[כה, א]
יהוה אלהי -
ואז יאמר בימים ההם כל אחד מהזקנים שזכר ונגד זקניו כבוד לאמר, ה' אלהי אתה, כלומר אתה שופטי כי לקחת משפטי מהעכו"ם, עתה אני מכיר שאתה אלהי באמת, על כן ארוממך אודה שמך, כלומר אתן לך בתהלתי רוממות, לפי שהתרוממת ונשאת על כל הגוים.

ואמר ארוממך ואמר שמך –
כי הוא שמו ושמו הוא.

כי עשית -
עמנו פלא דבר נפלא בעינינו, כי לקחתנו מבין הגוים שהיינו נפזרים ביניהם ועובדים להם.
ועוד אחרי קבוץ גליות שיתקבצו עלינו גוג ומגוג ועמים רבים אשר אתו יפילם על הרי ישראל כולם, כמו שכתוב בנבואת יחזקאל ובנבואת זכריה פלא גדול יהיה זה.

עצות מרחוק אמונה אומן -
העצות שאמרת מזמן רחוק על ידי נביאיך נתקיימו קיום חזק, זהו אמונת אומן, כמו רעים ונאמנים שפירושו חזקים וקיימים, וכן במקום נאמן חזק וקיים.

[כה, ב]
כי שמת מעיר -
מאותו מקום שהיה עיר עשית גל, כלומר שמת גל אבנים כי רבים מערי הגוים יהרסו באותן הימים, וכפל הדבר במלות שונות לחזק הענין.

ואמר קריה בצורה –
למפלה בצי"רי הפ"א:

ארמון זרים מעיר -
יהיה נשבת מעיר כי לעולם לא יבנה, וארמון זרים אמר על בבל שהיא כמו ארמון לכל ערי העכו"ם והם יקראו זרים ונכרים.

[כה, ג]
על כן -
אפילו העזים והעריצים שבעכו"ם ייראוך ויכבדוך, כשיראו מה שעשית בגוג ומגוג ומחנהו.

[כה, ד]
כי היית מעוז לדל -
מחסה דל ואביון הם ישראל, ודמה הצרות והגלות לזרם מים ולחורב השמש והאל היה מחסה וצל להם שלא כלו בגלות.
ופירש המשל ואמר: כי רוח עריצים כזרם קיר, רוצה לומר כעס עריצי הגוים על ישראל היה להם כזרם מים המפיל הקיר, ולולי רחמי האל לא היה לנו תקומה.

ורוח -
כעס, כמו אל תבהל ברוחך לכעוס, כל רוחו יוציא כסיל, הניחו את רוחי.

[כה, ה]
כחורב בציון -
כי החורב והשרב במקום ציה ואין לאדם בעבורו מחסה ומפלט, כן הכנעת אתה אותם שאון זרים והמונם, שלא יהיה להם מפלט ומקלט.

חרב בצל עב -
ואותו החורב יהיה לגוים כחורב בציון ויהיה לישראל כחורב בצל עב, כלומר כי צרות גדולות יהיו באלו הימים לעכו"ם ולישראל, כמו שכתבנו למעלה בפסוק וחפרה הלבנה וישראל ימלטו מאותה הצרה, כמו שכתוב כל הנמצא כתוב בספר, ויהיה להם אותו החורב כמו החורב שיבא עליו צל ויקרר אותו, אבל עכו"ם יהיה כריתה שיכניע אותם.

זמיר -
ענין כריתה, כמו: וכרמך לא תזמור.

יענה -
ענין כניעה, כמו: לענות מפני.

והעריצים -
הם העכו"ם.

[כה, ו]
ועשה ה' -
בהר הזה, בהר ציון, כי שם יהיו נקבצים כל הגוים על ירושלם.

משתה שמנים -
מענין שומן, והוא דרך משל על הכוס שישתו שם, כמו שאמר כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים, וכל זה דרך משל כמו שאמר גם כן: אתן התירוש סף רעל לכל העמים, ואמר שהמשתה ההוא שיעשה יהיה משתה שמנים.

ממחים -
כלומר שמנים הרבה מענין מוח ואם אינו משרשו, והמשתה השמן ביותר כשישתה אדם ממנו הרבה מכביד הלב וטורדו וכל שכן משתה שמרים שיהיו מזוקקים מן היין, וכל זה משל למהומות ה' שתהיינה בהם, הם עצמם יהרגו אחד את חברו, כמו שאמר ועלתה ידו על יד רעהו.

ויונתן תרגם:

בטורא הדין שרו וגו', ופירש שרו סעודה.

ופירש זמן שיזמינם לבוא לסעודה זאת, וזהו עניין שאמר: והעליתיך מירכתי צפון והביאותך על הרי ישראל.

[כה, ז]
ובלע -
ענין השחתה, כמו: בבלע רשע צדיק ממנו, והדומים להם.

הלוט הלוט -
הראשון שם והשני פעול, כמו והמסכה הנסוכה, ואע"פ שהוא בחולם, או הוא תואר, והפסוק כפול במלות שונות, כי עניין הלוט הלוט כענין המסכה הנסוכה, ופירש הפסוק ההסתר והכסוי שנסתרו בו הגוים עד היום ההוא שהיו כולם בשלוה ובשררה, ישחית האל אותו הכסוי ויהיו מגולים ומוכנים לרעה הבאה עליהם ולא יהיה להם מכסה ומחסה ממנה.

ופירש פני –
כי עד היום ההוא היו מכוסים כאלו לא היו פניהם נראים, כענין שכת בעדו אשר דרכו נסתרה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

הלוט הלוט - רמז לאומה שמכסים את פניהם.

[כה, ח]
בלע המות -
ישחית ויבטל המות, ר"ל מיתה מקרית לא מיתה טבעית, ר"ל ההריגה שהיו הורגים אותם הגוים בגלות, אז תבטל אותה המיתה והדמעה שהיתה על כל פנים, ר"ל על כל פני עם ישראל שהיו בוכים בגלות תמיד מהרעות שהיו עושים להם הגוים, אז ימחה האל אותה הדמעה מעל פניהם כי לא תהיה להם צרה עוד.

וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ -
שהיו מפוזרים בכל הארץ והיה להם חרפה, בכל מקום האל יסיר אותה חרפה.

כי ה' דבר -
באמת יהיה זה כי ה' דבר, ומה שהוא מדבר יקיים על כל פנים.

[כה, ט]
ואמר -
עמו שזכר יאמר ביום ההוא כשיראו התשועה הגדולה הנה אלהינו זה קוינו לו בגלות שיושיענו, הנה הוא שיושיענו וכפל הענין ואמר זה ה' קוינו לו עתה שיושיענו נגילה ונשמחה בישועתו.

[כה, י]
כי תנוח יד ה' -
להכות בגוים.

ונדוש מואב -
אע"פ שהאומות נתבלבלו ולא נכר היום איזהו עמון ואיזהו מואב ואיזה אדום, וכן שאר האומות, וכן באותן הימים גם כן לא יהיו נכרים העמים, וכן כתוב בנבואת דניאל: ואלה ימלטו מיד אדום ומואב וראשי בני עמון, פירוש מיד מלך הצפון, אבל אם ימלטו מיד מלך הצפון, לא ימלטו מיד האל במלחמת גוג ומגוג, והענין כי אע"פ שאינם נכרים והם מעורבים זה עם זה, אפשר שיהיו בהם משפחות ידועות.
או אפשר שקורא אדום האומה השוכנת בארץ אדום, וקורא מואב לשוכנת בארץ מואב וכן לכולם, וזכר הנה מואב כי יהיה לעזר לגוים הבאים מארץ צפון לירושלם עם גוג ומגוג, ולפי שמואב הם שכנים לא"י וקרובים להם, יכינו להם לבאים דרכים ויהיו עמהם, לפיכך זכר מואב בפרט, ואמר נדוש מואב תחתיו, ופירושו במקומו.

וכן תרגם יונתן:

באתריהון,

ויהיה נדוש כמו שהוא נדוש התבן באשפה.

מתבן -
כמו תבן.

מדמנה -
הוא האשפה, כי הזבל שבאשפה יקרא דמן, היו דומן לאדמה, כדמן על פני השדה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

מדמנה - שם עיר מערי מואב, כמו שכתוב בנבואת מואב, גם מדמן תדמי, ופי' הפסוק כן ונדוש מואב במקומו שהיא מדמנה כהדוש מתבן, כמו שדשין התבן.

[כה, יא]
ופרש -
האל יפרש ידיו בקרב מואב כאשר יפרוש השוחה לשחות, כי האדם השט במים יפרש ידיו בכל כחו והאל ישפיל גאות מואב.

עם ארבות ידיו -
והם אצילי הידים, כי השוחה ישפיל כל דבר שיזדמן לו במים בשחותו תחת אצילי ידיו בפשטו אותם, כן האל ישפיל כל גאות מואב, ובמקום אחר זכר גם כן מואב בגאות, כמו שאמר שמענו גאון מואב גאה מאד וגו'.

[כה, יב]
ומבצר משגב -
סמוך על סמוך.
וכן מספר מפקד העם, והדומים להם:

עד עפר -
שלא תהיה לו עוד תקומה.