פי שיראה שהיה זמן רב, הכל היה במראה הנבואה בפעם אחת.

ונעלך -
אמר לשון יחיד דרך כלל.

ויונתן תרגם:
ופתחת השק -
בהפך העניין

ותיסר סקא בחרצך.

[כ, ג]
ויאמר -
כן שמע במראה הנבואה אחר שהלך ערום ויחף שהיה ה' קורא אותו ואומר, כאשר הלך עבדי ישעיהו אות ומופת - מה שעשה עבדי ישעיהו זה כאשר צויתיו לאות ולמופת על מצרים ועל כוש עשה כן, להודיע כי כן ילכו הם לפני שוביהם.

[כ, ד]
כן ינהג -
אמר וחשופי שת אחר שאמר ערום ויחף, כי הגנות בלכתם ערומים הוא שילכו חשופי ערוה כמו שעשה מלך עמון במלאכי דוד לגנות, ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם:

וחשופי -
כמו וחשופים, וכן וקרע לו חלוני כמו חלונים, והדומים להם.

ושת -
הוא כינוי לעגבות לערוה, וכן עד שתותיהם.

ואמר ערות מצרים - והוא הדין לכוש כי כבר זכר שניהם, ומה ששנה הענין במצרים לרוב גנותם, כמו שאמר עליהם גדלי בשר, אשר בשר חמורים בשרם.

[כ, ה]
וחתו ובשו -
על ישראל אמר שהיה בטחונם בכוש ובמצרים, לפי שהיו בעלי מלחמה למלך אשור, כמו שאמר על תרהקה מלך כוש יצא להלחם אתך, ועל יהודה ובנימן אמר ועל השרידים שנשארו מעטים בארץ, כי עשרת השבטים בכלל כבר גלו בשנת שש לחזקיהו וכאשר נהג מלך אשור את שבות מצרים, וגלות כוש היה בשנת ארבע עשרה לחזקיהו והיו מביטים לכוש שילחמו למלך אשור ומתוך כך ימלטו מידו, וכן היו מתפארים להנצל על ידם ממלך אשור, וכאשר יראו מפלת כוש ומצרים ביד מלך אשור יחתו ויבשו.

[כ, ו]
ואמר האי -
ארץ ישראל, כי היא על גבול הים.

אשר נסנו שם לעזרה -
כתרגומו:

דהוינא סבירין למערק לתמן לסעיד לאשתזבא מן קדם מלכא דאתור עד כען נפשיהון לא שזיבו ואיכדין נשתזיב אנחנא.