[כו, א]
ביום ההוא -
כל זה בזמן הישועה, יהשיר שיושר הם אלו הפסוקים שאומר והולך.

ואמר: בארץ יהודה –
כי שם תהיה המלחמה והתשועה, ואמרו על ירושלם שהיא עיר עז לנו והשית הקב"ה חומותיה וחילה ישועה.

וכן אומר: וקראת ישועה חומתיך.

וחיל -
היא החומה הקטנה שלפני החומה הגדולה.

ובדברי רז"ל:

מאי חיל וחומה שורא ובר שורא,

ופירוש חיל החפירה שסביב החומה.

מתרגמינן:

גיא חילתא.

[כו, ב]
פתחו -
דרך משל, שארץ ישראל תפתח להם שהיא היום כאלו סגורה בפניהם.

שומר אמונים -
ששמרו בגלות אמונת האל ולא עבדו ע"ג, כמו שאמר אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר.

[כו, ג]
יצר סמוך -
אומר כנגד האל היצר שהוא סמוך ונשען עליך תצור אותו, כי בך בטוח לפי שבטח בך נצרת אותו ונתת לו שלום שלום והכפל לחזק השלום.

בטוח -
שם תאר בשקל פעול.

[כו, ד]
בטחו בה' עדי עד -
עד עולם, או יהיה עדי גם כן עולם ויהיה כפול, כלומר בכל העולמים בטחו בו.

וכן תרגם יונתן:

לעלם ולעלמי עלמיא.

כי ביה ה' צור עולמים -
כי בו ראוי לבטוח כי הוא צור עולמים, פירוש חוזק הזמנים כולם, וצור תאר.
וכן: הצור תמים פעלו.

ויש לפרש צור –
שם, ופירושו כי הוא חוזק העולמים, ועל דרך זה חי העולמים.

ופירוש ביה –
ה' הראשון שם תאר מורה על היות העולם מאתו, והשני יו"ד ה"א וי"ו ה"א שם העצם.

[כו, ה]
כי השח -
בזה תראו כי טוב לחסות ולבטוח בו, לפי שאתם בית ישראל בטחתם בו כי השח והשפיל שונאיכם שהיו יושבים מרום קריה נשגבה וכל קריה נשגבה מהם השפיל.
או אמר על קריה מיוחדת מהם והוא ישפילנה וגו', הכפל לחזק הענין.

[כו, ו]
תרמסנה -
אחר שתפול לארץ תרמסנה רגל.
ואיזה רגל?
רגלי עני והם ישראל.

פעמי דלים -
כפל הענין במלות שונות כמנהג, ר"ל שירמסו ישראל גאותם וגאונם ויהיו אדונים עליהם תחת אשר היו עבדים תחתיהם.

[כו, ז]
ארח לצדיק -
כמו ארח מישרים לצדיק, ופירושו אתה תתן לצדיק ותכונן לפניו ארח מישרים ותפלס מעגלו.

וישר -
הוא לשון קריאה כנגד האל יתברך, אמר אתה האל וישר ותישר מעגל צדיק, והוא על דרך שאמרו: בא לטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו.

תפלס -
ענין יושר, וכן פלס מעגל רגליך, ולזה נקרא מטה המאזנים פלס, לפי שהוא מישר המשקל, וכן ושקל בפלס הרים.

[כו, ח]
אף ארח -
אף בדרך משפטיך ה' קוינוך, כלומר אפילו בעת שהגיעו משפטיך עלינו שהיית מיסר אותנו בגלות בחטאתינו, אע"פ כן קוינו לך ולא היינו מתיאשים מן הגאולה ולשמך ולזכרך הייתה תאות נפשנו.

ופי' ולשמך ולזכרך –
שהיינו מתאוים לנביא שיזכור לנו שמך, ויאמר לנו בגלות דבר מאתך.

[כו, ט]
נפשי אויתיך -
כשמדבר על לשון ישראל פעמים מדבר בלשון רבים על דרך פרט ופעמים בלשון יחיד, אמר בנפשי אויתיך, כלומר בכל כחי ורצוני אויתיך.

אף רוחי בקרבי -
כל עוד שיהיה רוחי בקרבי אשחרך ואקדמך בתפלתי.

כי כאשר משפטך לארץ -
אע"פ שמשפטיך תבא עלינו לא אמנע בעבור זה מרדף אחריך ומהתאוות עליך, כי אני רואה כי משפטיך טובים, כי כאשר משפטיך יבאו לארץ הם נוסרו ולמדו לעשות צדק יושבי תבל והם אשר נגע אלוהים בלבם שבעבורם מתקיימת תבל, אבל הרשעים לא יוחנו וזהו שאמר -

[כו, י]
יוחן רשע -
ופירושו בתמיה.
אמר יוחן רשע והוא לא למד צדק בעבור משפטיך, כי אמר אינה למוסר אלא מקרה הוא בעולם, לית דין ולית דיין.

בארץ נכוחות יעול -
ארץ ששבו לעשות נכחות ונוסרו בעבור משפטיך שנגעו בהם, הוא לא כן יעשה אלא יעול יעשה עול במשפטו.

ובל יראה גאות ה' -
יש מפרשים אותו:

דרך תפלה לאל שלא יראה הרשע גאות ה', כלומר שלא יראה בטובה.

והנכון שהוא על דרך הוה, כמו שאמר יעול ולמה שאינו רואה בגאות ה' ולא יחשוב שהאל משגיח בענייני בני אדם ויגאה עליהם לגמלם כרשעם.

[כו, יא]
ה' רמה ידך בל יחזיון -
הם הרשעים אינם רואים כשרמה ידך, כלומר אינם חושבים בבא הפורענות על הרשעים, כי מידך הוא.

יחזו ויבושו קנאת עם -
יראו בעת הישועה כשתקנא לעמך ותושיעם יראו הם ויבושו, כמו שאמר: קנאתי לירושלם קנאה גדולה, כי אז לא יוכלו לומר מקרה הוא, כי יראו מעט עם נושעים מעמים רבים ואז יבשו ויכלמו.

אף אש צריך תאכלם -
אותה האש תאכל צריך, כי כשיבוש האדם יהפכו פניו לאש, כמו שאומר: פני להבים פניהם:

[כו, יב]
יהוה תשפת -
תערוך מן שפות הסיר.
אמר תערוך שלום לנו, כי בידך לעשות כמו שפעלת ועשית לנו כל מעשינו מה שקרה לנו ממעשה העולם, הן טוב הן רע אתה פעלת הכל ולא היה בדרך מקרה, והואיל ובידך הכל ערוך לנו השלום, כי כמה ימים היינו בצער בגלות ומכאן ואילך תן לנו שלום.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

תערוך לנו השלום כי כשתתן לנו השלום, כל מעשינו פעלת לנו הכל תלוי בשלום.

[כו, יג]
יהוה אלהינו -
זכור לנו מה שתחזקני עמך בגלות, כי אע"פ שהיו האומות בעלים ואדונים לנו והיו עובדים בנו בפרך, אע"פ כן לבד בך נזכיר שמך, ואלו היינו זוכרים שם אלוהים אחרים כאויבינו אשר היינו תחתיהם, היינו נצולים מידם והיינו במעלה ובגדולה כמוהם ולא רצינו וסבלנו הענוי וזכרנו את שמך לאויבינו, ואמרנו כי בך בטחוננו ולא נמיר אותך באחר.

[כו, יד]
מתים בל יחיו -
ואלהי העמים ההם שלא פנינו אליהם בגלות, כי הם מתים ואין בהם ממש.

ופירוש לא יחיו –
אין בהם חיות והם כמו המתים שלא יקומו, כמו שאמר ממקומו לא ימיש.

לכן פקדת -
אתה עליהם, ועל עובדיהם והשמדת אותם מן העולם עד שלא נשאר זכר להם.

כל זכר -
פירוש שום זכר, כמו: כל מלאכה לא תעשו.

[כו, טו]
יספת לגוי ה' -
אותה השמות השמדת ואבדת אבל הגוי שהוא לך יספת והגדלת להם כל טובה, יספת להם לפי שנכבדת עמהם ולא עם הגוים האחרים, לפיכך רחקת אותם עד קצוי ארץ, כלומר טלטלתם הנה והנה והגליתם מארצם עד קצוי ארץ.

[כו, טז]
ה' בצר פקדוך -
כשהיו ישראל בגלות בצרה פקדוך, כלומר אותך לבדך פקדו בעת צרתם לא אחר.

צקון לחש מוסרך למו -
בעת שהיה מוסרך להם היו שופכים לפניך תפלה, כי יודעים היו כי הצרה הבאה להם בגלות מוסרך היה ולא בדרך מקרה, אלא שהיית מיסר אותם על עונם והם היו מתודים ומתפללים לפניך, כן היה דרכם וחקם כל זמן שהיו בגלות.

צקון -
הנו"ן נוספת כנו"ן אשר לא ידעון אבותיך, והוא חסר פ"א הפעל ושרשו יצק.

ולחש -
פירוש תפלה, נקראת כן לפי שהיא נאמרת בלחש.

ויונתן תרגם:

ה' בעקא וגו',

ר"ל בעתות השמד בגלות, בשעה שהיו גוזרים עליהם שלא ללמוד תורה ושלא לעשות מצוות והם היו לומדים ועושים בחשאי.

[כו, יז]
כמו הרה -
פירשו אדוני אבי ז"ל:

דבק עם הפסוק שלמעלה צקון לחש מוסרך למו, אמר: כל כמה שתכם ותיסרם הם בכל עת שבים אליך ויאהבוך, כמו הרה תקריב ללדת, כי בעת שהיא קרובה ללדת חבליה יותר חזקים ואע"פ שהיא יודעת כי בעלה גרם לה זה, אינה שונאה אותו ובאותה שעה שחבליה חזקים היא תאהבנו, וכן היינו מפניך, כי בעת שתכנו ותיסרנו אנו אוהבים אותך יותר ושבים אליך בכל לב.

[כו, יח]
הרינו חלנו כמו ילדנו רוח -
פירש אדוני אבי ז"ל:

היולדת כאשר ילדה ידעה כי כבר נמלטה, אך ענינו כמו האשה שתקריב ללדת בלא עתה ולא ילדה זהו כמו רוח, ואינה שמחה בהפסק החבלים, כי יודעת היא כי בקרוב תעמד עוד במשבר בנים, כן היינו אנחנו בגלות, כי בעת שהיינו נמלטים מצרה לא היינו שמחים כי ידענו כי אחרת תכופה ועתידה לבא אחריה, כן בענין זה היינו בכל ימי הגלות כי דבר הישועות אשר הבטחתנו לא היה נעשה בארץ.

ובל יפלו יושבי תבל -
לא היו נופלים ממלכות העכו"ם, כי אותו דבר הוא סימן לישועתינו כשיפלו הם נקום אנחנו ובכל עת שהיינו נצולים מצרה, לא היינו שמחים בזה כי היינו יודעים כי לא הגיע עת הישועה ולא היינו רואים שהיו נופלים יושבי תבל.

נעשה -
נפעל עומד.

[כו, יט]
יחיו מתיך -
אמר אז בעת הישועה יחיו מתיך, כי עתיד הקב"ה להחיות מתים בעת הישועה וכן אמר בנבואת דניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו.
וכבר כתבנו בתחילת פרשה זו שהיא ביום ההוא יושר השיר הזה, והשיר הוא עניין הפרשה הזאת עד זה הפסוק, ואמר הנביא אז יחיו מתיך והכנוי הוא כנגד האל, ר"ל הצדיקים שהם לאל.

כמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה:

כי תחית המתים לצדיקים ולא לרשעים,

וכן נראה בזה הפסוק שאמר מתיך, וכן בנבואת דניאל שאמר ורבים.

ואמר נבלתי יקומון, וחסר עם או כ"ף כנבלתי או עם נבלתי, אומר כשתקום נבלתי מן העפר, יקומו גם כן שאר הצדיקים והוא היה בוטח באמת שיקום שהיה יודע בעצמו שהוא צדיק.

הקיצו ורננו -
ויאמר כל אחד לחברו הקיצו ורננו שוכני עפר.
או יצא קול מן השמים ויאמר להם זה.

כי טל אורות טלך -
אורות הם ירקות, כמו ללקוט אורות, אמר על דרך משל טל הראוי לירקות, הוא טלך כמו שהטל מחיה הירקות ומצמיחם כן טלך, אמר כנגד השם שיחיה המתים.

וארץ רפאים תפיל -
הארץ תשליך המתים ממנה ולחוץ, לשון האשה המפלת.

וארץ -
כמו והארץ נעדרה ממנו ה"א הידיעה או יהיה תי"ו תפיל כנגד האל אמר, תחיה מתיך, אבל הרשעים והם הרפאים תפיל אותם לארץ, עד שלא תחיה אותם.

[כו, כ]
לך עמי -
זה הפסוק אמר במלחמת גוג ומגוג שתהיה צרה לישראל מעט זמן, אמר דרך משל: לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך, וזה משל להסתר במעשים טובים ובתשובה שלמה, כי כמעט רגע יהיה הזעם ויעבור והטובים ימלטו, כמו שאמר: כל הנמצא כתוב בספר.

חבי -
אמר לשון נקבה כנגד עמי, שזכר כי עם מצאנו בלשון נקבה, כמו: מדוע שובבה העם הזה, וחטאת עמך, אבל ברוב הוא לשון זכר.

ויש מפרשים אותו:

שם בפלס שבי צבי, ודלתיך כתיב ביו"ד לשון רבים וקרי דלתך לשון יחיד על דרך כלל, ואינו ממשקל דלת בסגול, כי היחיד אומר דלתיך, כמו ויקוב חור בדלתו:

יעבור -
כתוב בוי"ו וקרי בלא וי"ו בקמץ חטף מפני המקף.

[כו, כא]
כי הנה ה' יוצא ממקומו -
על דרך משל, כמו שאמר גם כן: ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וכל עונם שקדם יפקד עליהם בעת ההיא וכל דם נקי ששפכו יפקד עליהם, וכאשר לא ינקם הדם יראה כאלו הוא מכוסה תחת הארץ וכשינקם כאלו הוא מגולה.
וכן אמר איוב: ארץ אל תכסי דמי, לפיכך אמר ולא תכסה עוד על הרוגיה, וזכר הדם ולא זכר החמסים האחרים שעשו, כי הדם הוא החמס הגדול, וכן אמר בנבואת יואל ונקיתי דמם לא נקיתי.