[כד, א]
הנה ה' בוקק -
המפרשים פירשו פרשה זו על גלות עשרת השבטים, וכן נראה מדברי רז"ל, וכן דעת יונתן.

והנכון בעיני:
כי היא עתידה, וכן מבואר בסוף הפרשה.

בוקק -
כלומר אני אריק אותה שתהיה ריקה מאנשים, אבל גפן בוקק - הוא פעל עומד וזה יוצא.

ובולקה -
גוזר אותה מן הישוב, וכן ומבוקה ומבולקה.

וכזה הענין בדברי רבותינו ז"ל:

לא חילק ידענא ולא בילק ידענא,

פירוש שתבלק הטבעת וכורתה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ענין פתיחה מן הערבי בלקת אלכאב,

ר"ל פתיחת השער.

ופירוש בולקה –
פותח אותה שיצאו אנשיה ממנה, ולזה נטה דעת המתרגם שתרגם:

ובלקה - ומסר לה לסנאה.

ועוה פניה -
על דרך משל יעוה פני הארץ שלא ימצא בה כל חי.

ויונתן תרגם:

ותחפיה בהתא אפי רברבהא על דעברו על אוריתא,

וכל אלו המלות אשר זכר בזה הפסוק הם כפל עניין בהשחתת הארץ,
וכפל הענין במלות שונות כמו שהוא דרך המקרא, כדי לחזק הענין.

[כד, ב]
והיה כעם -
אלה הם כפי הדמיון וכל אחד נושא ונשוי, לפיכך תבא הכ"ף עם שניהם, ר"ל זה כזה וזה כזה, וכן כמוך כמוהם, כמוך כפרעה.

ובאמרו כעם ככהן כעבד כאדוניו –
וכן כולם, ר"ל כי בהשחתת הארץ לא יכירו בה המשחיתים הנכבד ולא יראו פני גדול, אלא כולם יהיו שוים בגזרה ויהיו הגדול כקטן והקטן כגדול, וכל אלה שזכר הם זה למעלה מזה, כי הכהן אדון לעם, כמו: יתרו כוהן מדין, והקונה למעלה מן המוכר, כי המוכר נחלתו מפני עניו מוכר והקונה עשיר והעשיר כאדון לעני.
וכן אמר הכתוב: עשיר ברשים ימשול.
וכן המלוה כאדון ללוה, וכן אמר הכתוב: עבד לוה לאיש מלוה.

ומה שאמר כנושה –
כאשר נושה בו אחר שאמר כמלוה כלוה לפי שהאחד משאת כסף והאחד משאת אוכל, ופירוש כנושה הוא הלוה, ונושה בו הוא המלוה, וקשר הב' מפריד ביניהם.

[כד, ג]
הבוק -
כי ה' צבאות דבר -
וכיון שהוא דבר, לא יוכל אדם לגזור עליו כי באמת יהיה שתבוק הארץ ותבוז.

[כד, ד]
אבלה -
ענין השחתה, וכן אבל תירוש.

נבלה -
כמו נפלה, וכן כנבול עלה מגפן, וכפל הענין לחזק.

מרום עם הארץ -
גדולי כל עם ועם יסופו.

[כד, ה]
והארץ חנפה -
כאלו הראתה השעה שהיתה שממה ולא נתנה פירותיה.
ולמה היה זה לה?
בעון יושביה, וזהו פירוש תחת בעונש, כמו תחת אשר לא עבדת.

כי עברו תורות -
אם על השבטים אמר כמו שפירשו המפרשים הוא כפשוטו, כי לרוב רשעתם גלו, ולפי שהיא עתידה על העכו"ם יהיה פירוש, כי עברו תורות על השעבוד ששעבדו בישראל יותר מדאי, כמו שאמר הקב"ה אני קצפתי מעט והמה עזרו לי לרעה, הנה כי עברו תורות וחלפו חק, בשעבוד ישראל.

הפרו ברית עולם -
כמו שאמר באדום: ולא זכר ברית אחים, וכן עמון ומואב וישמעאל אחים היו לישראל וכולם הרעו להם והרעות שבאו להם בעונש ישראל באו להם, וכן לעתיד לגוג ומגוג ולשאר האומות בעונש ישראל, יבא להם מה שיבא מהרעה.

[כד, ו]
על כן -
אע"פ שיש שאר עבירות שבעבורם נענשו ישראל ושאר האומות האלה הוא על כולם שנשבעים בשם האל לשקר ועליה היא חרבן הארץ ברוב.

וכן ארז"ל:
כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו, שנאמר: אלה וכחש וגו'. ונאמר: מפני אלה אבלה ארץ.

אכלה ארץ -
בכ"ף.

ויאשמו -
בשו"א האל"ף והשי"ן והוא לשון שממה.

חרו -
ענין יובש ושרפה, ר"ל עניין כליון.

[כד, ז]
אבל -
חרבן הארץ היא בכלות פירותיה שלא תתן הדגן והתירוש והיצהר ואם אין עובדי האדמה - אין פירות.

אבל -
ענין שממה, וכן על כן תאבל הארץ.

נאנחו כל שמחי לב -
טעם הדגן והתירוש, כי ברבותם ישמח האדם ובכלותם יאנח.

[כד, ח]
שבת משוש תפים -
כי בתפים ובכנורות היו שמחים בבית המשתה, שהיו עליזים ושמחים ועתה שבת וחדל.

[כד, ט]
בשיר -
כמו שהוא דרך השמחים ששותים על השיר והזמירות והם יהיו נאנחים ואין בפיהם שיר, וגם אותו המעט שכר שישתו, ימר להם יהיה כמו מר בפיהם מרוב הצרות:

[כד, י]
נשברה קרית תהו -
אחר שנשברה היא קרית תהו, וכן אפיתי על גחליו לחם, והדומים להם.

סגר כל בית מבוא -
באמרו כל ר"ל רוב, כמו וכל הארץ באו מצרימה, כי חרבים יהיו רוב הבתים ואין בהם עניין להיכנס בהם.

[כד, יא]
צוחה על היין -
בשוקים צועקים על היין מי שיש לו יין למכור יבא וימכור, והצועקים הם עוברי דרך או המעט שישארו בעיר.
או פירוש צווחה ויללה תהיה על היין בחצות, כי חסר מהם.

ערבה כל שמחה -
חשכה כל שמחה כי השמחה ביין, כמו שאמר: ויין ישמח לבב אנוש.

וערבה -
מן ערב שהוא חשך, והשמחה אורה והפכה חשך.

גלה משוש הארץ -
גלה והלך המשוש מארצם.

[כד, יב]
נשאר -
המשוש גלה מן העיר ולא נשאר בה אלא שמה ושאיה.
ופירוש בעיר, בכל עיר ועיר מעיר עכו"ם.
ופירוש שאיה - ובשאיה יוכת שער העיר, כי אין יוצא ואין בא, ושאיה אחזה שמה כמו אם שאו ערים מאין יושב וכל הפורענות הגדול הזה שזכר יהיה בימי המשיח בגוג ומגוג ובשאר העכו"ם, ואלה השלשה פסוקים אשר זכר בסוף פרשה זו, מעידים על פירושינו כי עתידה היא זו הנבואה בימי גוג ומגוג ובשאר העכו"ם שיסופו רוב העכו"ם וישאר המעט, כמו שאמר ונשאר אנוש מזער, ובפסוק אחר זה גם כן אמר כנוקף זית.

[כד, יג]
כי כה יהיה -
כל הנזכר יהיה בקרב הארץ.

בתוך עמים -
עד שיהיו הנשארים כנוקף זית או כעוללות אם כלה בציר.

ופירוש כנוקף זית –
כחביטת עץ זיתים כשאדם חובט ונוקף אותו ישארו מעט זיתים שלא יפלו בחביטתו אחת הנה ואחת הנה, וכן אחר שיבצר אדם כרמו ישארו בו עוללות מעט, כן יהיו העמים כי רובם יסופו והמעט ישארו והנשארים יודו באל וביכולתו, כי הוא אדון הכל ובידו הכל כשיראו מפלת גוג ומגוג, ועליהם נאמר: לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.
וכן הנשארים ממחנה אשור כשראו מפלתו שבו לעבוד את ה', כמו שכתוב וכמו שפירשנו למעלה בפרשת נבואם מצרים.

אם כלה -
כאשר כלה.
וכן: אם יהיה היובל לבני ישראל,
ואם מזבח אבנים תעשה לי, והדומים להם.

[כד, יד]
המה ישאו קולם -
בשבח האל וירונו בגאון ה' שראו שגאה על כל העמים, בהפילו אותם בבואם על ירושלים.

צהלי מים -
כמו יצהלו, עבר במקום עתיד וכמהו רבים ובנבואות ברוב, ופירוש מים ממערב, כלומר אותם שהם רחוקים מירושלים בארץ מערב ירונו ויצהלו בגאון ה':

[כד, טו]
על כן באורים -
בעמקים כמו מאור כשדים.
ומה שאמר באורים - כי רוב הערים הם בעמקים לא בהרים, ואמר על כן, ר"ל כשתראו ותשמעו ביכולת האל וגאונו על העמים כבדוהו בדברי שבח וכן באיי הים הרחוקים כבדו לה' אלהי ישראל, כי בעבורם עשה מה שעשה בעמים.

[כד, טז]
מכנף הארץ -
גם זו הפרשה עתידה כמו אשר לפניה, אמר הנביא מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, מכנף הארץ - פי' קצה הארץ, וכן לאחוז בכנפות הארץ בקצות הארץ, כלומר מרחוק באה לנו השמועה והבשורה הזאת.

ואמר שמענו, כי גם הנביאים שהיו בימיו נבאו על עתידה זו כמו שכתוב בנבואתם.

צבי לצדיק -
פירש צבי חפץ ופאר, וכן צבי היא לכל הארצות והדומים להם, כלומר אלו הזמירות ששמענו.

למי הם?
לצדיק, כי הצדיק ראוי לשמוח בהם והם לו לזמירות, כמו שאמר הוא בתחלת הספר: ביום ההוא יהיה צמח ה' לצבי ולכבוד.

ולמי יהיה?
לפלטת ישראל והם הצדיקים, כמו שאמר הנה לצדיק ואמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם.

ואמר: רזי לי רזי לי - כאלו אמר הנביא כשראיתי זה הפורענות העתידה לבא בישראל בימי הגאולה, שיצרפו ולא ישארו אלא הצדיקים.

רזי לי -
כלומר רזון לי, כאלו אמר משמן בשרי ירזה על זה ואוי לי על זה, כי כמה בוגדים יש בהם וכולם יכלו.
או פירוש כמה בוגדים יבגדו בהם.
או פירוש שהוא רמז על ארבע מלכיות, בבל בוגדים, מדי ופרס בגדו בהם, יבגד בוגדים על מדי ופרס יבגדו יון ועל יון רומי וכולם נשתעבדו בישראל ובגדו בהם בגלותם ביניהם.

ורז"ל דרשו ואמרו:

יצתה בת קול ואמרה: רזי לי רזי לי.
אמר הנביא: עד מתי יצתה בת קול ואמרה בוגדים בגדו וגו' עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי.

ויו"ד רזי למד הפעל כיו"ד נקי ורזי מלעיל, מפני מלת לי שהיא בצדה שהיא מלה זעירא.

ויונתן תרגם:

רזי - עניין סוד כמו וכל רז לא אניס לך.

וכן תרגם הפסוק:

מבית מקדשא דמתמן וגו':

[כד, יז]
פחד -
זה אמר כנגד אדום וישמעאל וזולתם שהיו יושבי הארץ ואדונים עליה וישראל בגלות ביניהם, אמר אל תחשבו כי לישראל לבד תהיה הצרה, כי גם לכולכם שתחשבו שתהיו אדונים ויושבי הארץ תנוע מתוכה, וכל אומה ואומה תנוע ממקומה וישראל ינצלו מהצרה והצדיקים ההם יכתבו לחיים, אבל אתם לא תמלטו.

[כד, יח]
והיה -
זה הפסוק פירוש לאשר לפניו.

והפחת -
היא החפירה הגדולה.

כי ארבות ממרום נפתחו -
לפי שהגזרות יורדות מן השמים אמר כאילו הוא מטר גובר, כמו שאמר במבול וארובות השמים נפתחו, וכן תהיינה הגזרות יורדות מן השמים לרוב מאוד כמו המבול, ומפני זה וירעשו מוסדי ארץ, שלא תהא עמידה ליושביה.

[כד, יט]
רעה התרועעה -
ענין שבר וכן פור התפוררה כמו: אתה פוררת בעזך ים וכל הכפל לחזק הצרות הגדולות שתהיינה בעת ההיא על כל הארץ.

[כד, כ]
נוע תנוע ארץ, כמלונה -
סכת שומר הכרמים שעושה סכתו בהר ושומר משם כל הכרמים ואותה הסוכה היא עשויה מעצים קלים, כי אין לה קבע כי אין יושב בה השומר אלא כל זמן שהענבים בכרמים לשומרם ואותה הסכה נקראת מלונה, לפי שגם בלילה לן שם השומר וכשהרוח מכה באותה מלונה היא מתנודדת אילך ואילך, ומפני קלותה היא עומדת בהתנודדה שלא תפול לארץ, ואם יש בראשה דבר שיכבד עליה תפול כן תהיה הארץ ינודו יושביה אילך ואילך ולא תהיה להם עמידה, כי פשעיהם יכבדו עליהם ויפלו לארץ ולא יוסיפו לקום עליה עוד.

[כד, כא]
והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום -
יש מפרשים:
זה על קדרות המאורות כי הוא סימן ואות לרעת האומות, לפיכך אמר על מלכי האדמה.

והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש:
כי צבא המרום הם המלאכים שהם עומדים לעזור לגוי אחד ולהסטין לגוי אחר כאשר הוא מפורש בספר דניאל, ועל כן אמר ועל מלכי האדמה, כי מלכות הגוים דבק עם מלכות המלאכים.

[כד, כב]
ואספו אספה אסיר -
חסר כ"ף הדמיון, ופירש כאסיר, כמו שמאספים האסורים בלילה אל הבור וסוגרים אותם במסגר עד הבקר שיוציאום לעבודתם, כן יאספו העכו"מז, ר"ל שיהיו כאסירים מפני ישראל שלא יהיה להם רשות להרים יד ורגל, עד שישפלו לפניהם בתכלית השפלות.

ומרוב ימים -
ר"ל לימים רבים יפקדו ויהיו כל גוי וגוי בממלכתו, כי אחר שהורגלו ימים רבים בשפלות לא יריעו עוד וישובו גוי וגוי בממלכתו.

ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק:

על ישראל שיהיו בגלות ימים רבים וסגרו על מסגר בין עשו ובין ישמעאל, ומרוב ימים יפקדו כל גוי וגוי ואחר שיהיו ימים רבים בגלות, ירחם עליהם האל ויפקדו.

[כב, כג]
וחפרה הלבנה -
פירש וחפרה להם לעכו"ם הלבנה ובושה להם החמה, כלומר יחשיך העולם עליהם מרוב הצרות וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג ואז תראה מלכות ה' צבאות בהר ציון ובירושלם, כי שם יחנו על ירושלם גם יכבשו חצי העיר ויצא השם ונלחם בגוים ההם, ואז יכירו כל הנשארים מכל הגוים, כי לה' המלוכה ויהיה נגד זקני עמו לכבוד ולתפארת, כמו שאמר בראש הספר יהיה צמח לה' לצבי ולכבוד וגו', ואמר: והיה הנשאר בציון וגו', והם זקניו הנזכרים הנה.